העליון: לא נתערב "לעת הזו" באי-פרסום העדויות ממשפט קצב

בית המשפט העליון מותח ביקורת על הנימוקים שכתבו שופטיו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, בהחלטתם שלא לפרסם פרוטוקולי עדויות הנשמעות במשפט במהלך תקופת שמיעת העדים.

בשורה התחתונה דוחים שופטי העליון "לעת הזו" את הערעור שהגיש בנושא העיתון "ידיעות אחרונות", אך רומזים לשופטי המחוזי כי אפשר שבהמשך יתערבו בשיקוליו בנוגע לפומביות ההליך המשפטי, אם לא יאזן כראוי בין השיקולים.

"נאמר ברורות כי לא כל נימוקי הערכאה הראשונה מקובלים עלינו", כתבה השופטת מרים נאור, בהסכמת השופטים יורם דנציגר וניל הנדל, בפסק הדין בערעור. "החשש לזיהום עדויות קיים בכל מקרה שבו מתנהל משפט המעורר עניין ציבורי, כאשר עדים חשופים ללמוד על תוכן דברי העדים הקודמים באמצעי התקשורת. למרות החשש האמור, הכלל הוא פומביות הדיון, ואילו החריג הוא איסור הפרסום".

שופטי העליון מותחים גם ביקורת על דברי השופט ג'ורג' קרא וחברותיו להרכב במחוזי על כך המשפט איננו עוסק כביכול בתפקודו של קצב כאיש ציבור. "איננו תמימי דעים עם הניסוח שאין המדובר באופן מילוי התפקיד הציבורי של הנאשם", כתבה נאור. "מקובל עלינו שיש עניין ציבורי בפרסום, כך שיש לציבור תועלת בידיעתו. ואולם, בשורה התחתונה אנו סבורים כי אין לעת הזו מקום להתערבותנו. אין לפרש איפוא את החלטתנו כתמיכה בכל הנימוקים המועלים בהחלטת המחוזי".

בחודש יוני 2009 הורה בית המשפט המחוזי כי משפט קצב יתנהל בדלתיים סגורות, אך הוסיף סייג להחלטתו כי לאחר שמיעת עדויות המתלוננות ועדים אחרים, יבחן בית המשפט את האפשרות לפרסם את מקצת העדויות, ככל שאין בהן פגיעה במתלוננות.

ערעור על החלטה זו נדחה על-ידי בית המשפט העליון, תוך שהשופטים שדנו בתיק השמיעו בעת הדיון הערות חד-משמעיות לפרוטוקול, שמשמען שבית המשפט המחוזי חייב למצוא נוסחה לפרסום פרוטוקולים במהלך המשפט, בכל פעם בעיכוב של כשבוע, ולאחר שמחק מהם ניסוחים הפוגעים בפרטיות המתלוננות או גורמים לזיהויין.

ואולם, בהמשך פירסם בית המשפט המחוזי החלטה נוספת, הדוחה את הבקשה לפרסם פרוטוקולים באופן רציף, ועל החלטה זו הגיש "ידיעות אחרונות", באמצעות עו"ד פז מוזר, ערעור נוסף לעליון.

השופטת נאור מתייחסת גם לעובדה שבפנייה הנוספת למחוזי ציטט עו"ד מוזר את דברי שופטי העליון ביניש ומלצר, כפי שהופיעו בפרוטוקול הדיון. "בית משפט, כל בית משפט, מדבר באמצעות החלטות ופסקי דין", כתבה. "הרהורים, גם אם הם נאמרים באולם פתוח, אינם בגדר פסק דין או החלטה, ואינם יכולים לחייב את בית המשפט המחוזי".