האדם שגדל בתפקיד

זוכרים איך הוא החליט לא להגיש כתבי אישום נגד בני משפחתו של אריאל שרון, למרות שהיו בידו הוכחות חד-משמעיות? זוכרים איך קבע כי מאות אלפי הדולרים שקיבל גלעד שרון מדוד אפל הם "שכר הולם" בשביל גלישה של כמה שעות באינטרנט?

אלה היו החלטות סופר-אומללות, שנתנו לציבור סיבות טובות לחשוש שתקעו אותו עם יועץ משפטי בעייתי.

בהדרגה התחולל שינוי במזוז. הוא הפסיק להרכין את ראשו בפני המיוחסים, ערך חקירות, הגיש כתבי אישום. אפשר אפילו לומר כי במידה מסוימת מזוז, כן מזוז, הפך להיות אימת אנשי הציבור המושחתים. ולא מיותר להזכיר גם כי בתקופתו קיבל המאבק נגד הפשיעה תנופה רבה.

עוזב בטרם עת

אם היה במזוז פגם בולט זו היתה האיטיות שלו. כל דבר לקח שנים רבות. המקרה של אביגדור ליברמן כבר מזמן עבר את יובל העשור לקיומו, ועדיין אין החלטה. לאהוד אולמרט עדיין לא נערך שימוע, ויש עוד. עם כל ההבנה למורכבות של המקרים הללו ולצורך לבדוק אותם היטב, קשה לקבל שאי-אפשר היה לעשות את זה יותר מהר.

ואם מזוז התקשה בכך, הוא היה צריך להישאר בתפקידו עד למיצוי התיקים אותם הוא מנהל במשך שנים. כי בנוסף לסחבת שנגרמה בתקופתו, הרי הליכתו עכשיו גורמת לסחבת נוספת, הנובעת מהצורך של היועץ החדש ללמוד את התיקים המסובכים והרגישים הללו.

אין לי מושג מה בער למזוז לסרב לדחות את פרישתו עד לניקוי שולחנו. תהיה הסיבה אשר תהיה, היא יוצרת את הרושם שמזוז לא מבין, או לא מקבל, את אחריותו לעובדה שהתיקים הללו עדיין לא הושלמו.

אבל הוא כן האחראי, וחבל שמזוז העדיף את המניעים האישיים על אינטרס הציבור לסיים את התיקים הציבוריים הללו בכל ההקדם. זו היתה החלטתו, והיא בהחלט מטילה צל כלשהו על תקופת כהונתו, אבל עדיין נשאר בה לא מעט אור.