"תל-אביב לא תוכננה על-ידי מלך כמו הערים באירופה"

מניו יורק דרך אירלנד ועד יפן, הפרויקטים של אדריכלית הנוף הבינלאומית מרת'ה שוורץ הפכו כבר לאבני דרך באדריכלות העולמית. השבוע, לאחר שפרויקט גרנדיוזי עליו עבדה בדובאי - פארק עתידני המשתרע על 380 אלף מ"ר ומחבר בין בניינים חשובים בעיר - נעצר לאחרונה כליל, בעקבות המשבר הפיננסי בנסיכות, הגיעה שוורץ לישראל לתכנן את מתחם השוק הסיטונאי השאפתני בתל אביב עבור חברת "גינדי השקעות", אחת המתמודדות במכרז.

"אני מקווה שנחתם הגולל על האדריכלות היומרנית של דובאי", אומרת שוורץ בראיון בלעדי ל"גלובס". שוורץ אינה מצליחה להסתיר אכזבתה מביטול הפרויקט שהחלה לתכנן בנסיכות, דווקא משום שדגש רב יותר על אדריכלות נוף היה פותר לדבריה כמה מהבעיות האורבאניות של דובאי. "בניינים בלבד לא יכולים ליצור עיר. צריך לחשוב מהי החוויה של האנשים. אנשים לא רוצים לבוא ולשהות רק בדירה שלהם או בקניון; צריך לחשוב על המרחבים הציבוריים המקשרים בין המבנים - והמרכיב הזה חסר בדובאי".

מוזיאון הילדים בדמשק

לתל אביב הגיעה השבוע שוורץ לשעות ספורות בלבד. היא באה כדי להציג למוכרות השוק הסיטונאי - הכוללות בעיקר את תנובה ואת עיריית תל אביב - את תכניתה לפיתוח המרחב הציבורי במתחם השוק הוותיק. אם זה תלוי בה, ייקרא המתחם "The Village", עם קריצה לרובע הטרנדי במנהטן.

אם תזכה קבוצת גינדי, הכוללת גם את דור ההורים, משה ויגאל גינדי, במכרז לבניית 1,800 יחידות דיור, שטחי מסחר וציבור בפינת הרחובות קרליבך ודרך מנחם בגין, יהיה זה הפרויקט הראשון של שוורץ בישראל.

בכל מקרה, זהו איננו הפרויקט הראשון שלה במזרח התיכון. שוורץ, יהודיה-אמריקנית שמעבירה את זמנה בשני משרדיה, בלונדון ובקיימברידג' שליד בוסטון, שם היא גם מרצה באוניברסיטת הרווארד היוקרתית, תכננה בין היתר את מוזיאון הילדים בדמשק, ה"בייבי" של אסמא אל-אסד, רעיית הנשיא הסורי.

"מאז ומעולם רציתי לעבוד על פרויקט בישראל", אומרת שוורץ, שהיתה מתנדבת בקיבוץ גינוסר בשנת 1969. "הפרויקטים שלי בעולם הערבי בסיכון רק אם החתימו לי את הדרכון בישראל", אומרת שוורץ ספק בהלצה, ספק ברצינות. "אני עובדת בכל מקום בעולם בו אני מרגישה בנוח - וכן, אני מרגישה בנוח בדמשק". היא לא חוששת כלל מחרם ערבי. "אוכל להמשיך לעבוד בעולם הערבי אחרי שאעבוד על פרויקט בישראל", אומרת שוורץ, שמרגישה כי היא "היהודייה הייצוגית" בכל מקום אליו היא מגיעה, לדבריה. "אני עובדת עם אנשים שמסוגלים לראות מעבר לגבולות פוליטיים".

כשהגיעה שוורץ לתל אביב כעת, מצאה עיר שונה לגמרי מזו של 1969. "התרבות כאן כבר נינוחה ואמידה מספיק כדי לחשוב על אסתטיקה - זו לא אותה המנטאליות של מצור שהיתה כאן לפני 40 שנה", אומרת שוורץ. "בפרק זמן קצר מאד, תל אביב פיתחה אסתטיקה משל עצמה. בהרבה ערים יש גם חוסר אסתטיקה, אבל לרוב האלמנטים המכוערים ביותר הם לא הבניינים; לרוב, מה שמכער הוא שימוש לא עקבי במשאבי הקרקע ותכנון לקוי של המרחבים הציבוריים".

זו אחת הסיבות לכך ששוורץ מתכננת את מתחם השוק הסיטונאי החדש כך שישרת לא רק את דיירי המגדלים של גינדי, אלא גם את תושבי השכונות הסובבות את המתחם. תכניות ראשוניות שהציגה שוורץ בפני בעלי הקרקע כוללות שטחים ירוקים רבים ומזרקות קטנות, שלדבריה ייזונו ממים ממוחזרים מבנייני המגורים; 2 גרמי מדרגות מונומנטאליים בסגנון "המדרגות הספרדיות" ברומא; מוזיאון, בית קפה וגלריות; פארק ספורט וגני שעשועים; אמפיתיאטרון קהילתי; וכן אמנות סביבתית. "כל אחד יוכל למצוא מה לעשות במרחב הזה", מבטיחה שוורץ. "כל הנוף יתוכנן כיצירת אמנות".

נראה כי העיצוב המתוחכם של המתחם החדש, שמבניו תוכננו על ידי משרד "ישר אדריכלים" הישראלי, יעמוד בניגוד מובהק כמעט לכל מה שנמצא כיום מסביבו. "העירייה תצטרך להשקיע בחזות הרחובות", מבהירה שוורץ. לגבי הגיבוב הארכיטקטוני של תל אביב, הכולל מגדלי יוקרה נוצצים לצד מבנים ישנים ומתפוררים, אומרת שוורץ שישראל עדיין צעירה וכי תל אביב עוד תשתנה בעשורים הקרובים. "צריך לזכור שתל אביב לא תוכננה על ידי מלך כמו הרבה ערים אירופאיות בימי הביניים; בעוד מאה שנה העיר תיראה אחרת לגמרי".

שוורץ, חסידה של שטחים ציבוריים, אומרת כי "המשאב היקר ביותר בעיר כמו תל אביב הוא קרקע ולכן צריך להביא אותו בחשבון ראשון". היא מזועזעת למשל מהעובדה שבכיכר המדינה עומדים לקום רבי קומות במקום, נניח, פארק ציבורי משודרג לרווחת תושבי העיר.

למרות המוצא האמריקני, מסתבר ששוורץ לא אוהבת לעבוד דווקא בכור מחצבתה. מרתיח אותה שנבחרי הציבור האמריקניים הצביעו לאחרונה נגד הזרמת תקציבים לתחזוק ה"מול", השדרה המרכזית בבירה וושינגטון. "זה פארק ששייך לכולנו. הארכיטקטורה באמריקה שמרנית. הרבה יותר כיף לעבוד במקומות אחרים, במדינות יותר מתקדמות ונועזות".

"לא לאכול במסעדות שבוע"

ישראל, אליבא דשוורץ, היא אחת מהמדינות הללו. חברת גינדי השקעות, שהוציאה לטענתה במשך כשלושה חודשים כמעט שני מיליון שקל רק על ההכנות למכרז השוק הסיטונאי, בחרה לדברי מנור גינדי, מנכ"ל משותף בחברה, בשוורץ, לאחר שתרה אחרי כישרונות עיצוביים "חמים" בתערוכות ארכיטקטורה בינלאומיות. כעת, תצטרך האדריכלית הבינלאומית לאזן בין החזון האמנותי שלה - שוורץ נחשבת בעולם לנועזת מבחינה עיצובית - לבין התקציב של הפרויקט, אותו מתווה הלקוח - גינדי .

שוורץ: "צריך להחליט על מה להוציא את הכסף. אנשים הם מאד פשוטים. יש לנו מספיק נעליים בארון, אבל אם יש זוג נעליים שאנחנו ממש רוצים לקנות, אנחנו מוצאים דרכים יצירתיות להשיג אותו - למשל, לא לאכול במסעדות שבוע". *

einat-p@globes.co.il