"חזרתי הרגע מהקידוח לאחר שעתיים רצופות", כתב הגולש
"רבינו77" ביום שני שעבר בפורום אתר "גלובס". "לדעתי מוציאים דגימות מהליבה. הייתה תנועה ערה על מגדל הקידוח. שבעה אנשים היו על המגדל ועבדו בלי הפסקה. מדי פעם הם הכניסו צינור גומי, לדעתי בקוטר של 15-20 סנטימטר לפחות, ולאחר מכן הוציאו אותו בבירור. ראיתי שמשתמשים בשק לבן וממלאים אותו, ושוב ראיתי שעוטפים משהו שנראה כמו צינור עבה בשק הלבן, או שזה היה עוד שק מלא. הייתה תנועה ערה. ראיתי נוזל יוצא מבור הקידוח ומתנשא לגובה 30-40 סנטימטר. לרגע שמחתי, אבל אני לא בטוח שזה נפט, זה נראה יותר כמו מים. ראיתי בבירור גלגלת גדולה כמו של חברות חשמל, וכבל מגולגל על הגלגלת קרוב למגדל. כרגע לא קודחים, אבל אין כל תקלה והם עסוקים עכשיו יותר בהוצאת דגימות מהבור".
"כמו בגבעות יהש כך גם בזרח יפרסמו על מציאת סימני גז ונפט לאחר שיגיעו לעומק הנכון", כתב גולש אחר בפורום גלובס השבוע. "המניה תטוס השמיימה מינימום 150% ולאחר זמן מה יפרסמו אם המאגר בר הפקה ובכמות מסחרית או לא... אבל את ה-150% ויותר אנחנו נעשה זה בטוח".
אלה רק שתי דוגמאות למה שמחוללת סערת חיפושי הנפט, שתקפה את הבורסה באחד העם בשבועות האחרונים. זרח, גבעות , רציו , עד לא מזמן חברות אלמוניות ומניות אלמוניות אף יותר, הפכו בבת אחת לשמות השגורים בפיהם של הפעילים, ומחזורי המסחר בהתאם. ב-24 בדצמבר, למשל, דיווחה שותפות חיפושי הנפט גבעות עולם כי במהלך הקדיחה שהיא מבצעת בסמוך לראש העין נמדדו בבוץ הקידוח מעל ל-60% גז, כמו גם כמויות משמעותיות של נפט. בקושי הספיקה ההודעה לצאת לאור, והמניה זינקה ב-475%, לפני שנחלשה קלות וסגרה את יום המסחר בעלייה של 227% "בלבד". מחזור המסחר, למי שמתעניין, היה עצום, ועמד על 400 מיליון שקלים - הרבה יותר מאשר חברות "קטנות" הנסחרות במדד תל אביב 25 דוגמת טבע וכימיקלים לישראל.
גם ברציו, שותפות חיפושי נפט אחרת, התחוללה סערה בשבוע שעבר, לאחר נסיקה מטאורית של כ-1,400% ב-2009, שמקורה בכך שהשותפות מחזיקה ברישיונות הסמוכים לשטח שבו נמצא מאגר תמר, שבו מצאו קבוצת דלק, נובל וישראמקו מצבור גז משמעותי.
בשטחה של רציו טרם נמצאו תגליות גז, אבל כמה בעלי עניין בשותפות, בהם הגיאולוג איתן אייזנברג, החליטו לנצל את העלייה החדה במניה ולממש חלק קטן מאחזקתם. התוצאה הייתה צניחה של 40% במניה והתפוגגותם של לא פחות מ-400 מיליון שקלים ביום. מנהלי רציו יצאו מיד בהבהרות, ולאחר שלושה ימי מסחר חזרה רציו להיסחר במחיר ובשווי שבו נסחרה לפני ההודעה על המכירות של בעלי העניין - קרוב למיליארד שקלים. אבל די בדוגמה זו כדי להבהיר עד כמה ספקולטיבי הוא מחיר המניה, וכמה מהר עלולות הבועה להתפוצץ וההשקעה להיעלם.
גם הזיכרון של המשקיע הישראלי מוכח שוב כקצר מאוד. המעקב אחר כל קנייה ומכירה של בעלי עניין, הדיווחים של משקיעים מאתרי הקידוח, טוקבקיסטים המפגינים פתאום בקיאות במונחים מעולם הגיאולוגיה ואלפי הודעות ותגובות בפורומים שונים מוכיחים כי מפחי הנפש מהקידוחים שנעשו בשנות ה-90 נשכחו כלא היו. הציבור הישראלי לא נואש מהאפשרות למצוא נפט במעמקי האדמה, יהיה המחיר אשר יהיה.
6.6 מיליון חביות פוטנציאל
שלא כמו בבורסה הגועשת, שקט שורר באתר הקידוח צוק תמרור 4, הנמצא במורדות שבין ערד לים המלח. שקט מדברי, שום סימן לספקולנטים. מכונת קידוח של לפידות, החברה המבצעת, במרכזו, מקווה לחלץ מבטן האדמה משהו מן הזהב השחור. מאחורי הקידוח עומדת שותפות הכוללת את זרח חיפושי נפט (50%), את דלק קידוחים (25%) ואת אבנר (25%). שמו של האתר מעיד על עברו - שלושה קידוחים נעשו באזור זה בעבר, ואף הופקו כ-120 אלף חביות נפט, בקידוח השלישי במשך תקופה קצרה בשנות ה-90.
במהלך הבדיקות הסיסמיות שנעשו באזור, התגלה מבנה שקיים בו פוטנציאל להילכדות של נפט, ולפי ההערכות האופטימיות ייתכן שבעומק האדמה מסתתר מאגר נפט בן 6.6 מיליון חביות. אם אכן יימצא נפט מדובר בכמות מסחרית אמנם, אולם באותה הנשימה יש לקחת את הדברים בפרופורציות. סך התצרוכת של מדינת ישראל בשנה עומד על 80 מיליון חביות, כך שלא מדובר בתגלית שתשנה את מאזן האנרגיה כאן, כפי שמצופה מקידוח הגז תמר לעשות.
"אנחנו לא יודעים להגיד באופן ודאי אם יימצא נפט בכמויות מסחריות, אבל אם מתברר שקיים מבנה, יש סיכוי טוב שהוא מכיל נפט בכמות מסחרית מכיוון שהוא נמצא באזור של תנועת נפט וגז מהחלק העמוק של אגן ים המלח לשוליים", אומר מיכאל גרדוש, דוקטור לגיאולוגיה שעובד זה עשור במכון המחקר הגיאופיזי של משרד התשתיות ושעוסק במחקרים של תת-הקרקע בדגש על חיפושי נפט.
"לפי כל הסימנים והאינדיקציות, אגן ים המלח הוא אזור שיש בו סיכוי טוב לתגליות של גז ונפט. בכל קידוח שנעשה עד היום בים המלח אפשר למצוא את העדויות על תהליך היווצרות של נפט. אני מאמין שיימצא בו נפט בכמות מסחרית, ואם זה לא יקרה בקידוח הזה זה יקרה במקום אחר באזור".
לפני שהגיע למכון הגיאופיזי, עבד גרדוש בחברת הנפט הלאומית טרם פירוקה, והיה הגיאולוג המפקח בצוק תמרור 3, קידוח באזור ים המלח שנערך באמצע שנות ה-90 ושנחשב למוצלח ביותר. הנפט נמכר לבית הזיקוק באשדוד, שהיה גם הוא בבעלות המדינה באותו זמן, לפי מחירי הנפט שהיו באותו זמן ונעו סביב ה-20 דולרים לחבית.
מאחר שלא הייתה כדאיות כלכלית להפקה במחירים הללו, הוחלט להפסיק את השאיבה ממנו, וזאת כאשר במבנה ישנו עדיין נפט בכמות המוערכת בין מאות אלפים למיליון חביות. "אני משחק על שני הכובעים", אומר גרדוש, "הייתי מעורב בקידוח באזור ים המלח בעבר; מנגד, אני לא קשור לקידוח היום, לא מושקע בו כספית, והדעה שלי היא מהאספקט המקצועי ולא הכלכלי".
- מה כל-כך מיוחד באזור הזה?
"חשוב להבין שאזור ים המלח כמבנה גיאולוגי הוא אזור שמעניין מבחינת הפוטנציאל שלו, ומאוד אטרקטיבי לחיפושים. כל האזור הוא שקע גדול שנוצר ושממשיך להיווצר במשך כמה מיליוני שנים. סלעים שיכולים לייצר נפט קבורים בתוכו בעומק של שישה עד שמונה קילומטרים בחלק המרכזי של אגן ים המלח, עומק שאליו הקידוחים לא מגיעים. הנפט שנוצר באגן המרכזי של ים המלח נודד אל השוליים, במקרה שלנו מערבה, עד ערד. הגז שנמצא בערד, בשדה 'זוהר' בשנות ה-70, מגיע מאותו מקור; סוג של נפט וגז שנוצרים במרכז ים המלח, ונודדים. התופעה של אגן עמוק שמייצר נפט היא ייחודית באזור ארץ ישראל, למעט בים התיכון, ששם נוצרים נפט וגז מסלעים אחרים וצורות שונות".
- זו הסיבה לקידוח בצוק תמרור 4?
"אזור צוק תמרור עצמו נבחר מתוך כמה מקומות משתי סיבות: הראשונה והפשוטה יותר היא האמירה המקובלת בתעשיית הנפט, והיא שנפט ניתן למצוא היכן שנמצא בעבר, כך שמהבחינה הזו העובדה שצוק תמרור 3 נמצא בסמיכות הייתה פקטור מאוד משמעותי בבחירה של האתר הנוכחי. הסיבה השנייה והמשמעותית יותר היא שגם במכון הגיאופיזי וגם בעבודות של חוקרים נוספים איתרנו מבנה תת-קרקעי, שעשוי ללכוד נפט. ביצענו כמה מחקרים ועבודות שאפשרו לנו לזהות בבדיקות הסיסמיות מבנה מתחת לקרקע, שלפי ההערכות שלנו הוא עשוי להוות מלכודת לנפט ולגז".
מומחה בוץ מטקסס
מבט ראשון על אתר הקידוח מאכזב משהו. הוא אינו גדול כפי שניתן היה לצפות, ומסתכם במאה עד מאתיים מטרים בסך-הכול - לא מראה שמעיד על חברה הנסחרת לפי שווי של 130 מיליון שקלים. בשטחו פזורים כעשרה קרוואנים, במרכז מכונת הקידוח, ובסמוך לה נמצאים צינורות באורך של 11 מטרים כל אחד, המתחברים לראש המקדח. המגדל שאליו מחובר המקדח יוצר מנוף, ויחד עם משקל הצינורות, מפעיל לחץ רב על המקדח שחופר בקרקע. אחד הדברים החשובים הוא החיבור בין צינורות הקידוח זה לזה. צינור המשתחרר בתוך בור הקידוח בעומק של מאות מטרים מתחת לאדמה, כיוון שלא חובר היטב, הוא בעיה שעדיף לא להיכנס אליה.
התחושה באזור היא של אתר תעשייתי. אין הרבה ציוד מתוחכם בקידוח, והשעונים ומדי הלחץ נראים מיושנים למדי. חלק מהרישומים אפילו נעשים ביד על דף נייר. לתהליך הקידוח נדרשת כמות גדולה של מים, שנעה בסירקולציה בתוך הקידוח.
לשם כך מוקמת לרוב בריכת מים בצמוד לאתר, אלא שבקידוח הנוכחי התעוררה בעיה. אתר הקידוח נמצא בשמורת טבע מדבר יהודה, ורשות שמורות הטבע התנגדה לביצוע הקידוח בטענה כי יגרום נזק סביבתי.
לאחר משא ומתן שנמשך שנתיים, הגיעו הצדדים להסכמה על האופן שבו יתבצע הקידוח, והוחלט כי בריכת המים תהיה באתר הקידוח צוק תמרור 3, שנחשב כבר לאזור "מופר" מבחינת הטבע. צינור מים מתפתל בסמוך לשביל המוביל לאתר הקידוח, שם נמצא כל העת פקח של רשות שמורת הטבע, המשגיח מקרוב על הנעשה. עקב כך גדלה עלות הקידוח בחצי מיליון דולרים.
כ-15 איש מתפעלים את צוק תמרור 4. 24 שעות ביממה (למעט בשבת) פועל הקידוח, שתי משמרות של 12 שעות כל אחת, בכל משמרת חמישה אנשים לצד מספר מצומצם של בעלי תפקידים הנמצאים דרך קבע באתר.
המים המוזרמים בתהליך הקידוח יוצאים ממנו בתערובת אפורה, שזכתה לכינוי "בוץ קידוח", ובסמוך לבריכות הבוץ אנחנו פוגשים במהנדס הבוץ שהגיע לכאן מטקסס, ושתפקידו לפקח על רמת הבוץ והלחץ היוצא מן הקידוח. ב
אחד הקרוונים הסמוכים פועלת "מעבדת בוץ", המהווה את מרכז העצבים של הקידוח. במעבדה מודדים את הפרמטרים השונים של הבוץ, את סוגי הגז המשתחררים ממנו, וכן אוספים דוגמיות ומנתחים אותן. זה גם המקום הראשון באתר שבו זכינו לראות מסך מחשב. לא כזה שמציג את המסחר במניות זרח, אלא את שכבות הקרקע, את העומק שבו נמצא הקידוח, את רמות הלחץ וכן הלאה.
אם אכן יימצא נפט בקידוח, ליטו, בחור פיליפיני שאחראי על המעבדה ושהובא מחברת Weatherford האמריקאית, יהיה בין הראשונים לדעת. מפעילת הקידוח רצתה להביא את אנשי המקצוע הטובים ביותר, וכך, לצד עובדים ישראלים, מסתובבים באתר אמריקאים (כולל המפקח על הקידוח מייק קלרי, שהגיע מטקסס בדצמבר 2008), פיליפינים, וגם עובד אחד שהגיע מניו זילנד.
אגב, אם מישהו מהם מעוניין לבצע שיחה בטלפון הנייד שלו, עליו לטפס לגבעה הסמוכה לאתר הקידוח, שאליה מגיעים גם סקרנים המעוניינים להתבונן בנעשה, כיוון שזה המקום היחיד שבו קיימת קליטה לטלפונים סלולריים.
1,000% תשואה בשנה
עד כמה משוכנעים בשותפות זרח, דלק קידוחים ואבנר שיימצא נפט בצוק תמרור 4, ניתן ללמוד מכך שבסמוך לבריכת המים, ולאזור שבו נקדח צוק תמרור 3, מונח לו מנוף המשמש לשאיבת הנפט מהקידוח, המכונה "חרגול".
סרטי האריזה עדיין על החרגול, שעלה כ-70 אלף דולרים, והם יוסרו רק אם אכן יימצא נפט. או אז יהיה בו צורך, ובזרח לא רצו לקחת צ'אנס והביאו אותו מבעוד מועד. הסיבה, מסבירים שם, היא שיש חברה אמריקאית אחת בעולם שמתמחה בייצור חרגולים כאלה, וזמן ההמתנה עומד על למעלה מחצי שנה. השותפות בקידוח, כמו גם המשקיעים שהעלו את המניה ב-1,073% ב-2009, מעדיפות להביט בחצי הכוס המלאה, ורכשו אותו מבעוד מועד.
"כל קידוח שנקדח היום בארץ ובעולם מבוסס על מחקר מקדים שמתבצע על-פי חומר סיסמי", מסכם ד"ר גרדוש. "בדיקות סיסמיות הן הדמיה של תת-הקרקע, והן נעשות על-ידי שליחה של גל אנרגיה מפני השטח כלפי מטה, וקליטה שלו על-ידי מכשירים שנמצאים על פני השטח. סקרים מהסוג הזה התבצעו בים המלח ובמקומות אחרים על-ידי המכון הגיאופיזי, בדרך כלל למטרות חיפושי נפט, מים, איתור שברים ותופעות אחרות בתת-הקרקע, אבל היישום העיקרי הוא כאמור לחיפושי נפט.
"חשוב לזכור שזהו תהליך שיש בו אלמנט של פענוח ולכן הוא סובייקטיבי, ולא מדובר בצילום רנטגן או אולטרה סאונד שמשקפים את המציאות. בתהליך, החוקר מפעיל שיקול דעת לגבי אופי הקרקע, ולכן בתמונה הנוצרת ישנו מקדם מסוים של חוסר ודאות. גם במקרה של צוק תמרור ישנו אלמנט של חוסר ודאות של עומק מדויק ושל הגודל של המבנה שמעריכים שנמצא שם". משהו שהמשקיעים הנלהבים צריכים לזכור.
Ron-st@globes.co.il
כתבות
ני"ע
