המלכוד של גיורא עופר

1. "קומה התנערה עם חלכא עם עבדים מזי רעב", שירה גדולה עולה מוועד העובדים של בנק דיסקונט. ריקי בכר יוצא להגן על זכויות העובדים הנדכאים ופותח בעיצומים כנגד הנהלה דורסנית שמנסה לעשוק את העובדים. שמירת זכויות עובדים היא מטרה חשובה והנהלה שרומסת את העובדים ראויה לכל גנאי אבל בשם מי מדבר בכר? האם בשם תופרות שעובדות בשכר מינימום במפעל טקסטיל בצפון או בשם פועלים קשי יום במשחטת עופות בדרום?

ממש לא. ריקי בכר, שמתנהל בזעקות קוזאק נגזל, מייצג את אחת מקבוצות העובדים החזקות והעשירות במשק. עובדי בנק דיסקונט שעלות שכרם 26,800 שקל ושכרם ברוטו הוא הגבוה במערכת הבנקאית - 16,500 אלף שקל בחודש בשנת 2008. וכשעובדים במשק נאבקים כנגד פיטורין וקיצוצי שכר, המאבק של בכר הוא על הדובדבן שבקצה הקצפת, האם תוספת השכר לעובדי דיסקונט תהיה 5% בשנה או 2.5%.

2. הנהלת דיסקונט יכולה לבוא בטענות רק לעצמה. תשע שנים גיורא עופר מנכ"ל ויחסי העבודה בבנק לא השתנו. הריטואל חוזר על עצמו. דרישת שכר, עימות, פשרה בה העובדים בדרך כלל מקבלים את רוב מבוקשם. ריקי בכר מאמין גדול בגישה של "מה שלא הולך בכוח ילך בעוד יותר כוח" וההנהלה הרגילה את בכר ששימוש בכוח משתלם, שהסחטנות עובדת, שיש לה נקודת שבירה. הנהלת דיסקונט הראתה שהיא מוכנה לקנות שקט תעשייתי תמורת תוספות שכר. ככה זה כבר שנים. ואם מבחינת בכר, ההנהלה בסוף תמיד משלמת, אז למה לא ללחוץ עוד? הרי הבנק רווחי, אז שירוויח קצת פחות.

ובכר לא עיוור, הוא רואה את מה שכולם רואים. תנאי השכר של בכירי דיסקונט הם מהמפנקים במערכת הבנקאית, תנאים שבכירי לאומי יכולים רק לחלום עליהם שכר גבוה ובונוסים כולל בשנת משבר כמו בשנת 2008. אז למה רק לבכירים, מדוע שבכר לא ידרוש גם לעובדים?

3. ריקי בכר הולך על הקצה. בנק דיסקונט עובד ואין שביתה אבל יש דקירות מחט קטנות, עינוי סיני להנהלה וללקוחות. בכל יום בשלושת השבועות האחרונים סוגר בכר יחידה בבנק, סניפים באזור שלם, יחידת מטה, פעילות ספציפית. כל יום חגיגה אחרת. מבחינת הנהלת הבנק והמנכ"ל גיורא עופר מדובר במצב בלתי נסבל.

בנק קמעונאי המתגאה ביחס אישי לא יכול להרשות לעצמו לאורך זמן אי ודאות שפוגעת ביכולתו להתחרות ולתת שירותים ללקוחותיו. לקוח שמגיע לסניף סגור אינו לקוח מרוצה. איש עסקים שמבקש לבצע פעילות ומוצא את עצמו תקוע ילך בפעם הבאה לבנק אחר. בכר יודע את זה ועופר יודע את זה.

4. גיורא עופר במלכוד. הכלת העיצומים אפשרית עד גבול מסוים אבל לעופר יש מעט מאוד דרכי פעולה התקפיות. פנייה לבית דין לעבודה עשויה שלא להניב את התוצאה הרצויה, ומצד שני הזמן אוזל. לאורך זמן, העיצומים יתחילו לחלחל ולפגוע בבנק ובתדמיתו, קשה מאוד לגייס לקוחות לבנק השרוי בעיצומים.

פתרון אחד הוא השבתת מגן, הנהלת דיסקונט תודיע שהיא אינה מוכנה לקבל עבודה חלקית מהעובדים ותשבית בעצמה את הבנק. זה צעד אגרסיבי שיפגע בבטן הרכה של בכר, יפגע בשכר של העובדים ויאותת על נחישות ההנהלה. אבל האם יש לעופר אורך הנשימה הנדרש ואת הגיבוי מהבעלים ומהדירקטוריון לצעד כה דרסטי?