העליון בארה"ב: לתאגיד זכות לממן בלי הגבלה תשדירי בחירות

בפסיקה מהפכנית, שעלולה לשנות מן היסוד את הדרך שבה נבחרים מחוקקים ונושאי משרות בארה"ב, קבע אתמול (ה') בית-המשפט העליון בוושינגטון, כי תאגידים אינם שונים מ"בני אדם טבעיים" והם רשאים לתרום ללא הגבלה למימון תמיכה במפלגות ובקמפיינים של פוליטיקאים ואנשים אחרים, שמבקשים לשרת את הציבור בזרועות המחוקקת או המבצעת, או לממן קמפיינים נגדם. מדובר בעיקר במימון תשדירי בחירות, לא בתרומות ישירות למטות של מועמדים.

בכך ביטל בית-המשפט בבת-אחת עבודת חקיקה של דורות שמגבילה השתתפות חברות עסקיות בתהליך הפוליטי וסלל את הדרך לגידול משמעותי בנפח התמיכה הפיננסית העקיפה במועמדים רפבוליקניים, שמסורתית נהנים מתמיכה תאגידית רבה יותר מאשר הדמוקרטים. המהפך עלול לתת אותותיו כבר בבחירות הביניים לקונגרס, בנובמבר השנה, ובבחירות לנשיאות, ב-2012.

הפסיקה, שהתקבלה ברוב של חמשת השופטים השמרניים בבית-המשפט לעומת ארבעת השופטים הליברליים, קובעת כי יש להחיל את הזכות לחירות ההבעה הפוליטית גם על תאגידים ובמשתמע גם על איגודים מקצועיים (אם כי האיגודים אינם מוזכרים במפורש בפסיקה).

מאז 1947, נאסר על חברות עסקיות ואיגודים מקצועיים להשתמש בכספיהן כדי לתמוך במועמדים פוליטיים או להתנגד להם, אך עתה קובע העליון, כי איסור זה מנוגד לתיקון הראשון בחוקה שמבטיח, בין היתר, את חירות ההבעה לכל. "לכל", אמור מעתה גם לתאגידים, לפי הפסיקה.

בית-המשפט העליון השליך לפח שתי פסיקות קודמות שלו, מ-1990 ומ-2003, שהתירו לשלטונות להגביל הזרמת תרומות מהעתודות הכלליות של חברות למימון מודעות או תשדירי בחירות שתומכים במפורש במועמד ספציפי או שמתנגדים לו. עם זאת, הותירו העליונים על כנה פסיקה קודמת, שמחייבת את התאגידים שמממנים פרסומי בחירות לזהות את עצמם כמממניהם. הפסיקה החדשה אינה מתייחסת לאיסור שחל על חברות לתרום ישירות למועמדים.

העליון נדרש לסוגיה בעקבות ערעור של מפיקי סרט תעמולה חריף נגד הילארי קלינטון, "הילארי הסרט", שהיה אמור להיות משודר בתקופת הבחירות המקדימות והמירוץ לנשיאות ב-2008. קלינטון התמודדה אז על מועמדות המפלגה הדמוקרטית. ערכאה תחתונה קבעה, כי הסרט הפר תקנות של חוק מקיין-פיינגולד שאוסרות על תאגידים לממן "כל תשדיר בטלוויזיה, בכבלים או בלוויין", שמתייחס למועמד למשרה פדרלית. מפיקי הסרט, אגודה שמרנית, ערערו על הפסיקה לבית-המשפט העליון.

העליון עצמו קבע, כמה שנים קודם לכן, כי חוק מקיין-פיינגולד עולה בקנה אחד החוקה והוא קיבל תוקף ב-2004. אבל מאז חלו שינויים בהרכב בית-המשפט והוא נעשה ימני יותר עם הצטרפותם של השופטים ג'ון רוברטס (נשיא בית-המשפט) וסמואל אליטו, שמונו ע"י הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש.
הפסיקה התקבלה בזעם בבית הלבן ובמפלגה הדמוקרטית, אך בצהלה במפלגה הרפובליקנית, שמנבאת עליה בתמיכה התאגידית במועמדים ימניים. הנשיא אובמה, שמאז תחילת כהונתו מנסה לנהוג במתינות ולהימנע מהצהרות דרמטיות (לא לחינם הוא מכונה No drama Obamaׂ ) פרסם אמש הודעה יוצאת דופן בחריפותה בגנות הפסיקה.

הנשיא אומר, כי בית-המשפט העליון נתן "אור ירוק לשיטפון של כספי האינטרסים המיוחדים... שיטביע קולותיהם של אזרחים מהשורה".

"זה ניצחון גדול לחברות הנפט הגדולות, לבנקים של וול סטריט, לחברות הביטוח ולאינטרסים רבי-עוצמה אחרים, שמפגינים כל יום את שריריהם בוושינגטון על חשבון אזרחים פשוטים", אמר הנשיא. "הפסיקה נותנת לאינטרסים המיוחדים וללוביסטים שלהם עוד יותר כוח בוושינגטון, בעוד שהיא חותרת תחת השפעתו של האמריקני הממוצע, שתורם תרומות קטנות לפוליטיקאים המועדפים בעיניו". אובמה התחייב "לגבש תגובה חזקה" בשת"פ עם מחוקקים בקונגרס, משתי המפלגות.

סנטור צ'רלס שומר, דמוקרט מניו-יורק, שדווקא נהנה מתמיכה משמעותית מוול סטריט, בארני פרנק, יו"ר ועדת השירותים הפיננסיים בבית-הנבחרים, ומחוקקים דמוקרטיים אחרים אמרו אמש, כי ידחפו חקיקה שתטיל הגבלות חדשות על יכולתם של תאגידים לתמוך בפוליטיקאים, לרבות הגבלות על חברות שמקבלות חוזים ממשלתיים, חיוב מנכ"לים ודירקטורים של חברות לקבל אישור מבעלי המניות לפני כל החלטה לתמוך בפוליטיקאי זה או אחר, וחיובם של מנכ"לים להופיע אישית בתשדירים.

השדרן הפוליטי קית אולברמן, מרשת MSNBC, אמר אמש, כי החקיקה החדשה תתרום "להזניית כל הפוליטיקאים באמריקה, מהנשיא ומטה, בתוך כמה שנים... את כולם יהיה אפשר לקנות".

הרפובליקנים רואים זאת כמובן אחרת. "זה יום גדול לעם האמריקני ולחירות ההבעה", לדברי קלטה מיטשל, עורכת-דין שמתמחה בחוקי בחירות ושעובדת בשביל המפלגה הרפובליקנית. "הפסיקה הסירה את נייר הדבק מעל הפה הקולקטיבי של העם האמריקני".

בנימוק לפסיקה, כתב בשם הרוב השופט אנתוני קנדי: "כאשר הממשלה מבקשת להשתמש במלוא כוחה, לרבות יישום החוק הפלילי, כדי להורות היכן יכול אדם לקבל את המידע שלו, או באיזה מקור מידע אסור לו להשתמש, היא מפעילה צנזורה כדי לפקח על המחשבה... זה בלתי חוקי. התיקון הראשון לחוקה מאשר את זכותנו לחשוב בעצמנו".

אך בשם המיעוט הליברלי, כתב השופט הוותיק ג'ון פול סטיוונס: "הפסיקה מאיימת לחתור תחת יושרת המוסדות הנבחרים של האומה. חוששני שהדרך שבה קיבל בית-המשפט את החלטתו תפגע בו עצמו".

סנונית ראשונה שמבשרת על מה שעומד להתרחש בקרוב בזירה הפוליטית האמריקנית: לשכת המסחר של ארה"ב, שהוציאה 36 מיליון דולר ב-2008 על תשדירים לעידוד השתתפות בבחירות (אך היתה מנועה מתשדירי תמיכה במועמדים ספציפיים), הודיעה השבוע, עוד לפני הפסיקה, כי היא מתכננת את הקמפיין האגרסיבי ביותר בתולדותיה למימון תשדירים ומודעות נגד מועמדים דמוקרטיים שתמכו ביזמת הבית הלבן לרפורמות בשירותי הבריאות.