הדממת השקשוקה

איך מחלוקת כה חריפה גוועת בקול דממה דקה. שני הצדדים צודקים? לא יכול להיות

והארץ געשה והארץ רעשה. האחים עופר נגד מיקי רוזנטל, הסרט "שיטת השקשוקה" שובר שיאי רייטינג שלא היו כדוגמתם בערוץ 1 מאז שידורי משחקי מכבי תל-אביב בסוף שנות ה-80.

האחים עופר תבעו מרוזנטל 3.5 מיליון שקל, עצומות נפתחו באינטרנט לתמיכה ברוזנטל, הסרט שודר לאחר דין ודברים, והממצאים היו מהחמורים שהיו, האחים עופר העלו סרט תגובה (שעלותו נחשפה ב"גלובס" במסגרת הדוחות הכספיים של החברה לישראל), דיונים באולפן, ובסוף - קול ענות חלושה.

הודעה משותפת לשני הצדדים, משיכת התביעות ההדדיות ומפשר שהגיע לתפקיד במקרה, מוטי קירשנבאום. ההסכם אומר למעשה כי אף אחד מהצדדים לא יודה בטעותו - או אם נסתכל על זה, למעשה שני הצדדים צודקים.

שני הצדדים צודקים? לא יכול להיות! הרי רוזנטל יצא בהאשמות כל-כך קשות נגד האחים עופר, והאחים עופר טענו כי רוזנטל חוטא לתפקידו העיתונאי.

איך אמר עידן עופר: "משפחתי נפגעה קשות מהסרט 'שיטת השקשוקה'. התרופה החוקית היא פנייה לבית המשפט, וכך עשינו... עם זאת, הביקורת כנגד הגשת התביעה והסכום יצרה רושם מוטעה של רדיפת רוזנטל ופגיעה בחופש העיתונות - תוצאה שמעולם לא רציתי".

ואיך אמר רוזנטל: "הדיון שהיה אכן מבטא את המחלוקת ביני כעיתונאי לבין האחים עופר. העדפת הוויכוח הציבורי, כפי שבוטאה בדברי עופר ושאני מסכים לה, תתרום לכוחה של התקשורת ולחיזוק תפקידה בחברה דמוקרטית".

עם פרסום הדברים אתמול (ב'), התעורר תהיות אם נכרך בהסכם תשלום כספי. לא היה. בוודאות.

אלא שקשה שלא לתהות איך מחלוקת כזו נפתרת בהדממה שכזו. הדיון כבר מזמן לא ציבורי, ההאשמות של הצדדים זה על זה הם הרבה מעבר לוויכוח הציבורי, ומהדברים שהעלו סרטי שני הצדדים נודף ניחוח רע, בטח לא של שקשוקה.

אבל בישראל כמו בישראל, השקט התעשייתי תמיד ייתן לכולם הרגשה יותר טובה. יטאטאו את הלכלוך, ויחכו לפעם הבאה שיצטרכו להכניס משהו תחת השטיח.