מנכ"ל נובה: "אני פה. בגדול. עד הסוף. בכל רמ"ח איבריי"

למען האמת, קל להבין אותו. נובה , המפתחת מכשירי מדידה לבדיקת עובי שכבות דקות בתעשיית המוליכים למחצה, היא המניה הלוהטת של 2009 מבין המניות הישראליות הנסחרות בשוק ההון האמריקני.

931% היא התשואה שרשמה המניה מתחילת השנה (אם השקעתם דולר בחברה, היו לכם היום משהו כמו עשרה דולר), ואילו ממחיר השפל אליו צנחה רק לפני עשרה חודשים נסקה המניה בשיעור של 1,433% (אם השקעתם דולר, היו לכם היום משהו כמו חמישה עשר דולר).

העניין שמגלה זליגסון במחיר המניה (נובה נסחרת גם בשוק ההון המקומי) הוא מתבקש אם כך. קשה להישאר אדישים למספרים הללו, גם אם אתה האיש שחתום עליהם והביא את החברה לשווי של 116 מיליון דולר (467 מיליון שקל - שווי שאם יישאר בעינו ואף יגדל יוכל לסייע לחברה להיכלל ביום מן הימים במדד ת"א 100).

יש סיכוי לא רע שמניית נובה תתממש במהלך 2010. זה בדרך כלל מה שקורה למניות שנוסקות במאות אחוזים תוך זמן קצר.

זליגסון מחייך. "אין לי שליטה על התנהגות שוקי ההון. יש לי שליטה על תוצאות החברה, ואם שוק ההון יעריך שנובה הגיעה לתקרת זכוכית אז הוא יגיב בהתאם".

*אז אולי החברה מתקרבת אל אותה תקרת זכוכית.

זליגסון נזהר במילותיו. "אני לא יכול לדבר על המניה כי אז אקבל פנייה מרשות ני"ע. עם זאת, החברה עדיין רחוקה מתקרת הזכוכית של ביצועיה".

*שזה אומר פוטנציאל לעליות נוספות במחיר המניה.

זליגסון שוב שוקל את מילותיו. "אני אופטימי".

*אבל גם אחרי נסיקת המניה נובה היא עדיין חברה קטנה במונחים בינלאומיים. יום אחד היא תיבלע בתוך ענקית.

"אם יצרני השבבים - הלקוחות שלנו - היו רוצים ליצור קונסולידציה בענף הם היו מפנים את ההזמנות מחברה כמו נובה לחברות גדולות ממנה. זה לא המצב. TSMC (יצרן השבבים הגדול בעולם,Taiwan Semiconductor Manufacturing Company) ולקוחות אחרים הבהירו לנו כי הם מעוניינים בחברות כמו נובה".

*כי קטן הוא יעיל יותר.

"לאו דווקא. TSMC ואחרים מחפשים אלטרנטיבות טכנולוגיות תחרותיות, ולכן הם רוצים לסייע לנו לגדול".

*במבט ראשון נראה שעשיתם הכול נכון בשנה האחרונה, אך בטח יש משהו שאתה מתחרט עליו.

"כן. הייתי מעדיף שבפברואר אשתקד, כשהבנו שההזמנות נעצרו, לא הייתי מתעורר לתוך חלום בלהות. יש כאלו שאומרים כי נובה הייתה בין החברות הראשונות שהגיבו להשלכות המשבר, אך במהלך השנה וחצי האחרונות תמיד שאלתי את עצמי אם יכולתי לזהות אותן חודש או חודשיים מוקדם יותר. זה הציק לי במשך כמה חודשים".

*והגעת לאיזושהי מסקנה?

"כן, שאנו צריכים לבדוק בציציות של הלקוחות שלנו. להבדיל מבעבר, היום אני יוצר קשר עם איש בכיר יותר בחברה שהיא לקוח, ולא רק עם איש מכירות, וזאת כדי להבין את התוכנית ארוכת הטווח שלו".

*אתה מכהן בתפקיד שלוש שנים וארבעה חודשים. יש מחשבות על פרישה?

מחייך. "ממש לא. השאלה 'מה יהיה אחרי נובה' ממש לא מעסיקה אותי, ואני מתכנן להמשיך להצמיח את החברה. האם אני אהיה זה שיוביל את החברה עד לתקרת הזכוכית? אני לא יודע. אבל לא הייתי יכול לחיות בשלום עם סוג של סכיזופרניה יומית שאומרת 'אני פה, אני לא פה'. אני פה. בגדול. עד הסוף. בכל רמ"ח איבריי".

הבשורה התקבלה בחצר ביתו של זליגסון

כדי להבין את מה שעבר על נובה צריך לחזור אחורה בזמן לנובמבר 2006. זליגסון (42), שנכנס לתפקידו רק שלושה חודשים קודם לכן (הצטרף לחברה לפני 11 שנה), קיבל לידיו חברה שנזקקה לניעור רציני. "החברה לא הייתה מספיק מפוקסת", אומר זליגסון, כשהוא מסביר מדוע פיטר באותו חודש 40 עובדים.

*אני מניחה שזה לא היה קל.

"זה היה מאוד קשה. ביום שבו מתבצעים פיטורים בחברה אני מופיע בפני קבוצות של עשרים עד שלושים עובדים, מתשע בבוקר ועד חמש אחה"צ, ומסביר להם מדוע החברה מפטרת".

קיצוץ מצבת כוח האדם סייעה לנובה להגיע להכנסות שיא של 58.1 מיליון דולר ולרווח נקי (Non GAAP) של 3 מיליון דולר בשנת 2007, אך מה שאירע ב-2006 היווה רק הקדמה לשנת 2008. "בפברואר אשתקד הערכנו שנעמוד בתחזיותינו להכנסות שנתיות של 60 מיליון דולר ומעלה, אך כעבור שבועיים נפל לנו האסימון והבנו שזה לא הולך לקרות", מספר זליגסון. הוא מוסיף כי רכישה שביצעה נובה במהלך 2006 - HyperNex האמריקנית - התבררה כלא מוצלחת, והחברה מחקה את רוב ההשקעה בה - 3.2 מיליון דולר - ופיטרה 23 עובדים נוספים. "הפיתרון של HyperNex חיפש בעיה", מסכם זליגסון.

על ההשלכות הקשות ביותר של המשבר שמע זליגסון באוקטובר אשתקד בחצר ביתו. "הנהלת נובה התכנסה אצלי, ודרור דוד, סמנכ"ל הכספים, תיאר את המצב. שקט השתרר. אפשר היה לחתוך את האוויר בסכין, ואחרי שהתעשתנו התחלנו לטפל בבעיה באופן מיידי".

אחד הפיתרונות שיישמה החברה הוא מעבר לארבעה ימי עבודה בשבוע, מהלך שלדברי דוד חסך לחברה כמיליון וחצי דולר במשך חצי שנה. "לא הייתי מסוגל נפשית להתמודד עם עוד גל של פיטורים", מודה זליגסון.

*כיצד הגיבה בעלת המניות הגדולה בחברה, כת"ש שבבעלות נוחי דנקנר, למהלכים שביצעתם?

"לכת"ש היה חשוב שנובה תגיב בהקדם למשבר, ובכירי החברה אכן האמינו בנו".

לחזק החוסן הפיננסי

משבר האשראי דרדר את מניית נובה למחיר שפל של 39 סנט במהלך פברואר האחרון, אך חודש ימים לאחר מכן התהפכה הקערה. "אני לא אשכח את התאריך הזה, 23 במארס 2009. מנהל הרכש של TSMC הרים אלינו טלפון והזמין כמות יפה של מכונות, וכך הבנו שחל שינוי לטובה. רמות הניצול של כושר הייצור אצל TSMC ויצרנים אחרים החלו לעלות, והענף התעורר לחיים".

זליגסון מסביר כי אם בימי השפל שרשרת המזון של ייצור השבבים הייתה "מפוצצת בשבבים", במארס האחרון נוצר חוסר, וכך גדלה התפוקה של ייצור השבבים.

לפי מחקר של חברת גרטנר, שווי ההשקעות בתחום של מוליכים למחצה רק צפוי להמשיך לגדול (ראו גרף), ולדברי זליגסון "נובה נמצאת במקום מצוין כדי ליהנות מהטרנד של הענף". ואכן, כדי להמשיך ולהיות ממוצבת נכון (וגם לנצל את הגאות במחיר המניה), הגישה לאחרונה החברה תשקיף מדף לגיוס של עד 20 מיליון דולר. "אנו מצפים להמשיך לצמוח בשנת 2010, וכדי לתמוך בצמיחה הזו אנו צריכים לחזק את החוסן הפיננסי שלנו".

*אך אני מניחה שהרגל עדיין על הברקס.

"לחלוטין, וזה מחזיר אותי לשאלתך הקודמת. אם לא הייתי שם את הנשמה שלי בתוך החברה במהלך השנתיים האחרונות, והייתי חושב על התפקיד הבא שלי, לא הייתי מצליח להוביל את נובה להיכן שהיא נמצאת עכשיו".