"ניו-יורק טיימס": עסקי בוימלגרין בצרות, הדיירים זועמים

בוימלגרין בן ה-58 עלה מארה"ב באמצע העשור, מתוך כוונה לשחזר בארץ את הצלחתו מעבר לים, ואולי אפילו להשתוות בעוצמתו ללבייב - מי שהפך בשנים האחרונות מידיד ליריב מושבע. הוא פיזר סכומי עתק על רכישות שהתבררו בתוך זמן קצר כיקרות הרבה יותר מדי (אזורים, לגנא, אסותא) וכבר היה מי שהשווה את מסע הקניות הראוותני שלו לזה של האוליגרך ארקדי גאידמק.

אתמול, תאמינו או לא, הקדיש ה"ניו יורק טיימס" כתבה מפורטת לעלייתו ונפילתו של בוימלגרין. כריסטין יוגניי, כתבת העיתון, פותחת את דבריה בתיאור הדרך שבה שטף בוימלגרין את ניו יורק בבתים משותפים של דירות יוקרה (שאחת מהן אף נקנתה על ידי שחקנית הקולנוע גווינת' פלטרו), אך כמובן שבהמשך היא חוזרת להווה ומציינת כי בוילמגרין ירד מנכסיו.

אך כפי שמתואר בכתבה, כיום פעילותו של בוימלגרין בארה"ב רחוקה מלהיות מצליחה, ואם לא די בכך, השקעותיו בארץ רק הולכות מדחי מדחי. בוילמגרין קפיטל, חברת האחזקות שאת השליטה בה רכש לפני כארבע שנים, נתונה כיום, בעקבות הפסדיה הכבדים, בגרעון של קרוב לחצי מיליארד שקל בהון העצמי. לחברה חובות בהיקף כולל של כ-7.8 מיליארד שקל ורואי החשבון שלה מצביעים על "ספקות משמעותיים באשר להמשך קיומה כעסק חי".

בחודש אוגוסט האחרון אישרו מחזיקי האג"ח את הסדר החוב עם בוימלגרין קפיטל, אך מאז לא חלה התקדמות. החוב למחזיקי האג"ח בסדרות א' וג' מסתכם ב-360 מיליון שקל, ובמסגרת ההסדר מחזיקי האג"ח מוותרים על חוב של 140 מיליון שקל בתמורה ל-30% ממניות החברה. בוימלגרין מצידו מוותר על התחייבויות של החברה כלפיו בהיקף של 320 מיליון שקל.

הגורם העיקרי לצרותיה של בוימלגרין קפיטל היא גולת הכותרת של פעילות בוימלגרין בישראל - חברת אזורים. בוימלגרין רכש שאת השליטה בה בתחילת 2006 מידי קבוצת אי.די.בי, לפי שווי של כחצי מיליארד דולר, אך מאז איבדה החברה יותר ממחצית משוויה. תחת ידיו, הפכה אזורים לחברה כושלת שהשורה התחתונה שלה הופכת לאדומה יותר משנה לשנה.

החברה שבונה נדל"ן למגורים ומחזיקה בנדל"ן מניב בארץ ובחו"ל, סיימה את הרבעון השלישי של השנה עם הפסד של 112 מיליון שקל ומתחילת 2008 נערמו הפסדיה לסכום של כ-750 מיליון שקל, פועל יוצא, בין היתר, של ירידה בהכנסות, הפסדים מבתי מלון רכישה אחת כושלת במיוחד.

חודשים ספורים לאחר שרכש את השליטה באזורים, קנה באמצעותה בוימלגרין את השליטה בקבוצת לגנא הולדינגס, מידי הקבלן יעקב אנגל, לפי שווי של יותר מ-600 מיליון שקל. לגנא, העוסקת בהשקעות במזרח אירופה, נסחרת כיום בפחות מ-5% משווי זה, לאחר שצברה הפסדי עתק, ולדוחותיה מצורפת הערת "עסק חי".

שומר על חזות אופטימית

כפי שאפשר להבין, בוימלגרין לא רווה נחת מהשקעותיו בישראל, ממש כמו שהשקעותיו בארה"ב לא הסבו לו נחת. או כפי שבחר העיתון הניו יורקי לתאר זאת אתמול: "הוא נאבק בבקשה לכינוס נכסים של אחת מהחברות שבבעלותו, פינוי ממשרדיו בברוקלין, והשתלטות על 'תיאטרון הקווינס' במהלך אותו מכנה הרוכש 'עיקול ידידותי'". ואם לא די בכך, כתבת העיתון טוענת כי בעלי דירות שבנה בוימלגרין מגישים נגדו תביעות בגין כשלי בנייה, וכפועל יוצא הוא מעסיק כיום רק 15 איש לעומת 200 בימי השיא.

לטענת העיתון, מספר עובדים לשעבר בחברה של בוימלגרין מדווחים כי חמישה מתוך שמונת ילדיו - שעבדו עימו בעסק המשפחתי - מחפשים כעת עבודה אחרת. אכן, מראות קשים.

בוימלגרין היגר לארה"ב לפני ארבעה עשורים, כשהוא בשנות העשרה המאוחרות לחייו. הוא הגיע למדינה כדי ללמוד בישיבת חב"ד בחצרו של הרבי מלובביץ', והחל לעבוד בהסרת תקרות אזבסט, ומאוחר יותר החל להיות מעורב בפרויקטי פיתוח קטנים.

ואז הגיעה הפריצה. פגישה מקרית עם לב לבייב, בעל השליטה באפריקה ישראל, נתנה לו דחיפה משמעותית. השנה הייתה 2001, השווקים החלו להתאושש מהתפוצצות בועת מניות הטכנולוגיה, ובוימלגרין ולבייב שילבו כוחות והחלו להקים פרויקטי מגורים על ימין ועל שמאל. לבייב הביא את הכסף, בוימלגרין הביא את הניסיון וההיכרות עם השוק האמריקני, והשניים בנו דירות בניו יורק, ובערים מרכזיות אחרות בארה"ב.

לפי ה"ניו יורק טיימס" בנה בוימלגרין 2,400 דירות ואף יותר בניו יורק לבדה, וכך הפך מקבלן בינוני לאחד מהקבלנים הידועים בעיר, כשהוא ולבייב מנצלים את הביקוש הגובר ליחידות מגורים ב"תפוח הגדול" והגאות במחירי הנדל"ן.

ככל שדרך כוכבו בעולם הנדל"ן כך זכה גם הפרופיל הציבורי של בוימלגרין לשדרוג רציני. "בוימלגרין היה מארח אנשי נדל"ן בקונצרט פרטי של הפסנתרן האמריקני, ג'ון לג'נד, כשהמרטיני מחולק בנדיבות", מציין ה"ניו יורק טיימס".

אבל עם הזמן התברר שלבוימלגרין אין את התשתית הנדרשת. שיתוף הפעולה עם לבייב עלה על שרטון (גם על רקע התקררות שוק הנדל"ן בארה"ב), ובוימלגרין מצא עצמו עם פרויקטים בעייתיים ועם חובות ללבייב שהעיקו על צווארו.

למרות זאת בוימלגרין שמר על חזות אופטימית. "אנו מתמודדים עם הבעיות שלנו ומתייחסים אליהן ברצינות. זה קשה אך אם אני אאבד את הביטחון שלי, אאבד את הכול".

שרה מירסקי, אחת מהמנהלות בחברה, מסרה כי בוימלגרין ימשיך לפתח את תיאטרון הקווינס, וכי הוא "רק מחכה ששוב יהיה ניתן לקבל מימון". האופטימיות של בוימלגרין לא ממש שכנעה את יזם הנדל"ן סם סוזוקי, שעורכי דינו כבר ניסחו חוזה לרכישת המשכנתא של התיאטרון מידי הבנק, וכי הוא נכנס לתהליך של דיו דיליג'נס על הנכס.

"לא עוצרים אף פעם"

אך צרותיו של בוימלגרין לא מסתיימות בתחום הנדל"ן. איל הנדל"ן היהודי הקים לפני ארבע שנים בנק שזכה לשם LibertyPointe, ולאחרונה קיבל הבנק הוראה מהחברה לביטוח פיקדונות פדראליים בארה"ב לפיה עליו להפסיק לפעול, ובמיוחד להימנע מלתת הלוואות לחברות נדל"ן מסחרי. ביום שישי האחרון העניקה החברה הפדרלית לבנק של בוימלגרין ארכה של 30 יום לגייס הון, ולדברי מרטון קורן, נשיא הבנק, "עומדות לפנינו מספר אפשרויות".

עם בנק או בלעדיו, לבוימלגרין יש מספיק צרות. דיירים של דירות שבנה בברוקלין לא מפסיקים לבוא אליו בטענות, ומתלוננים כי מאז כניסתם לדירות הוציאו רבע מיליון דולר על תיקונים. בוימלגרין, לטענתם, הציע להחזיר להם את הסכום האמור בתנאי שלא יהיה אחראי לבעיות אחרות שיתגלו. הצעתו נדחתה על הסף.

אך גם המקרה הזה הוא לא יותר מאנקדוטה קטנה, לעומת פרויקט מגורים אחר של בוימלגרין בברוקלין (Newswalk Building - שבעבר כלל את מערכות הדפוס של העיתון "דיילי ניוז") בו טוענים הדיירים כי נאלצו להוציא חמישה מיליון דולר על תיקונים והוצאות משפטיות. "בבניין היו כל כך הרבה דליפות עד שחלק מהבטון החל ליפול", מספר אחד הדיירים. "מדובר בצורת בנייה שיכולה לפגוע באנשים".

הטענות של דיירי הפרויקטים של בוימלגרין אינן מסתכמות רק בבעיות בנייה. הם טוענים כי גם האופן בו התייחס בוימלגרין לביקורות היה בעייתי. "הוא התעקש שלא לקחת אחריות על הבעיות שהתגלו", אומר צימרמן ואף חושף כי באחת מפגישותיו עם בוימלגרין, ענה לו האחרון - כשהוא מתייחס לדיירי הפרויקטים - "למה הם מצפים - לבניין בנוסח מנהטן?"

אדן שיבולת, שהיה סמנכ"ל כספים והשקעות בחברה של בוימלגרין, אומר ש"הבוס לשעבר לא שכח את השורשים שלו", ובמהלך ימי הגאות של הענף הוא המשיך להתגורר עם משפחתו בבית דו משפחתי, בברוקלין. "כמו דונלד טראמפ ויזמי נדל"ן אחרים הם תמיד ממשיכים להצליח", מוסיף שיבולת. "הם לא עוצרים. אף פעם". ובכן, נכון לימים אלו בוימלגרין נאלץ לעצור, וקשה לראות כיצד יוכל לחזור לימי התהילה שלו.