סוגיה כרונית

האם כדאי וצריך לספר בראיון עבודה על מחלה כרונית שחולים בה?

עבור חולים במחלה כרונית, ראיון עבודה כרוך בדילמה קשה: האם לספר על המחלה ולהסתכן בכך שלא יקבלו את העבודה, או שמא להסתירה, ולחשוש מגילוי עתידי מביך.
אינני עוסקת במאמר זה במחלות מדבקות או כאלו המסכנות את הסובבים, אלא במחלות כרוניות שאין להן השלכות על הסביבה.

רבים נוטים להסתיר את מחלתם, מחשש למצבים הבאים:

1. דחייה על הסף: גם אם מדובר במחלה שמאפשרת תפקוד בעבודה, רוב המעסיקים יעדיפו מועמדים בריאים על פני חולים, מחשש ליכולות פחותות או היעדרויות מרובות.

2. מבוכה: בגלל שמדובר בנושא רגיש שהמועמד חווה כנקודת חולשה, העלאת הנושא תערער את בטחונו העצמי ועלולה לפגוע בהצלחת הראיון.

3. תגובות מוגזמות: למרות שחולים כרוניים מורגלים לתגובות מוגזמות כשהם מספרים על מחלתם, בראיון עבודה זה עלול להשפיע על האווירה ועל תוצאות הראיון.
המראיין, מתוך סקרנות או אמפתיה, עלול להסיט את השיחה לנושא המחלה, והמרואיין נאלץ להרגיעו ולשכנעו שמצבו טוב ושמחלתו לא מהווה בעיה.

4. חובת ההוכחה: נקודת הפתיחה של אדם חולה בארגון חדש, הינה בעייתית. יהיה עליו לעבוד קשה יותר מאחרים כדי להוכיח מסוגלות לתפקד תחת לחץ ולהפיק תוצאות מרשימות, במיוחד מי ששואף להתקדם לדרגה בכירה או ניהולית.

פגיעה באמינות

למרות הרגישות הרבה שבמצב כזה, אני דווקא סבורה שברוב המקרים, חשיפת המחלה עדיפה על פני הסתרה. כדי להגיע בכל זאת להחלטה שקולה, מועמדים חולים יכולים לשאול עצמם שתי שאלות:

האם המחלה ניכרת? מחלות רבות סמויות מן העין אך ניתנות לגילוי עם הזמן. למשל אצל חולה סכרת שעורך בדיקות סוכר או מזריק אינסולין באופן יומיומי.

גילוי מקרי של מחלתו עלול לאכזב את המעסיק מכך שנהג בחוסר אמינות ולא נחשף מראש, ויש בכך כדי לפגוע ביחסי השניים. לכן, במקרה של מחלה הניתנת לגילוי, כדאי לספר, למרות המכשולים.

האם המחלה דורשת היערכות מצד החברה? יש השפעות טכניות שמומלץ ליידע את המעסיק לגביהן. למשל, אותו סכרתי שזקוק למספר ארוחות קטנות במהלך היום: לפני שמנהלו יתלונן בפניו על ריבוי ההפסקות שהוא מרשה לעצמו לקחת, כדאי ליידע אותו על הסיבה לקיומן. יוצא מן הכלל הוא מקרה של מחלות כמו זאבת (לופוס) - מחלה שרוב האנשים לא מכירים והיא נשמעת מאיימת, למרות שאין בה סכנה והיא אינה מדבקת. במקרה כזה, אולי אכן כדאי לא לספר.

מתי לספר ולמי

פתרון יעיל הוא לספר למנהלת משאבי האנוש, ולא למנהל הישיר אצלו מתראיינים. ניתן לבקש ממנה לשמור על דיסקרטיות, ולהסביר כי ההסתרה היא כדי למנוע יחס של רחמים או חשש מהסובבים.
חשוב להדגיש בפניה כי המחלה אינה משפיעה בשום צורה על התפקוד, וכהוכחה להביא דוגמאות ממקומות עבודה קודמים.

מילה למראיינים

ראשית - השתחררו מהסטיגמות. מנהלים ומגייסים יודעים שיש גבול לכמות העובדים הטובים באמת, ומבינים כמה קשה למצוא אותם. סטיגמות חסרות ביסוס גורמות להפסד של רבים כאלה. חשבו למשל על היעדרויות: כולנו זקוקים לעתים לימי מנוחה בשל מחלה, ובריאים עשויים להיעדר אף פעמים רבות יותר מחולים כרוניים.

ולבסוף, בִּדקוּ לפני שאתם מחליטים. מחלות רבות אינן מידבקות או מפחידות כפי שהן נשמעות, ולבטח אינן משפיעות על תפקוד החולים בהן.

אם בראיון עבודה אתם נתקלים בשם של מחלה שאינכם מכירים, המשיכו בריאיון תוך התעלמות מהעניין, ובסופו פנו ללמוד על המחלה ומשמעותה.

שאלות לדיון

1. האם כל הדברים שנאמרו במאמר נכונים גם לגבי מחלות עם תדמית ציבורית בעייתית, כמו איידס למשל?
2. האם תפטר עובד משום שבדיעבד התגלה כלא אמין, ולא סיפר לך שהוא חולה?


  1. יעל מהודר היא יועצת ארגונית ובעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בסוציולוגיה ארגונית.
  2. לקשר עמה יש לכתוב לדוא"ל Yaelmehoudar@gmail.com
  3. במשך השבוע ניתן להמשיך לטקבק איתי דרך טור הדעות "המדוברות ביותר" בעמוד הבית ודרך קישור זה. http://www.globes.co.il/news/home.aspx?fid=3632&fromerechmusaf

הדברים הכתובים במאמריה מבוססים על הניסיון והידע המקצועי הרב שצברה בתהליכי ייעוץ ארגוני ופיתוח מנהלים בחברות ובארגונים שונים בתחומי ההייטק והתעשייה, ובעבור אנשים פרטיים. הדברים מיועדים להעשרת הידע בלבד, אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי אישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להסתמך עליהם ככאלה

צרו איתנו קשר *5988