הביטו בגולדמן זאקס ותבינו

1.

אין עוררין על כך שגולדמן זאקס הפך לבנק ההשקעות המוביל בארה"ב עם פרוץ משבר האשראי. בעוד ליהמן ברדרס התאחד עם בוראיו, ומריל לינץ' נבלע בתוך בנק אוף אמריקה, גולדמן זאקס נותר עצמאי והוכיח כי יש עוד תקווה לענף בנקאות ההשקעות.

ועם מעמד שכזה, גולדמן זאקס הופך למודל לחיקוי. מה שיעשה או מה שיגידו מנהליו הבכירים יהפוך לסוג של בנצ'מרק ואולי אף לסממן לעתיד לקרות, והנה הדוגמה האחרונה לכך. דייויד ויניאר, סמנכ"ל הכספים של גולדמן זאקס, התארח בשבוע שעבר בכנס של המתחרה השוויצרי קרדיט סוויס, והבטיח קבל עם ועדה, כי השנה - להבדיל מהשנה שעברה - לא יהיו קיצוצי שכר בגולדמן זאקס. "אין נוסחה אחת לפיה אנו קובעים את השכר. אנו תמיד מנסים לאזן בין מה שרוצים העובדים לבין מה שאנו רואים כנכון לתת, וכך נעשה גם השנה", ציין ויניאר.

ואכן, אשתקד שיעור עלויות השכר בגולדמן זאקס מסך ההכנסות נפל לשפל מאז הנפקת בנק ההשקעות (36%), אך עובדיו לא נותרו בידיים ריקות, וכל אחד מהם קיבל בממוצע חבילת שכר ששווייה כחצי מיליון דולר.

במילים אחרות, אם גולדמן זאקס לא יקצץ השנה בשכר עובדיו, סביר להניח שגם שאר הגופים הפיננסיים בארה"ב ילכו בדרכו.

2.

והנה עוד דוגמה לחלוציות של גולדמן זאקס. בדצמבר הפך גולדמן זאקס לבנק ההשקעות הראשון שאימץ את מדיניות Say On Pay - מתן זכות הצבעה שנתית לכלל בעלי המניות במסגרת האסיפה הכללית שנקראת הצבעת ייעוץ על שכר מנהלי החברה.

הצבעת בעלי המניות אינה מחייבת את הדירקטוריון, אך מאפשרת לציבור המשקיעים להשמיע את קולו, כפי שהסביר ויניאר בינואר, "אנו לא חרשים או עיוורים. אנו רואים מה קורה סביבנו, ושומעים מה אומרים הגופים הרגולטורים והעולם".

3.

לא מעט חצים הופנו בשבועיים האחרונים כלפי לויד בלנקפיין, מנכ"ל גולדמן זאקס, לאחר שנודע כי הוא צפוי לקבל בונוס של עשרות מיליוני דולרים בגין ביצועי 2009.

גולדמן זאקס הכחיש את הדברים, ואכן, מספר ימים לאחר פרסום אותן הערכות, התבררה התמונה האמיתית. לא רק שעלות שכרו של בלנקפיין הייתה נמוכה ממה שחשבו, מנכ"ל גולדמן זאקס התמקם בתחתית דירוג שכר בנקאי ההשקעות לשנת 2009 (ראו ידיעה נפרדת ב"חדשות") עם חבילה בשווי של 9.6 מיליון דולר "בלבד", 9 מיליון דולר כשווי מניות חסומות, והשאר - 600 אלף דולר - כשכר בסיס.

"הדירקטוריון רוצה להפגין צניעות", אמרו בשבוע שעבר מקורות לוול סטריט ג'ורנל בהתייחסם לעלות השכר של בלנקפיין. ובכן, גולדמן זאקס אכן הפגין צניעות (באופן יחסי, כמובן), ומן הראוי ששאר בנקי ההשקעות (שעוד נותרו בארה"ב) ילכו בדרכו.