בכיר בתעשייה: "בואו נעביר את עיריית ת"א לוושינגטון"

זהו מונולוג של בכיר בתעשייה הישראלית, שחרד לעתיד תשתית הייצור של אחד הפרויקטים הביטחוניים הגדולים ביותר בהיסטוריה של ישראל. הוא חושש שמאות אם לא אלפי עובדים בישראל עומדים להפסיד מקומות עבודה, קיימים ועתידיים, לטובת עובדים באמריקה הרחוקה, וזה כואב לו. הוא מגיב, בשיחה ל"גלובס", על תוכנית (קרוב לוודאי שמדובר בעובדה מוגמרת) של משרד הביטחון לייצא לארה"ב את תשתית הייצור של הנמר, שמתואר כנגמ"ש הטוב ביותר שהיה אי פעם לצה"ל, כדי לממן חלק ניכר מהפרויקט בכספי הסיוע הצבאי האמריקני. התעשיין מוטרד מהאפשרות שמיקור החוץ הזה הוא רק ההתחלה, שביום מן הימים הוא יפתח את הדלת להעברת כל פרויקט טנק המרכבה, שממנו נגזר הנמר, לייצור בארה"ב.

מבחינת התעשיין, השורה התחתונה היא שלפעמים מדינה לא צריכה להתערטל מנכסים אסטרטגיים רק בגלל שיקולים כספיים לטווח הקצר. ובעוד שהוא דיבר בשם עצמו בלבד, לדעתו שותפים רבים בתעשייה הישראלית.

"אני לא מאושר שמוציאים עבודה החוצה", הוא אומר. "זה מנוגד לאינטרס הלאומי. האמריקנים עושים כל מה שרק אפשר כדי לייצר מקומות עבודה חדשים בכלכלה שלהם. אני מבין שלפעמים אילוצים פיננסיים מחייבים לצאת החוצה, כפי שתעשיות אמריקניות מסוימות עשו ועושות. אבל פה מדובר לא בנעליים או בטלוויזיות. זה פרויקט תשתיתי. האם האמריקנים היו מעבירים לישראל תשתית ייצור של מערכת מובילה בעלת חשיבות לאומית? לאחר הכול, העלויות בישראל עשויות להיות זולות יותר.

"הנמר הוא פיתוח ישראלי מצוין. יש פה תשתית שלמה שמזינה אלפי מקומות עבודה ישירים ועקיפים. אם מעבירים משהו כמו פרויקט הנמר לארה"ב, רק מפני שזה פותר קשיים פיננסיים, אני מציע להעביר את עיריית תל-אביב לוושינגטון. אין לי ספק שמיקור חוץ של הביורוקרטיה המוניציפאלית של תל-אביב יהיה זול יותר בהשוואה לעלויות של העבודה שמתבצעת בכיכר רבין.

"חוץ מזה, יש כסף לכל דבר שרוצים. צריך רק לרצות. ישראל אינה נמצאת במצב הכלכלי הכי גרוע בעולם. כל מי שקורא עיתון יודע זאת".

"אם דוד בן-גוריון היה שואל את אגף התקציבים ב-1947 האם כדאי להקים את המדינה היו בטח אומרים לו, 'עזוב, לא כדאי. זה לא כלכלי. זה יקר מדי'. הבעיה שלנו היא, שאנו מסתכלים על כל דבר דרך משקפיים שהעדשות שלהן עשויות מכסף".

"אני לא מדבר בשם תעשיה ספציפית כלשהי. תעש היא התורמת הגדולה ביותר לפרויקט הנמר מחוץ למשרד הביטחון, אבל לא הנתח של תעש מועמד למיקור חוץ לארה"ב, אלא הנתח הממלכתי. התובה (מרכב) של הטנק מרכבה, כמו גם הצריח, מיוצרים במש"א, מתקן ייצור הטנקים של משרד הביטחון. הנמר הוא בעצם המרכבה, מינוס הצריח. התוכנית הייתה לייצר במש"א את כל מאות הנמרים שאמורים להגיע לצה"ל. זה היה תורם מאות מקומות עבודה לכלכלה הישראלית. קשה לי להבין, כאזרח, לא כתעשיין, איך המדינה מוכנה לוותר על כך. במקום לייצא את התשתית החשובה הזו לקרוליינה הצפונית או לאוהאיו, צריך להקים משהו בצפון המדינה ולהוסיף מי יודע כמה מקומות עבודה לאזור. זו צריכה להיות משימה לאומית. מפליא אותי שההסתדרות שותקת. היא צריכה להרים קול.

"יש שמשווים את מיקור החוץ של פרויקט הנמר לחיסול פרויקט הלביא. אז נכון שבשני המקרים מדובר בפרויקטים של תשתית. אבל יש הבדל משמעותי מאוד. הלביא החל מאפס. היה מדובר בהקמה יקרה של כל דבר. כשמדובר בנמר, אנו בונים על רעיון חכם מאוד: הישענות על התשתית הקיימת של המרכבה. בפרויקט הלביא היה מדובר על כמויות קטנות יחסית של מטוסים ביחס לעלויות הייצור. פה מדובר בתשתית בשלה מלאה ובכמויות שילכו ויגדלו. זה הדבר החמור: לקחת תשתית בשלה כזו ולמסור אותה לזרים. אנו נשרת את האינטרסים הלאומיים של אחרים ונפגע באלה שלנו.

"אבל הסכנה הגדולה ביותר, לדעתי, היא, שפרויקט המרכבה ילך בעקבות הנמר. אני יודע שהחשש הזה מטריד את מנוחת התאחדות התעשיינים. אומרים לנו, תירגעו, אין סיכוי שדבר כזה יקרה. אבל אנו יודעים איך זה, איך דברים מתנהלים במדינת ישראל. כשפותחים ערוץ כזה של הגליית תשתיות, אי-אפשר לעולם לדעת אם הזרזיף הזה לא ייהפך לשיטפון".

"משרד הביטחון ישים דגש על עסקות גומלין"

תוכנית משרד הביטחון להעביר את ייצור הנמר לארה"ב נחשפה בשבוע שעבר בשבועון "דיפנס ניוז", בידיעה מאת כתבתו בישראל, ברברה אופל-רום. לפי הידיעה, שלוש חברות אמריקניות מתכננות להתמודד במכרז שיפרסם משרד הביטחון: BAE סיסטמס, ג'נרל דיינאמיקס וטקסטרון. התוכנית, שטעונה אישור של הפנטגון ושתבוצע בשלבים, קובעת שמתקן ייצור הטנקים של משרד הביטחון יהיה האינטגרטור, כלומר התחנה הסופית בשלב הייצור, שתרכיב את הנמר המוגמר מרכיבים וממערכות שייוצרו בארה"ב וממערכות משנה ומערכות נשק שייוצרו בישראל.

לדברי מקורות של משרד הביטחון, החברה האמריקנית שתזכה במכרז תקבל הזמנות לרכיבי הנמר בשווי מאות מיליוני דולר שימומנו, כאמור, מתקציבי הסיוע הצבאי השנתי של ארה"ב. לפי מזכר הבנה בין ישראל לארה"ב, הסיוע לישראל יימשך עוד שמונה שנים. בשנת הכספים 2010 תקבל ישראל 2.775 מיליארד דולר, והחל ב-2013, שלושה מיליארד דולר בשנה. כ-75% מסכום הסיוע כל שנה ניתנים להוצאה רק בארה"ב.

עם עטינים מלאים כאלה, שרק ממתינים לחליבה, אין ספק שהפיתיון האמריקני קורץ מאוד למשרד הביטחון, אבל האטרקטיביות של אופציית אמריקה זו אינה פוטרת אותו מהצורך להתמודד עם הצרכים והטענות של התעשיות הביטחוניות ותעשיות אחרות בישראל, שחלק ממטה לחמן נתון בידי המשרד. איך מסבירים בקריה את הגליית תשתית הנמר אל מעבר לים?

גורמים במשרד הביטחון אמרו ל"דיפנס ניוז", כי למשרד יש מחויבות לעשר שנים לא רק להגדלת היקף הייצור טנקי מרכבה סימן 4, אלא גם להגדלת רכש מערכות המשנה ומערכות הנשק לנמר. ייצור רכיבי הנמר במימון אמריקני דווקא ייטיב עם המגזר התעשייתי בישראל, אומרים גורמים אלה, מפני שהוא ישחרר תקציבים ישראליים נוספים להזמנות נוספות של טנקי מרכבה בטוח הארוך, וכן למימון חוזים עם חברות ישראליות לייצור מערכות משנה לנמר.

יתר-על-כן, אחת מאמות המידה לבחירת החברה האמריקנית שתזכה במכרז תהיה כמות עסקות הגומלין שהיא תהיה מוכנה להציע לקבלניות משנה ישראליות, אומרים אנשי משרד הביטחון.

למען ההגינות, יש מנהלים בתעשיות הביטחוניות, אומנם לא רבים, שמקבלים את הטיעונים האלה. "משרד הביטחון עושה מאמץ בנושא הנמר", אמר ל"גלובס" מקור בכיר בתעשייה ביטחונית. "אני חושב שמשרד הביטחון משתדל להיות קשוב לתעשיות המקומיות והוא ישים דגש חזק על עסקות גומלין. זה לא כסף קטן. אנחנו יודעים שהתפישה שתנחה את משרד הביטחון בקביעת הזוכה במכרז תהיה BEST VALUE, כלומר החבילה הכוללנית, עם חבילת הצעות לעסקת גומלין, ולא רק הצעה של מחיר".

הוא טוען, שההכרזות על הצורך לשמר את הבסיס התעשייתי של ישראל הן "היתממות", ושכל אחד יודע ששיקולים כלכליים או "צבע הכסף", כפי שמכנים את השיקולים האלה בצה"ל, מנחים את מקבלי ההחלטות במשרד הביטחון כבר שנים רבות.

וקיים גם שיקול פוטנציאל היצוא. אין ספק שייצור רכיבי הנמר בארה"ב יסייע להחדרתו לצבא היבשה של ארה"ב, בייחוד עתה, לאחר קריסתו של פרויקט אמריקני לפיתוח נגמ"ש הדור הבא. תת-אלוף ירון לבנת, ראש המשרד לייצור טנקים במשרד הביטחון, אמר ל"דיפנס ניוז", שישראל אינה מקדמת את יצוא הנמר לצבא ארה"ב. "בשלב זה אנו מתמקדים במילוי הצרכים המבצעיים הקריטיים של כוחות היבשה בישראל... אך באופן ברור אנו נהיה גאים אם הרכב שלנו יסייע בהגנה על האמריקנים".

אבל את הדעה הרווחת יותר בקרב תעשיינים בישראל מבטאים התעשיין המצוטט ברישא של הכתבה או שלמה פסי, יו"ר פורום יצרני טנק המרכבה, שמצוטט בשבועון. הוא אומר: "בסופו של יום (יצוא תשתית הנמר) יציין את הצעד הראשון לקראת קיצו של הבסיס התעשייתי הישראלי לייצור שריון".

פסי מציין, שהוא מדבר בשם רוב 200 החברות והמפעלים שמעורבים בתוכנית המרכבה, חברות שמפרנסות אלפי משקי ברחבי ישראל.

"אנו מברכים על הדגש המחודש בצורך בטנקים ורכבי שריון כבדים", הוא אומר. "אנו גם מאמינים שמקבלי ההחלטות עתה רוצים באמת ובתמים לשמר את יכולות התעשייה שלנו. אבל כאשר מתחילים בתהליך של מיקור חוץ של פונקציות ייצור קריטיות בתעשיית השריון שלנו. זה רק עניין של זמן עד שהנמר וכל קו היצור של מרכבה יעברו לאמריקה".