ליברמן מחכה לביבי

בלשכת רה"מ בכנסת הזיזו את כיסא המנהלים שעליו אמור לשבת בנימין נתניהוניהו, ושמו במקומו כיסא רגיל, פשוט. נתניהו לא אוהב כיסאות מתנדנדים, כאלה שעומדים על גלגלים. הם זזים, מתנדנדים. הוא מעדיף את הכיסא שלו יציב, קבוע, העיקר שיעמוד על ארבע רגליים מבלי לזוז. ככה הוא רוצה גם את החיים הפוליטיים שלו.

נתניהו יכול להיות מרוצה. 365 יום עברו מאז הבחירות, ואפס טעויות אסטרטגיות נרשמו לחובתו. הכיסא לא מתנדנד. בשורה התחתונה - העסק עובד. מצד שני, נתניהו ביזבז את פרק הזמן הכי יקר שיש לו.

השנה הראשונה לכהונת ראש ממשלה נחשבת להכי נוחה - הוא יכול לעשות בה כל מה שהוא רק רוצה, בעודו נישא על האהדה הציבורית שהכניסה אותו למשרד רה"מ. בשנה הזו, שכל מהפיכה כמעט היתה עוברת חלק, בחר נתניהו להוביל מהלכים שסייעו רק להישרדות האישית שלו: הוא העביר את חוק מופז, פעל לפיצול קדימה, העביר תקציב דו-שנתי, ובעיקר לא יזם שום מהלך מחשש שכל יוזמה תערער את הקואליציה שלו.

נתניהו לא טירון פוליטי. גם הוא יודע שככל שהשנים במשרד רה"מ עוברות, היכולת מצטמצמת. השנה השנייה בדרך כלל לא קלה, לעיתים אפילו קשה; ההיסטוריה הפוליטית הישראלית מלמדת שהשנה השלישית היא כבר בלתי אפשרית; והרביעית בדרך כלל לא קיימת.

ככל שעובר הזמן יש לשותפות הקואליציוניות פחות מה להפסיד. הפזילה של רה"מ לציבור הבוחרים עם תחילת כהונתו הופכת למבט ישיר בעיניהם בשנים שאחר כך. בשנה האחרונה הוא כבר רואה להם את הלבן בעיניים, ואלו גם המניעים לפעולותיו.

התזכורת של ליברמן

כרגע לאף אחד אין עניין לפרק את החבילה, בעיקר בגלל שאין חלופה טובה יותר. לאף אחד לא מחכה בחוץ משהו יותר טוב. אלא שנתניהו לא יוכל לשמר את הקואליציה שלו, גם אם היא מתוחזקת ומשומנת היטב לאורך זמן. כשאין אופק מדיני וכשהממשלה לא עושה כלום חוץ מלשרוד, צצות בעיות.

רק השבוע הטמין שר החוץ, אביגדור ליברמן, עוד מוקש לשותפות הקואליציוניות, שעלול להתפוצץ בחודשים הקרובים. כמי שמכיר את נתניהו שנים אחורה, יודע שר החוץ שכשאתה הופך עבור ביבי למובן מאליו - אתה לא קיים. התזכורת הזו, כי ישראל ביתנו לא בכיס של אף אחד, עמדה במרכז ישיבת סיעתו של ליברמן השבוע. יו"ר המפלגה, שכבר הוכיח בממשלות שרון ואולמרט כי אין לו בעיה לקום וללכת, הציג את הישגי הסיעה בשנה החולפת אל מול המצע שהתחייבה אליו, הכולל הצעות חוק שמהסוג שמושך אש והתנגדות חודשים קדימה: החוק המאפשר לישראלים להצביע בחו"ל וברית הזוגיות.

הדברים האלה כוונו לשתי אוזניים: לבוחרים ולנתניהו. אלו הראשונים כרגע מצביעים ברגליים. מי שראה את ליברמן בימים האחרונים, ראה אדם שמח. ניתן לשער שאנחת רווחה נפלטה מפיו ביום שהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, סיים את כהונתו, אבל מצב הרוח המרומם מושפע ודאי גם מהסקרים שמשאירים את ישראל ביתנו במקומה לפני שנה בדיוק.

את מה ששיווק לבוחרים כקיום הבטחות, שימש בו זמנית איתות לנתניהו כי הנשק בארסנל עוד לא נגמר. גם אם האיומים מיותרים, יו"ר הסיעה השנייה בגודלה בקואליציה יודע איך להחזיק את רה"מ קצר. שר החוץ, שמבין שבממשלה באופן טבעי קל להישחק, לא מוכן לתת זה לקרות. חוק ברית הזוגיות הוא המבחן הבא.

מאזן אימה

החוק המאפשר לישראלים להצביע בחו"ל, הוא עוד פרק במלחמת ההרתעה שישראל ביתנו וש"ס משחקות בה. בשבוע שעבר, הגיעו ללשכתו של שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו), צמרת נבחרי הציבור חובשי הכיפות. ח"כ משה גפני לצד סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, מאיר פורוש ומנחם מוזס, וגם השס"ני קים לא הפקירו את הזירה: סגן השר איציק כהן, משולם נהרי, דוד אזולאי, חיים אמסלם, וגם יו"ר המפלגה, אלי ישי. הם ישבו שם למעלה משעתיים. מפגן אחדות כזה גם בעדה החרדית לא זוכרים מזמן, בטח לא על רקע הסכסוך בין ש"ס, שהצטרפה להסתדרות הציונית, לאגודת ישראל.

אולי הרצון של כל אחד מהנוכחים למשוך את השמיכה לכיוון שלו בדיון על מיצוי פוטנציאל התיירות החרדית הוא שהביא את כולם להתכנסות המעניינת הזו, או אולי דווקא הרצון לשמוע מגוף ראשון על מסעות שר התיירות בעולם. מכל מקום זו אחת הפעמים היחידות שאפשר היה למצוא את ישי ומיסז'ניקוב בחדר אחד.

רק לפני שבועיים עלה לטונים צורמים הוויכוח בין השניים על הוויזות מאוקרינה, שעלה לרמת מאבק פוליטי בין שתי המפלגות. בעוד ליברמן, מיסז'ניקוב ושאר שרי המפלגה תומכים בביטול הוויזות, ישי, שגייס לטובתו את משרד המשפטים, מתנגד לרעיון. מזכיר הממשלה, צביקה האוזר, שנקרא לפשר בין הצדדים, עד כה לא הצליח. אוקראינה, צריך לזכור, תמכה בישראל בהצבעה על דו"ח גולדסטון באו"ם.

לטענת אנשי ש"ס, במהלך אחת מהפגישות הוצע כי ישראל ביתנו תוותר על התנגדותה לחוק החמץ, ואילו בש"ס יוותרו על התנגדותם למתן פטור לוויזות. שני הצדדים מכחישים, אבל כרגע, לאף אחת מן הסוגיות לא נמצא פתרון והמחלוקות רק הולכות ומחריפות. ועוד לא הזכרנו את חוק ברית הזוגיות. 15 המנדטים של ליברמן אל מול ה-11 של ש"ס ועוד חמשת המנדטים הנוספים של הסיעות החרדיות, מהוות פחות או יותר שיווי משקל, או ליתר דיוק, מאזן אימה.

בש"ס לא מתכוונים להעלות את רף הוויכוח, ואפילו מוכנים לספק סולם לליברמן אם יסכים להחיל את חוק ההצבעה בחו"ל רק על מי שנמצא חודשיים לפני הבחירות מחוץ לארץ. אם החוק יעבור בגירסתו המלאה, הם מזהירים - העסק יהפוך לנפיץ. "אם בליכוד ובישראל ביתנו מבקשים לקיים בדבקות את ההסכם הקואליציוני זה נפלא, אנחנו הראשונים להסכים לכך", אומר בכיר בש"ס, "אבל בפועל החוק הזה לא יקום ולא יהיה. לא ניתן להפוך את הזכות להצבעה בישראל לתחנת מעבר.יש מפלגות שהבינו כנראה שבמקום להתחרות על קהל מצביעים מקומי, הם בחרו לנסות וללקט קהל פוטנציאלי במקום אחר".

המפתח אצל וינשטיין

ש"ס נשענים על ההיסטוריה של עשרת החודשים האחרונים: מרבית ההבטחות של ליברמן לבוחריו, קוימו בפני המצלמות בלבד. ברית הזוגיות? מאות אלפי פסולי חיתון ומנועי חיתון ממתינים; רישום אזרחי? אושר רישום נישואין לגויים עם גוייות, כפי שיאשר הרב הראשי הרב שלמה עמאר. המסקנה שאליה הגיעו היא כי ליברמן מקבל את המסגרת שהוא רוצה, אבל את התוכן ממלא ישי: אין פטור לויזות, אין ברית זוגיות אמיתית. על סמך הנתונים האלו, הם מעריכים, ליברמן יקבל "חוק יורדים" ממוזער. יו"ר ישראל ביתנו, מצידו, הבהיר השבוע בישיבת הסיעה כי כל חוק וחוק, עד הסעיף האחרון בו, יובא להצבעה.

במערכת הפוליטית סבורים שהגרסה המלאה של החוק לא תלויה רק בהבטחתו של ליברמן לבוחר, אלא גם באינדיקציות שיקבל ממקום אחר: לשכת היועץ המשפטי החדש לממשלה, יהודה ויינשטיין. אם יועברו מסרים של שקט, יש מי שסבור שליברמן יעדיף להוריד פרופיל, אבל ככל שירבו הסימנים להגשת כתב אישום נגדו, יוחרפו המאבקים הפוליטיים.

בש"ס, בכל מקרה, לא ימהרו לריב עם ליברמן. "למריבה צריכים שניים", מבהיר בכיר במפלגה. במערכת הפוליטית מסמנים את אוקטובר 2010 כנקודת המבחן הבאה של רה"מ. עשרת חודשי הקפאת הבנייה בשטחים שיגיעו לסיומם, עלולים להעמיד את ישראל ביתנו ומפלגת העבודה בפני אינטרסים סותרים. ואם זה לא מספיק, אז אחרי החגים צפויה הכנסת לחזור מפגרת הקיץ לקראת אישר התקציב, ובקיץ, כידוע, הרבה פירות מבשילים.