תקציב כשרוצים, יכולים

בשבוע שעבר התנהל קרב קטן שלא עשה כותרות מרעישות. ארגון חופש המידע, בראשות העיתונאי רביב דרוקר, פתח במתקפה חריפה נגד משרד האוצר, על סירובו לנהל פרוטוקולים המתעדים את הדיונים שלפני גיבוש התקציב.

כבר שנתיים שארגון חופש המידע מנסה להביא אל הציבור את המידע שמגיע לו לקבל: מה היו המניעים למהלכים העיקריים שמרכיבים את התקציב ואת חוק ההסדרים, והדרך שבה גובשו.

אלא שבאוצר לא ממהרים. בתגובתם לבקשות מצד ארגון חופש המידע הם אומרים: "אין כל חובה - ואף אין כל אפשרות מעשית - לתעד בפרוטוקול את כל הדיונים הפנימיים במשרדי הממשלה לקראת גיבוש הצעות החלטה המוגשות לממשלה... וזאת על מנת לאפשר דיון פתוח. דברים אלה נכונים ביחס לכל הצעת החלטה המוגשת לממשלה, ובכלל זה ההצעות הנוגעות לתקציב המדינה".

במילים אחרות: אנחנו רוצים, אבל לא יכולים.

אכן אין אפשרות מעשית (ומסתמן שאין גם חובה) לרשום פרוטוקולים שכאלה, משום שבתקציב המדינה מעורבים אין-ספור גורמים, ולצורך גיבושו נערכים מאות דיונים ברמות שונות.

ובכל זאת, נראה כי זכותו של משלם המסים לדעת לפחות מהם המניעים שעומדים מאחורי כל החלטה וגזרה.

לכן, אם במשרד האוצר מוטרדים מאפשרות חשיפתם של הדוברים והמציעים במהלך דיוני התקציב במצב של פרסום פרוטוקולים מדיון "פתוח", הם יכולים ללמוד מעמיתיהם בבנק ישראל: כשבועיים אחרי כל דיון מוניטארי שבו נקבעת הריבית במשק, מפרסם בנק ישראל את הפרוטוקולים ללא שמות המשתתפים. הם פשוט מתייחסים ל"חבר הנהלה אחד" ול"חבר הנהלה אחר". בצורה זו אפשר ללמוד מה היו השיקולים המרכזיים להחלטה וכמה חברים תמכו או התנגדו, והאזרח יכול לקבל תמונה קצת יותר ברורה.

ברור שאין צורך להעסיק קלדנית שתתעד מדוע מעבירים 2 מיליון שקלים מסעיף לסעיף, אך אולי היה מעניין לעיין בפרוטוקול של דיון על סוגיות כמו הפחתת מס הכנסה, הטלת מע''מ על פירות וירקות והגדלת תקציב הביטחון.

פרסום פרוטוקולים בנושאים מרכזיים ובעילום שמות יכול להיות פתרון אידיאלי. אלא אם כן יש לאנשי האוצר מה להסתיר.