בהיי-טק מעדיפים יהודים - המגזר הערבי מהווה רק 4% מהתחום

לפי נתוני קו משווה, עמותה שהוקמה לפני שנתיים ומשמשת כקואליציה של המעסיקים לקידום שוויון לאקדמאים ערבים, הסיכוי של מועמד יהודי המגיע לראיון עבודה לקבל את התפקיד גבוה פי חמישה מזה של מועמד ערבי. העמותה פועלת להגדלת מספר הערבים האקדמאים המועסקים בתפקידים ההולמים את כישוריהם ומבטיחים תגמול הולם.

"אף מעסיק לא באמת טורח להסתיר את ההעדפה שלו למועסקים יהודים", אומרת יעל קאהן-שרון, מנהלת מרכז השמה ועסקים בקו משווה, "למרות שאף מנכ"ל או מנהל משאבי אנוש לא יאמר בפה מלא שהוא לא רוצה להעסיק ערבי. זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד את זה, למרות שהמעסיקים לא מעוניינים בעובדים ערבים".

הקושי של הערבים להתברג בענף ההיי-טק לא נובע רק מגישת העסקים. סיבה נוספת לכך היא שהפנייה של החברה הערבית לחברות ההיי-טק אינה גבוהה, בעיקר בגלל שאין הכוונה מתאימה לתלמידים שמסיימים תיכון ובוחרים במסלול אקדמי. כמו-כן, חסרה הכוונה גם בתהליך ההרשמה ללימודים באוניברסיטה, שכוללת הבהרה של ההבדלים בין המוסדות ושל השלכות הבחירה במסלול מסוים.

"אין לערבים רשתות חברתיות"

"הערבים שהולכים לעבוד בהיי-טק, שמעו על כך מקרובי משפחה בענף ולא מתוך הכרה של התחום", אומרת קאהן-שרון. "מי שכן מתקבל לעבודה הם בעיקר המצטיינים מהטכניון, שזו כמות לא גדולה של אנשים. המיינסטרים של חברות ההיי-טק הוא אשכנזי, שייך עדיין בעיקר לבוגרי יחידת 8200 ודומותיה. ומה לעשות שהערבים לא עונים לקריטריונים האלו"?

עניין נוסף הוא ששיטת גיוס עובדים בחברות ההיי-טק הישראליות היא "חבר מביא חבר". מכיוון שלערבים אין לרוב רשתות חברתיות, לפחות לא רשתות חברתיות רלבנטיות, הם אינם נמצאים במנגנון.

בשילוב המגזר הערבי בתעשיית ההיי-טק יש יותר מפוליטיקה או ניסיון לאפליה מתקנת. העובדים הערבים מציעים לחברות במגזר יתרונות ייחודיים, בין השאר מכיוון שהם מגיעים מתרבות אחרת, ולכן מביאים עימם זווית ראיה שונה ופרספקטיבה חדשה, שתורמת לארגון - במיוחד בעידן של גלובליזציה נרחבת כמו העידן הנוכחי.

העסקת מועמד ערבי עשויה לפתוח בפני הארגון שווקים חדשים שלא עבד מולם עד כה. בתהליך ההתרחבות לשווקים גלובליים, יש לעובדים הערבים יכולת וניסיון בעבודה בצוותים רב-תרבותיים. עוד יתרון שמזכירה קאהן-שרון הוא שבתרבות הערבית יש מוסר עבודה ויציבות תעסוקתית גבוהים משמעותית מזו המאפיינת את שוק ההיי-טק, שם תזוזת עובדים היא מקובלת במיוחד. העובדים הערבים מגיעים מצוידים במוטיבציה גבוהה, בשל העובדה שקשה להם למצוא מקום עבודה, ורוצים להוכיח את עצמם.

בפועל, למרות שחלק מהחברות הגדולות בשוק ההיי-טק - בהן צ'ק פוינט, HP, אינטל וקומברס - מעסיקות עובדים ערבים באחוז גבוה יחסית ליתר החברות, עדיין המספרים נמוכים למדי. "חברות שמעסיקות 1,500 עובדים או יותר, יצרפו לשורותיהן בממוצע שני עובדים. בחברות הסלולריות יש ערבים בעיקר בתפקידי שירות או בתפקיד מנהל מגזר, בו יהודים לא יכולים לעבוד", אומרת קאהן-שרון.

הצופן הערבי

עמותה אחרת שפועלת לקידום הערבים במגזר ההיי-טק היא צופן. "המטרה שלנו היא להגדיל את כמות עובדי ההיי-טק הערבים ב-1,000 איש בתוך מספר שנים", אומרת סמדר נהב, מנכ"לית העמותה. "זה יקרה בזכות הקמה של מרכזי פיתוח בישובים ערבים".

נהב הייתה בעבר חלק ממחלקות הפיתוח בחברות EFI וקנון בעמק הסיליקון, ובישראל שימשה כסמנכ"לית מחקר ופיתוח בחברת השבבים וריסיטי. "יש לאקדמאים הערבים שני חסמים שלא תלויים רק בהם - חסם תרבותי, שכן תעשיית ההיי-טק היא הומוגנית, וחסם גיאוגרפי, משום שגם ליהודים בגליל קשה למצוא עבודה שם. לערבי יהיה קשה לעבור לגור במרכז לאורך זמן במרדף אחר העבודה, בניגוד ליהודי".

הנתונים לגבי מספר המועסקים הערבים בהיי-טק אינם מוחלטים. החברות עצמן מסרבות לספק נתונים על מספר הערבים שהן מעסיקות. נהב מעריכה כי כיום מועסקים 6,000 ערבים ישראלים בהיי-טק, המהווים 3% מהשכירים. הערבים עוסקים בעיקר בתמיכה ובבדיקות תוכנה. בפיתוח, כך היא מעריכה, מועסקים פחות מ-500 מהנדסי תוכנה ערבים.

עמותת צופן מעבירה קורסים מעשיים בפיתוח תוכנה למי שאין לו ניסיון מעשי, בצורה של סימולציה לסביבת העבודה לתחום ההיי-טק. הקורס השלישי מתחיל בימים אלה, ולדברי נהב, אחוז ההשמה של בוגרי הקורס בחברות הוא 83%.

מוחמד זחלאקה, מנהל מרכז הפיתוח ובדיקות התוכנה MITSOFT שבנצרת, מאמין אף הוא שלעובדים מהמגזר הערבי יש מוטיבציה גבוהה מהממוצע. "אנשים שבאים מהמגזר, הם בדרך-כלל בוגרי תיכון שהצטיינו והתקבלו לטכניון, ולכן הם מהעילית של המגזר. אלה עובדים שלרוב נמצאים עשר שנים במקום העבודה הראשון שלהם, ולא עוברים לעבודה הבאה אחרי שנתיים", הוא אומר.

מתחילים בשירות לקוחות

הקושי במציאת מקום עבודה נובע גם מהמרחק הפיזי - העובדים הערבים לא תמיד גרים קרוב להרצליה, לרעננה, לרמת החי"ל בתל-אביב או למרכזי ההיי-טק האחרים, אם כי בשנים האחרונות הם נכונים יותר לשנות את מקום מגוריהם לצורך העבודה.

אבל הרבה לפני כן, החסם המשמעותי העומד בפני העובד הערבי בדרך למקום התעסוקה הוא ראיון העבודה. "ראיינתי הרבה ערבים ויהודים במסגרת תפקידי", אומר זחלאקה. "אצל מועמד יהודי קל יותר לדעת מה הוא יודע ומה אינו יודע. לעומת זאת, קשה יותר לתהות על קנקנו של המועמד הערבי. הם לרוב מופנמים יותר. אם המועמד הערבי לא ידע את התשובה המלאה לשאלה, הוא יעדיף לא לענות בצורה חלקית. אלא שלמראיין לא תמיד אכפת שהתשובה אינה מלאה, והוא רק מנסה לבדוק את דרך החשיבה של המרואיין".

בשל הקשיים הללו, עובדי המגזר הערבי מוצאים את עצמם, גם אם הם בוגרי טכניון, מתחילים בשירות הלקוחות של חברות צרכניות ומתקדמים רק בהמשך. הם מתקשים להתקבל לתפקידי פיתוח בצורה ישירה, ולדברי זחלאקה, יש מועמדים שגם אחרי שלוש שנים לא מוצאים עבודה מתאימה.

אם מוסיפים למשוואה את הרכיב הגיאוגרפי, יש הרואים בפריפריה כתשובה ל-OffShore - העברת חלק מפעילות הפיתוח ובדיקות התוכנה של חברות ההיי-טק מוציאות למדינות מזרח אירופה או הודו. יש לזה אפילו שם: NearShore, והמטרה היא לצמצם הוצאות, בעיקר את ההוצאה הגדולה ביותר - שכר העובדים.

"לארגונים לא תמיד משתלם היום להוציא פעילות להודו או למזרח, אם אינם זקוקים למסה גדולה של עובדים", אומר ארז בנוביץ', מנכ"ל MIT, חברה השמה בענף ההיי-טק. "יש אמנם פער בעלויות השכר בהשוואה לישראל - של כ-30% בסין ובהודו ו-50% במזרח אירופה - אך יש עלויות נלוות. כאשר בודקים את הטבות המדינה להעסקת עובדים בפריפריה, נראה שה-NearShore משתלם יותר".

לדברי בנוביץ', "עלויות השכר בפריפריה בהיי-טק נמוכות מהמרכז בכ-15% בגליל עד 25% בנגב. חברות המעסיקות מיעוטים בפריפריה זכאיות למימון מלא או חלקי של הכשרת עובדים מטעם המדינה וקיימים גם מסלולים מגוונים ותוכניות, המזכים מעסיקים שפועלים בפריפריה בהחזרים כספיים בגין הוצאות שכר עובדים".

הגליל - תחליף לסין

אינאס סעיד, מנכ"ל גליל סופטוור, הוא אחד המנכ"לים הערבים הבודדים בהיי-טק הישראלי. החברה אותה הוא מנהל היא בית תוכנה שנותן שירות לחברות היי-טק מאזור המרכז. "בשנה וחצי של פעילות גייסנו 70 עובדים, בתקופה שבה כל התעשייה הייתה כמעט בקיפאון", אומר סעיד, ומוסיף: "זה הישג אדיר".

רוב העובדים בגליל סופטוור, חברה עסקית למטרות רווח הממוקמת בנצרת, מגיעים מהמגזר הערבי ומחזיקים בתואר ראשון בהנדסת חשמל, מדעי המחשב או הנדסת מחשבים. "אנחנו לא מעסיקים רק ערבים, אבל ממוקמים היכן שהם נמצאים. 10% מהעובדים אצלנו הם יהודים שמגיעים מסביבות נצרת, כולל מחיפה והקריות. הצלחנו לבנות כאן תרבות רב-גונית, שמקדשת את כבוד הפרט", אומר סעיד.

סעיד, בוגר הטכניון, מחזיק בתואר שני בהנדסת חשמל מגרמניה. הקריירה שלו כללה מגורים של מספר שנים בבוסטון, שם עבד בנוקיה ובאריקסון. "חזרתי לישראל כי רציתי לעשות משהו אחר, במקום שאני יכול לתרום מעבר לקריירה. התעייפתי מארה"ב", הוא אומר.

בגליל סופטוור הוא רואה "סטארט-אפ שעוזר לפריפריה", עם משקיעים שמחפשים "השקעה עם השלכות חברתיות". בין המשקיעים נמצאים זאבי ברגמן, לשעבר מנכ"ל קומברס והיום מנכ"ל נייס; איציק דנציגר, נשיא קומברס טכנולוג'י לשעבר; וג'ימי לוי, המייסד, שהיה ראש חטיבה בקומברס.

השאיפות של סעיד הן להגיע למצבת כוח אדם של 80 איש עד סוף השנה ו- 160 עובדים עד סוף 2010. "אנחנו אלטרנטיבה לכל החברות שרוצות לעשות אאוטסורסינג להודו או סין. אנחנו קרובים ללקוחות ומאפשרים להם להוריד את רמת הסיכון", הוא אומר.