הערב (א') תעלה העונה החדשה של הסדרה המפתיעה של השנים האחרונות: "סרוגים", שנוסף לכך שזכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר של 2009, אף הצליחה לפרוץ כמה גבולות טלוויזיונים, והיתה לסדרה הראשונה ששמה על המפה את המחנה הדתי-לאומי, ולא בהקשר הפוליטי המקובל.
כדי להבין את ההצלחה של "סרוגים", אפשר להפנות מבט לתוכנית ששודרה כאן רק בסוף השבוע האחרון, "ארץ נהדרת". מדובר באחת התוכניות האהובות בדברי ימי הערוץ השני, אבל נתוני הצפייה שלה, כשהיא משובצת לשידור בערב שבת, נפגעו לעומת העונה הקודמת - בלי קשר לרמתה הנוכחית.
שישי, שפעם היה היום שבו בערה מדורת השבט הטלוויזיונית, הוא כבר ערב של צפייה מוגבלת, החבר'ה של "סרוגים", למשל, לא פותחים בו את הטלוויזיה, ובמדינת ישראל של היום, לא תיתכן מדורת שבט בלעדיהם.
אפשר שהתופעה דלעיל היא רחבה בהרבה מגבולות הטלוויזיה (יש לי חבר שמקיים הרצאות וערבי טעימות של ויסקי יקר, והוא מדווח על עלייה תלולה במספר המבקשים לערוך אירועים שכאלה במסעדות כשרות), ציבור בעלי הכיפות הסרוגות אינו נמצא עוד במקומות המוכרים, ובניגוד למה שסבור חלק מהציבור החילוני - הוא גם לא מרוכז כולו על גבעות השומרון, אלא מהווה ציר מרכזי בפוליטיקה הישראלית, בצבא, בקהילת העסקים ובחברה.
אבל מה מזה קשור להצלחת "סרוגים"? האמת, לא מעט: ההתערות של "הסרוגים" בחברה הישראלית, כרוכה בלא מעט קונפליקטים פנימיים, רבים מהם בתחום היחסים שבינו לבינה: אתה חי בסביבה חילונית מתירנית, משרת בצבא ביחידה עם חבר'ה חילוניים, יוצא איתם לטיולים במזרח, גולש באותן רשתות חברתיות באינטרנט - וכל העת נותר התחום הזה, המרכזי כל-כך בחברה החילונית, כקיר זכוכית בעיני הצעיר הדתי: הוא יכול לראות דרכו את המתרחש אצל חבריו החילוניים, והמראות מושכים ודוחים אותו בעת ובעונה אחת.
העלייה בגיל הנישואים לא רק בקרב החילוניים אלא גם בקרב הציבור הדתי-לאומי, קולעת אותו כבר לקונפליקט מוחשי בהרבה: דבר אחד הוא להתנזר מיחסי מין במשך 20 שנה, ודבר אחר לגמרי הוא להימנע מהם עד לגיל 30, במיוחד כשחשופים לכל-כך הרבה גירויים.
הקונפליקט הזה הוא גם פנימי, וגם בין-דורי, מול דור ההורים שמסוגלים להבין למה הילדים רוצים קודם לראות קצת עולם ולסיים את התואר, אבל מתקשים להתמודד עם ההשלכות הנלוות של ההרגלים החדשים על ערכי המשפחה הישנים.
לא באה כל ההקדמה הארוכה הזאת אלא כדי לומר שחלק ניכר מהצלחתה של "סרוגים", עוד לפני שנגענו בתסריט (המשובח) או במשחק (המצוין) נשענת על קרקע פורייה למדי: קונפליקטים, כידוע, הם נשמת-אפה של היצירה.
עכשיו לכמה מילים על העונה החדשה, ונפתח בבשורה: עדיין לא מאוחר לבוא "לעשות ראשון" בצל קורתם של ה"סרוגים": גם אם החמצתם את העונה הקודמת, ניתן להיכנס מהר מאוד לעניינים. יפעת, למשל, נישאת סוף-סוף, אבל מגלה כי נישואים אולי פותרים כמה בעיות מחיי הרווקות, אבל מציפים תחתן מהר מאוד בעיות מחיי הזוגיות.
נתי ורועי, שני האחים, עוברים לגור יחדיו בירושלים, ומגלים, ולא תמיד לטובה, זה את עולמו של זה. בנוסף לכך, נתי מכיר אישה העוסקת בליצנות רפואית (נתי קלוגר, שחקנית מעולה ולא תמיד מוערכת מספיק), אלא שלליצנית, דפנה, יש כבר בן, והסיטואציה הופכת למורכבת בהרבה. בעוד נתי מתלבט באשר למערכת היחסים החדשה, מהדק רועי את קשריו עם רעות ששבה מהודו.
ויש גם את הודיה, שהפכה לחילונית. אלא שגם החילוניות לא גורמת לה אושר. מי שכן מצליח הוא אסף הדתל"ש (דתי לשעבר), שבתור חילוני הוא כנראה הרבה יותר מוצלח ממנה.
צפייה בפרקים הראשונים של העונה החדשה מלמדת כי יש סיכוי רב שגם השנה "סרוגים" תהיה מהמועמדות המובילות לפרס "סדרת הדרמה של השנה", יש בהחלט למה לחכות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
