האם נטל המס בישראל כבד מאוד כפי שאנחנו נוטים לחשוב?

התשובה: תלוי מה כוללים בחישוב ■ לשכבות בעלות ההכנסה הנמוכה, נטל המס נמוך, אבל מעמד הביניים בארץ סובל משיעור גבוה יחסית של מסים בהשוואה למעמד המקביל במדינות ה-OECD

בשבועות האחרונים עסקנו ב"שפת השוק" בנטל המס שמשלמים ישראלים שקונים דירה, מחזיקים מכונית ורוכשים מדי פעם, כמו כולנו, מוצרי צריכה שונים.

תלונה רווחת היא שבישראל משלמים הרבה מסים, ובמילים מקצועיות - שנטל המס פה כבד מאוד. האם זה נכון?

תלוי איך בודקים.

מקובל לבדוק את נטל המס כהכנסות ממסים באחוז מתוך התמ"ג של המדינה. ישראל מאופיינת בנטל מס גבוה מהממוצע במדינות ה-OECD. על-פי נתוני מינהל הכנסות המדינה, בשנת 2007 עמד נטל המס הכולל בישראל על 37% מהתמ"ג, וממוצע משוקלל של מדינות ה-OECD עמד על 33.3%, מה שהיה מעמיד את ישראל במקום ה-13 מתוך 31 מדינות (אם היינו חברים אז בארגון).

הבעיה היא שההשוואה הזו איננה מדויקת לחלוטין, משום שבכל מדינה מחשבים אחרת את היקף התשלומים שנחשבים "מסים". במינהל הכנסות המדינה מציינים בין היתר כי יש מדינות שבהן הפרשות העובד לפנסיה נכללות בחישוב נטל המס משום שהן מועברות למוסד לביטוח לאומי (בישראל זה לא כך). יש מדינות שבהן מס הבריאות מוכלל בחישוב נטל המס (כמו ישראל), ומדינות אחרות (דוגמת ארה"ב), שבהן לא מחשבים זאת (ואם כן היו מכלילים זאת, זה היה משנה את המספרים במידה רבה, שכן התשלומים על ביטוח בריאות בארה"ב גבוהים מאוד).

הממוצע גם אינו מביא בחשבון הקלות והטבות במס, אינו כולל הכנסות מרווחי הון ואינו מבחין בין הבדלים שונים בשיטות התשלום.

אחד הדברים שהממוצע לא מגלה הוא שבישראל, ברמות שכר נמוך - הפער נמוך יותר, וברמות שכר גבוהות - הפער גדול יותר. כלומר, לשכבות בעלות ההכנסה הנמוכה, נטל המס אכן נמוך, אבל מעמד הביניים בארץ סובל משיעור גבוה יחסית של מסים בהשוואה למעמד המקביל במדינות ה-OECD. בישראל, שיעור מס הכנסה הגבוה ביותר ליחידים, 45%, הוא אמנם גבוה יחסית למדינות ה-OECD, אולם הוא חל על הכנסות של פי חמישה מהשכר הממוצע במשק.

דו"ח שפרסם בנק ישראל מאשר כי הפחתת שיעורי המס על השכר בישראל בין 2003 ל-2009 הקטינה משמעותית את שיעור המס הממוצע ברמות השכר הגבוהות. גם לאחר הפחתות המס, קובע הדו"ח, מיסוי השכר בישראל פרוגרסיבי יותר (העשירים משלמים יותר יחסית לעניים) מאשר במרבית המדינות המפותחות, אך פחות מבעבר.

מקום לא רע באמצע

אז למה נדמה לנו שהמחירים בישראל גבוהים כל כך? אולי כי המסים הישירים אמנם נמוכים יחסית, אבל המסים העקיפים גבוהים.

מסים ישירים הם מסים שמוטלים על ההכנסה מפעילות כלכלית שוטפת או חד פעמית (כמו מס הכנסה, מס רווחי הון, מס שבח מקרקעין וגם מס חברות), ומסים עקיפים הם מסים שמוטלים על הוצאה כמו קניית מוצר או שירות, וביניהם לדוגמה מס קנייה, מכס, מע"מ וכו'.

נטל המס הישיר בישראל נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD. בשנת 2007 הוא הסתכם בכ-19.6% מהתמ"ג, לעומת 23% מהתמ"ג בממוצע מדינות ה-OECD.

נטל המס העקיף בישראל (17.4%) גבוה בהרבה בהשוואה למדינות ה-OECD (10.3%), בעיקר משום שהמע"מ בישראל אחיד לכל המוצרים (במדינות מסוימות יש שיעור מע"מ שונה למוצרים שונים, למשל על ספרים, תרופות, מוצרי מזון וכו'), ומוטל על שירותים ומוצרים רבים - ההכנסות ממע"מ מהוות בישראל שני שלישים מההכנסות ממסים עקיפים. סיבה נוספת היא מסי הקנייה הגבוהים המוטלים על מוצרים שונים בנוסף למע"מ, כמו על כלי רכב.

הסתבכתם? בואו נפריך את המיתוס: נטל המס בישראל אינו מהגבוהים בעולם - הוא נמצא איפה שהוא באמצע.

בישראל, אמנם, אנחנו אוהבים להתלונן שאין לנו השכלה גבוהה בחינם, אין חופשת לידה של חצי שנה שההורים יכולים לחלוק בה, ואין מספיק גני ילדים מסובסדים, כמו בדנמרק למשל, אבל שוכחים שלשירותים האלה יש תג מחיר: נטל מס של 48.9% מהתמ"ג (בדנמרק).

ומצד שני, כשאנחנו מקטרים כשאנחנו לא כמו באמריקה, שם נטל המס הוא פחות מ-30%, אנחנו שוכחים את סל הבריאות השופע-יחסית אצלנו ואת חוק פנסיה חובה. בארה"ב, לפחות 15% מהאוכלוסייה לא היו מבוטחים כלל בביטוח בריאות, וזה עוד לפני המשבר. גם זה תג מחיר.

בינתיים, נראה שעוד לא החלטנו כמו מי אנחנו רוצים להיות, אבל אנחנו עומדים במקום לא רע באמצע.

11
 11