בין גנים לנגנים

הרפרטואר שנוגן בקונצרט מגוון, ורובו נגיש גם למתחילים. יש פה את "מוזיקת לילה זעירה" של מוצרט, "לילות בגני ספרד" של דה פאייה (עם ברנבוים בתפקיד כפול של מנצח ופסנתרן), "לילה על הר קרח" של מוסורגסקי, טנגו של מלחין בן זמננו בשם מריאנו מורס (Mores), וכמובן ואלסים של יוהאן שטראוס.

ברנבוים מוליך את התזמורת לביצועים מצוינים, ואפילו שפת הגוף שלו - נוקשה וחמורת סבר בדרך-כלל, קצת חופשית יותר מהרגיל. לפני ההדרנים הוא נפתח עוד יותר, ואפילו מדגים צעדי ריקוד.

כיוון שמדובר בקונצרט באוויר הפתוח, יש בהפקה כמה הבדלים משמעותיים יחסית לקונצרט "רגיל". ראשית, הקהל מוחא כפיים בין פרקים של יצירות. בקונצרט באולם תופעה כזו נחשבת ל"אל תעשה" איום ונורא, אבל כאן זה בסדר. שנית, עריכת הצילומים חופשית מאד. נראה שהעורך לא החליט אם יותר מעניינים אותו הגנים או הנגנים, ולכן המצלמות מטיילות בין לבין ומתעכבות לא מעט על פרחים, עצים, פסלים וספסלים.

חדי עין ישימו לב לעובדה שהפריים הראשון על נגן בתזמורת הוא דווקא על נגנית אישה.

זוהי כמובן הצהרות כוונות חשובה, כיוון שהפילהרמונית של וינה היתה עד 1997 תזמורת לגברים בלבד. ככל שמתקדם הקונצרט, מסתבר שעדיין הרוב המכריע של הנגנים גברי.

ואכן, בדיקה קצרה מעלה שגם כיום יש בתזמורת רק שבע נשים - שלוש נגניות מן המניין ועוד ארבע ללא מנוי קבוע. בקיצור, לא צריך להתרגש. *

ג'ובאני בתל-אביב

מוצרט - דון ג'ובאני. התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: זובין מהטה. דיסק משולש "הליקון רקורדס"

"הליקון רקורדס" ממשיכה להוציא במרץ הקלטות של התזמורת הפילהרמונית. בימים אלו הגיע לחנויות האלבום החדש בסידרה, ובו האופרה הנשגבת "דון ג'ובאני" של מוצרט. האלבום נערך מתוך שלושה קונצרטים חיים, שנערכו בתחילת השנה בהיכל התרבות בת"א.

כפי שנכתב כאן כבר בביקורת על הקונצרט החי, מבחינה פרשנית זהו לא ביצוע חדשני או פורץ דרך.

הגישה של מהטה ל"דון ג'ובאני" מהוגנת, עגולה, ונטולת קצוות חדים מדי. מי שמחפש ריגושים פרשניים יעדיף את הביצועים המוקלטים של גרדינר או יאקובס, שמנצחים על תזמורות כלי תקופה עם צליל חד ומבריק יותר.

עיקר העניין בביצוע של מהטה הוא בסולנים, שחלקם מעולים. מבין הבנים בולט מאוריציו מורארו (Muraro), ששר את תפקיד המשרת לפורלו (Leporello) בקול עשיר ומלא חן. ממש זמר נפלא.

מבין הבנות בולטת זמרת הסופרן המעולה אנה סמואיל, בתפקיד דונה אנה. מצטיינים נוספים הם חן רייס הישראלית, בתפקיד צרלינה (Zerlina), ודמיטרי קורצ'ק בתפקיד דון אוטביו הנעבעך. יתר הסולנים פחות מדהימים, אך נפילות של ממש אין.

נקודות התורפה של ההפקה הן שתיים. הראשונה היא המקהלה: האנסמבל הקולי החדש, בניצוח יובל בן-עוזר, נשמע בהקלטה דהוי ואפור, עם דיקציה איטלקית לא מספקת.

מזל שיש לו תפקיד שולי באופרה הזו. הבעיה השנייה היא עם הקלטת קולות רחוקים - לדוגמה, קולו של הקומנדטורה מאחורי הקלעים נשמע חלש למדי.

עם זאת, בכל הנוגע לתזמורת ולזמרים שעל הבמה איכות ההקלטה טובה מאד.

לסיכום: הפקה לא חדשנית במיוחד אך עדיין יפה וראויה, במיוחד בזכות חלק מהסולנים.