הקלות השערורייתית של חנינת בכירים

במאי 2005 הודיע היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, לשר לשעבר שלמה בניזרי על כוונתו להעמיד אותו לדין בעבירות של לקיחת שוחד, הפרת אמונים, שיבוש הליכי משפט ועבירות נוספות. לבניזרי ניתנה, כמקובל, זכות שימוע, ואולם סניגוריו ביקשו מהיועץ עוד ועוד דחיות בקיום השימוע כדי לדחות את הקץ - כלומר, את הגשת כתב האישום נגדו. לאחר מספר דחיות נקבע השימוע לינואר 2006.

ימים אחדים לפני השימוע המיועד ביקש סניגורו של בניזרי לדחות את השימוע גם הפעם. הסיבה: באותו יום אמור עורך הדין לעבור ניתוח. אלא שלא היה מדובר בניתוח דחוף הנובע מחשש כלשהו לבריאותו, אלא בניתוח אלקטיבי להשתלת שיער. מזוז סירב, ובניזרי עתר נגדו לבג"ץ. בסופו של דבר נעתר היועץ לדחייה נוספת - אחרונה - של השימוע, בשבועיים ימים.

יום לפני מועד השימוע הודיעו עורכי דינו של בניזרי ללשכתו של מזוז כי הם לא יתייצבו לשימוע שנקבע להם. סבלנותו של מזוז פקעה, ולמחרת בבוקר הוגש כתב האישום נגד בניזרי לבית המשפט.

למרות כל זאת, לא התבייש בניזרי לטעון במסגרת בקשת החנינה שהגיש השבוע לנשיא המדינה שמעון פרס כי הוא זכאי לחנינה בין היתר בשל "חלוף הזמן הרב בין מועד ביצוע העבירות שבהן הורשע לבין מועד סיום ההליך המשפטי".

המילה "חוצפה" איננה מתחילה למצות את ההגדרה המתבקשת לבקשתו החנינה של בניזרי, המרצה את עונש 4 שנות המאסר שנגזרו עליו זה כחצי שנה.

מבניזרי כנראה אין ולא צריכות להיות ציפיות; הוא כבר הוכיח בלא מעט הזדמנויות כי לתפיסתו, שלטון החוק ועיקרון השוויון לא חלים עליו. מבחינתו, הכל מגיע לו. ואולם, תהיה זו שערורייה אמיתית אם מישהו במחלקת החנינות בבית הנשיא, או במחלקת החנינות במשרד המשפטים, יחשוב שיש להתייחס ברצינות לבקשת החנינה של השר לשעבר או ישקול אותה בכובד-ראש.

לא הפנים

על-פי כל שיקול רציונלי, לבקשת החנינה (או כפי שעורכי דינו, יהורם מלכה ואבי חימי, בחרו להגדיר זאת - "בקשה להקלה משמעותית בעונשו") אין כל סיכוי. אבן-יסוד בכל בקשת חנינה באשר היא היא שהעבריין המורשע מביע חרטה על העבירות שביצע ומראה כי הוא מקבל אחריות על מעשיו. לא כן במקרה בניזרי. "אמשיך להילחם על חפותי", הוא אמר בתום משפטו בבית המשפט המחוזי, וגם לאחר שעונשו הוחמר וערעורו נדחה בבית המשפט העליון, והמשיך והגיש גם בקשה לדיון נוסף בעניינו.

כל מהלכיו של בניזרי, גם אחרי שהורשע בדין ודבקה בו תווית של עבריין, מלמדים כי הוא לא הפנים ולו בדל מהחומרה שבמעשיו. אחרי שבית המשפט העליון החמיר בעונשו, הצהיר אחיו, דוד בניזרי, כי "אחי נשלח לכלא מכיוון שהפריע להומואים בבתי המשפט, בכנסת, במשטרה ובפרקליטות, מי שמאיים על הקליקה הזו משלם מחיר". מנהל בתי המשפט, משה גל, פנה ליועץ מזוז בדרישה שתיפתח חקירה בעקבות "הדברים החריפים והמתלהמים כלפי בית המשפט העליון והשופטים שישבו בדין, בסגנון משתלח, גס וברוטלי". דבר לא נעשה.

לאחר שערעורו לעליון נדחה, ביקש בניזרי לדחות את מועד תחילת ריצוי עונש המאסר. הוא זכה לדחייה בת חודשיים וחצי, אך לא הסתפק בכך ועתר לדחייה נוספת, שבית המשפט העליון סירב להיעתר לה. הוא גם הגיש בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב, בטענה כי עונש המאסר הכבד שנגזר עליו, החמור בהרבה מ-18 חודשי המאסר שנגזרו עליו במחוזי, מהווה מדיניות חדשה באשר לענישה על עבירות שחיתות של אנשי ממשל, וכי הגישה ה"תעריפית" של העליון ראויה לדיון מורחב. השופט אליעזר ריבלין דחה את הבקשה.

לאחז עיניים

גם אחרי תחילת ריצוי עונשו, המשיך בניזרי לבוא בדרישות למערכת אכיפת החוק, כאילו הוא זכאי ליחס מועדף על פני אסירים מן המניין. פחות מחודשיים לאחר שנכנס בשעריו של כלא מעשיהו, פנה בניזרי בבקשה לצאת לחופשה ראשונה מהכלא, בנימוק כי נולד לו נכד וכי הוא אמור לשמש סנדק בברית המילה שלו. "אין לפגוע בו רק בגלל שהוא אישיות פוליטית", טען בשמו עו"ד חימי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

השופט צבי גורפינקל דחה את הבקשה החריגה, בהתבסס על הנוהל שלפיו אסירים זוכים לצאת לחופשות מטעמים משפחתיים שכאלה, רק לאחר ריצוי רבע מתקופת המאסר. "יש לצאת מנקודת הנחה שמקרי שמחה יהיו רבים", ציינה נציגת הפרקליטות בדיון. בניזרי הוא אח ל-8 אחים ואחיות, אב ל-8 ילדים וסב ל-3 נכדים, כן ירבו.

באותו מעמד הצהיר סניגורו של האסיר: "הוא קיבל עליו בהכנעה את העונש". לא בדיוק תואם את דפוס הפעולה של מי שמגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה.

דומה שכל מטרתה של בקשת החנינה שהגיש בניזרי היא לאחז עיניים. הפרט המשמעותי ביותר בהכרעת דינו, לפי עורכי הדין, הוא זיכויו "משורה של מעשי עבירה שיוחסו לו". בניזרי אכן זוכה מחלק מהאישומים, אך מנגד הורשע בשורה ארוכה של מעשי מירמה, קבלת שוחד וכן שיבוש הליכי משפט, לאחר שזייף מסמך שבו צויין כאילו השיב כספים שקיבל מהקבלן משה סלע, עד המדינה.

אבל את סניגוריו של בניזרי ההרשעה היא בבחינת פרטים טפלים. "יודגש", הם מדגישים, "כי המדינה לא עירערה על זיכויו של הרב בניזרי משורה ארוכה של עבירות שיוחסו לו". אמת - המדינה עירערה לעליון רק על גזר הדין הקליל שלו זכה בניזרי במחוזי, שנה וחצי מאסר בפועל בלבד, אף שהפרקליטות דרשה להטיל עליו 7 שנות מאסר.

גם על התקשורת מתגוללים הפרקליטים, וליתר דיוק על הגישה הנפסדת בדיווחים העיתונאיים אודות משפטו של בניזרי, שלפיה התמקדו העיתונאים רק בסעיפי הרשעתו, והצניעו את זיכויו מכמה סעיפים. "הרב בניזרי הורשע שנים רבות קודם לכן ב'משפט התקשורת', שפירסמה כתבות רבות אודותיו במשך השנים", הם כותבים בבקשת החנינה, "כתבות הכוללות את פרטי האישומים שמהם זוכה, תוך ששמו הטוב נרמס עד עפר".

הקלות לנבחרי ציבור

שמו הטוב של העבריין בניזרי, כך מתברר, עדיין חשוב לו במידה כזו, שהוא מבקש להשתחרר ממאסרו בטרם עת, מכיוון ש"לאחר זיכויו לא טרחה התקשורת לתקן את העוול שנגרם לו והתמקדה בעצם הרשעתו. הלכה למעשה, בעיני רוב הציבור הרב בניזרי כאילו הורשע בכל מה שיוחס לו ופורסם במשך השנים".

אפשר היה לפטור את כל בקשת החנינה של השר לשעבר בביטול, ולהניח כי המלצת מחלקת החנינות, שלבטח לא תהיה חיובית, תתקבל גם על דעתו של שר המשפטים יעקב נאמן והנשיא פרס.

ואולם, מתגנב החשש כי בעניינם של אנשי ציבור עדיין קיימת נטייה מוגזמת ללכת לקראתם בשלב החנינה, כברת-דרך נוספת מעבר למה שמקבלים אסירים מדלת העם. כך קרה בעניינה של סגנית השר לשעבר נעמי בלומנטל, שהורשעה בפרשת "סיטי טאוור", כך כמעט קרה בעניינו של ח"כ לשעבר עמרי שרון, וכך עוד עשוי לקרות גם בעניינו של הנשיא לשעבר משה קצב, היה ויורשע במשפט האונס המתנהל נגדו בימים אלה.

את מגמת ההקלות לנבחרי ציבור בשלב החנינה, לאחר שהמערכת המשפטית סיימה את טיפולה בעניינם, יכולה מחלקת החנינות במשרד המשפטים לנסות ולעצור, ואולם הסמכות מצויה בידיו של אדם אחד בלבד - הנשיא פרס.

בניגוד לקדנציה הנשיאותית של קודמו, בתקופתו של פרס שורר שיתוף-פעולה בין לשכת הנשיא למשרד המשפטים, והחלטות לא מתקבלות בכיפופי ידיים. נותר איפוא רק לקוות שכך יהיה גם במקרה בניזרי.

"יש לציין את פעילותו הברוכה של הרב בניזרי בין כותלי הכלא", מחמיאים לו סניגוריו בבקשה החנינה, "הוא משמש כחזן, מלמד ותורם מנסיונו לאסירים". הפעילות הברוכה הזו חייבת להימשך.