עיתון הבוקר היה מאכזב

הימים האחרונים, אני מוכרח להודות, היו פשוט נהדרים. כל בוקר הביא עמו שפל חדש, ואני לא ידעתי את נפשי מרוב עונג. אבל הבוקר פתחתי את העיתון באצבעות רועדות. האמת שקצת דאגתי: על שערי העיתונים לא הופיע אף ילד מת, פדופיל מסוכן או הורה משוגע. שום דבר לא עורר בי אימה כמו שצריך.

אמנם סיפור השער של "ידיעות אחרונות", על מכתב האיום נגד אהוד ברק כלל כמה משפטים שיכולתי לעשות בהם שימוש כמו "אני ארצח את ילדיך", אבל זה לא זה, כמו שאומרים.

יותר מאיום אמיתי זה מריח לי כמו ספין, עוד שלב במערכה התקשורתית סביב הבלוף הזה שנקרא ההקפאה, כמו גם במערכה על תדמיתו של שר הביטחון שלנו. מנהיג תחת איומים ברצח זה הרבה יותר טוב ממנהיג שמעסיק מהגרת עבודה בלי היתר עבודה ומשדרג לעצמו כרטיסי טיסה על חשבון הציבור, תודו.

גם הציטוטים של "גורמים ביטחוניים" שאמרו כי "האווירה היא כמו בימים לפני רצח רבין" לא עשו עלי רושם. הרושם היחיד שנותרתי איתו הוא שהשב"כ מספק גם שירותי יחצ"נות.

אבל למי אכפת מברק, אני פה בשביל ההארד קור. איפה הוא? השער של "מעריב", עם סיפור לא חדש על הרב דרוקמן בכלל ביאס אותי. איפה הזוועה, לעזאזל? לא תאמינו, אבל הייתי צריך להרחיק ולדפדף עד עמודים 4-5 ב"ידיעות אחרונות", לדלג מעל כפולת עמודים שעוסקת בעלייה דרמטית של הולכי רגל הנהרגים במעברי חציה (חיפשתי, אבל לא מצאתי אף תיאור נרגש ונוטף של תאונה מחרידה.

יכולים היו לעשות מערוף ולהכניס משהו על גפיים קטועות או מוות אכזרי) כדי לקבל את מה שמגיע לי: עדויות חדשות על מין קבוצתי בין ילדים בני 10 עד 14 וחצי ששילמו 5 שקלים כל אחד, כשילדים בני 6 צופים בהם. אז נכון, זה קצת מחזור של חומרים, הרי הזדעזעתי מזה כבר לפני שבוע. אבל מה לעשות, זה מה יש. כשנותנים לך, תיקח.

הכנתי לעצמי כוס קפה והתיישבתי בכורסה, נהנה מהתמונה הגדולה, הדרמטית, של המקלט שבו הכול קרה. הטקסט, אני מודה, מעט אכזב אותי ביבשושיות שלו - בינינו, כמה פעמים עוד אפשר לקרוא את המשפט "את התמימות היא איבדה כבר מזמן"? - אבל פה ושם קיבלתי קצת ממה שמגיע לי: "...חבורה של ילדים עירומים ואחד מהילדים רוכן מעל ילדה ששכבה על מזרון." "... בתי בת ה-6 סיפרה שאחד הילדים אמר לה שאם תיגע לו בבולבול הוא ייתן לה מדבקות", דברים מהסוג הזה. בבוקסה מצד ימין אפילו קראתי על ילדה בת 10 שהתמכרה לאתרי פורנו.

ב"מעריב", אני מודה, לא מצאתי שום דבר שירגש אותי. כמעט-מוות בתאונת אימונים בצבא, וזהו. כל מה שהיה שם זה חדשות, אבל מי צריך לקרוא חדשות בעיתון של הבוקר? הרי כל החדשות קרו כבר אתמול, ואתמול לא קרה שום דבר מעניין.