גורלה של דירה שקנו ההורים

נתתם לה כדי שתקנה דירה עם בעלה, ועכשיו הם התגרשו. בידי מי יפול הכסף הגדול?

מימנתם לו בר-מצווה מפוארת ושיעורי נהיגה בגיל 17, עזרתם לו בזמן השירות הצבאי וגם בטיול להודו שאחריו, שילמתם על האוניברסיטה ועוד יותר מכך אם הלך למכללה - ועכשיו הוא מתחתן. לא תעזרו?

הבעיה

בישראל, שבה כדי לרכוש דירה אדם צריך לעבוד בין 15 ל-30 שנה, קבלת עזרה מההורים היא כמעט הכרח המציאות. הבעיה היא כמובן שבניגוד לעזרה שההורים נותנים לבן או לבת עד לנישואיהם, המכוונת אליהם בלבד - מהעזרה לקניית דירה נהנה ומרוויח גם בן-הזוג, רווח שעלול להשאר בידיו גם במקרה של פרידת הזוג.

ביחס הגירושים של ימינו, העומד על כל זוג שלישי, הורים רבים חשים מתוסכלים ומנוצלים כאשר חסכו מעצמם כדי לתת לבשרם, ועתה הם רואים את בן-הזוג של ילדם נוטש את המשפחה עם רכושם בידו.

בתביעה רגילה, שבה אדם תובע מחברו כסף או נכס שנתן לו, אם הנתבע מודה בקבלת הכסף - אזי עליו מוטל להוכיח כי קיבל את הרכוש מחברו כמתנה ולא כהלוואה. בית המשפט מניח כי בדרך-כלל אנשים לא נותנים דברים ללא תמורה, ולכן בהעדר ראיות אחרות ההנחה היא שניתנה הלוואה או השאלה - ויש להחזירה.

עמדת בית המשפט

כאשר מדובר בהורים וילדים, לעומת זאת, בית המשפט יוצא מנקודת הנחה שהורים מתכוונים לעזור לילדיהם, וכשהילדים נישאים - הרי שגם בן-הזוג הופך לחלק מהמשפחה ונהנה מהעזרה. הנטל במקרה זה עובר להורים, ועליהם להוכיח כי הכספים או הנכסים שנתנו לילדיהם ניתנו כהלוואה או מתנה על-תנאי - ולא כמתנה רגילה.

הנחת המוצא של בית המשפט בעייתית למדי מלכתחילה, מאחר שהיא מייחסת להורים כוונות שאינן מובנות מאליהן. הורים שנותנים עזרה כלכלית לבני-הזוג עושים זאת בדרך-כלל מתוך אמונה שהם עוזרים לילדם להקים משפחה שתתקיים ותשגשג שנים ארוכות, ואם בעת מתן המתנה היו משערים כי החבילה תתפרק בתוך שנים ספורות - בוודאי שהיו דואגים להבטיח כי חלקו של בן-הזוג במתנה יחזור לידיהם, או לפחות לילדם.

התוצאה המשפטית היא שהנטל המוטל על ההורים התובעים הוא גבוה ואינו פשוט להוכחה. הפיכת העזרה הכלכלית להלוואה או מתנה על-תנאי דורשת אמירה מפורשת, ברורה ומוכחת. ההורים צריכים להראות כי בני-הזוג הבינו שמדובר בהלוואה, והוגדרו תנאים להשבתה כמו מועד החזרת הכסף, התשלומים בהם יוחזר, הצמדות, ריביות וכו'. בהיעדר הסכם כתוב או התכתבות בין הצדדים שמוכיחה כי בני-הזוג הכירו בהלוואה - רוב התביעות נדחות.

הפיתרון

לבעיה פיתרון משפטי פשוט - חוזה הלוואה כתוב בין ההורים לילד ובן-זוגו בעת מתן הכספים יבהיר לכל הצדדים מה יהיה גורל הכסף או הדירה, וימנע את הצורך בהתגוששות משפטית מאוחר יותר. מאיזו בחינה הפיתרון הזה לא כל-כך פשוט?

מההיבט הפסיכולוגי, כמובן. המחסום בפני חתימה על הסכם מעין זה דומה לרתיעה של אנשים מפני דרישה לחתימת הסכם ממון טרם הנישואים. להורים לא נעים לדרוש מילדם לחתום על הסכם שתובע ממנו להשיב להם סיוע כלכלי שניתן לו, ויש שיראו בכך גם הפגנת אי-אמון בבן-הזוג של הילד ובגורל הנישואים.

אולי הנימוק הבא יכול לעזור: למתן דירה או כספים לרכישת דירה כמתנה מהורה לילד יש משמעות מבחינת המיסוי. ילד שקיבל דירה או כספים בגובה למעלה מ-50% משווי הדירה במתנה - אינו זכאי למכור אותה בפטור ממס שבח, אלא לאחר תקופות צינון של מספר שנים הקבועות בחוק, גם אם זאת דירתו הראשונה. לפיכך, חתימה על חוזה ההלוואה תעזור להגדיר את הסיוע כהלוואה ולא מתנה - לא רק במישור היחסים שבין ההורים לילד, אלא גם כלפי רשויות המס.

אין ספק כי מתעוררת אי-נעימות רבה בבקשה מהילד לחתום על הסכם הלוואה, אך יש לזכור כי גם לפתוח בהליכים ולהגיש תביעה מאוחר יותר זה לא נעים, קל וחומר במקרה זה שבו שמבחינה משפטית ההורים נאלצים לתבוע לא רק את בן-הזוג להשבת ההלוואה אלא גם את ילדם שלהם, שכן לא ניתן לטעון כי הילד קיבל מתנה ואילו בן-זוגו קיבל רק הלוואה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לדיני משפחה. lihi@divorceinfo.co.il