קשה לדמיין היום את החיים שלנו ללא האינטרנט; מאז שהפכה הרשת לכלי ציבורי בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, עם המצאת הדפדפן ופתיחת ה-World Wide Web לשימוש מסחרי, הצליח האינטרנט לכבוש כל חלקה טובה ופחות טובה, במרחב האישי שלנו ובמרחב הכפר הגלובלי. מאז הפך האינטרנט לאוטוסטרדה של מידע ולעורק מרכזי בכל אפיק בחיינו - תרבותי, חברתי, מחקרי ופוליטי.
הדור הבוגר יותר עדיין מתרפק (לעתים) על הימים שבהם הכל היה אולי יותר מסובך ופחות מיידי, אבל עטוף בניחוח של רומנטיקה וריגוש. לדוד מאמריקה שלחנו גלויה 3 שבועות מראש כדי שתגיע ליום הולדתו, וכדי להודיע לאמא שאנו מאחרים היינו משתמשים באסימון שהשחלנו לשרוך של הנעל ומחפשים טלפון ציבורי.
גם מידת החשיפה שלנו לתרבות העולמית היתה תלויה ברצונם הטוב של שגרירי התרבות בארץ, והאפשרות לראות סרט הוליוודי שובר-קופות, או תוכנית טלוויזיונית פופולרית, היתה מתממשת רק אחרי חודשים ולפעמים שנים של ציפייה להגעתם לארץ, אם בכלל. בזמן שבארה"ב התלבטו בשאלה מי ירה בג'יי.אר, בישראל עדיין התמוגגו מהחתונה של בובי ופמלה (עונה 1, אם שאלתם).
לא שמעו על גוגל
היום המציאות שונה בתכלית. את הדוד בארה"ב אפשר למצוא זמין בסקייפ או במסנג'ר, לאמא אפשר להתקשר בכל רגע נתון מהסלולרי, ואת סרט הקולנוע שכולם מדברים עליו בארה"ב ניתן להוריד בלחיצת כפתור אחת באינטרנט, או מקסימום לרכוש ב-eBay. שכחנו לגמרי שרק לא מזמן זה היה אחרת.
המציאות הזו, שהיא יומיומית ומובנת מאליה בעבור הגולשים הישראלים, אינה נחלת הכלל. על-פי נתוני internetworldstats, האתר של חברת המחקר miniwatts, השיעור העולמי של חדירת האינטרנט עמד ב-2009 על 25.6% בלבד. במילים אחרות - כמעט שלושה רבעים מאוכלוסיית העולם אינם נחשפים כלל לאינטרנט, ולשפע המידע והתכנים שהוא מכיל. מאות מיליוני אנשים בעולם לא צפו מעולם בסרטון ב-YouTube, לא שמעו על המאבק הנצחי בין גוגל לפייסבוק, ואין להם מושג איך שולחים הודעת דואר אלקטרוני.
מדובר - זה מובן מאליו - בתושבים המתגוררים באזורים הסובלים מפערים עצומים גם בתחומים אחרים כמו החינוך, הבריאות, הכלכלה והתשתיות. למשל, מקומות שבהם שיעור ידיעת קרוא וכתוב עומד על 60% מהאוכלוסיה ולא על קרוב ל-100% כמו במדינות המפותחות, שלא לדבר על הכנסה שמספיקה לרכישת מחשב או טלפון סלולרי. הפערים הללו קשורים קשר גורדי לפערים הדיגיטליים שבין מדינות ויבשות, המשקפים את הפערים באימוץ טכנולוגיות מידע במקומות שונים.
כך, בעוד שבצפון אמריקה שיעור החדירה של האינטרנט עומד על 74.2% ובאירופה על 52% - ביבשת אפריקה שיעור חדירת האינטרנט הוא 6.8% בלבד, ובאסיה מדובר בשיעור של 19.4% - שניהם נמוכים מהממוצע העולמי.
אפילו מדד האינטרנט Traffic Report, המודד בכל 5 דקות את התנועה ברשת, אינו כולל מידע על אפריקה - בשל הסיבה הפשוטה שאין ביבשת מספיק שרתים המאפשרים למדוד את מהירות הרשת.
נקודת אור שאפשר כבר עתה לראות היא שבמדינות כמו הודו או סין, שבהן שיעור החדירה נמוך מהממוצע וכמות המחשבים האישיים נמוכה אף היא, קצב החדירה של מכשירי הסלולר החכמים הוא גבוה, ומרבית האוכלוסיה נחשפת לאינטרנט - או תיחשף בעתיד - דרך המכשירים הניידים.
נקודת אור אחרת - בעיקר בעבור חברות התשתית והספקיות - היא שהשוק העולמי הוא בעל פוטנציאל עסקי עצום, שלא מתקרב כלל למיצוי.
שלא במפתיע, המדינות שבהן שיעור החדירה של האינטרנט הוא הגבוה ביותר הן מדינות סקנדינביה, שאזרחיהן נחשבים משכילים ובעלי הכנסה פנויה גבוהה באופן יחסי - נורבגיה בראש הרשימה (90.9%), אחריה שוודיה (89.2%), הולנד (85.6%), דנמרק (84.2%) ופינלנד (83.5%).
גאווה לאומית
ואי-אפשר בלי קצת גאווה ישראלית: שיעור החדירה בישראל עומד על 72.8%, נמוך רק במקצת מארה"ב (74.1%). ברמה האזורית, קרי במזרח-התיכון, ישראל ממוקמת במקום הראשון, ואחריה איחוד האמירויות (60.9%), בחריין (55.3%) וקטאר (52.3%). המצב פחות טוב במדינות השכנות לישראל: ירדן (23.9%), לבנון (23.5%) ועיראק (1%). מעניין לראות שבאיראן - מדינה שמצנזרת באופן שיטתי את הגישה לאינטרנט ולעיתים אף חוסמת אותו כליל - שיעור החדירה עומד דווקא על 48.5%.
האחוזים לא תמיד מאפשרים לראות את התמונה המלאה; אם בוחנים את כמות הגולשים בעולם במספרים מוחלטים - הסינים, לא מפתיע, מנצחים גם בגיזרה הזו. מספר הגולשים בסין עומד על 384 מיליון איש (המשקפים 28.9% מהאוכלוסיה בסין), ואחריה מדורגות ארה"ב עם 228 מיליון גולשים (74.1% מהאוכלוסיה), יפן עם 96 מיליון גולשים (75.5%) והודו עם 81 מיליון גולשים (7%). גם ברשימה הזו לישראל יש מקום מכובד, אף שמדובר במדינה קטנה מאוד במונחים של אוכלוסיה - מספר הגולשים עומד על 5.7 מיליון איש, מקום ה-43 ברשימה העולמית.
ניסיון לבדוק מהן השפות הכי פופולריות בהן מדברים הגולשים באינטרנט הוא מסובך, שכן חלק לא מבוטל מהאוכלוסיה דובר שתי שפות. לכן, על-פי ההנחה השרירותית כי אדם מדבר שפה אחת בלבד - אנגלית היא השפה המדוברת ביותר באינטרנט (27.6% מכלל הגולשים בעולם), ואחריה סינית (22.1%), ספרדית (7.9%), יפנית (5.5%) וצרפתית (4.6%). השפה הערבית ממוקמת במקום השמיני, עם 2.9% מכלל הגולשים בעולם.
נכון ל-2009 אין הבדל בין גברים ונשים - 74% מאוכלוסיית הגברים ו-74% מאוכלוסיית הנשים בארה"ב גולשים באינטרנט. נתונים אלה (והבאים) אמנם מתייחסים לקהילת הגולשים בארה"ב, אך הם ממחישים מיהו הגולש הממוצע גם בעולם.
בקרב קבוצות הגילאים השונות מסתמנת תופעה אחת ברורה - השימוש באינטרנט גדל בעשור האחרון בכל קבוצות הגיל, אך ניתן לראות הבדלים ברמות השימוש בין הקבוצות השונות. קבוצות הגיל שבהן השימוש באינטרנט הוא הגבוה ביותר הן באופן לא מפתיע קבוצת 12-17 וקבוצת הגילאים 18-29. בשתי הקבוצות עומד שיעור השימוש באינטרנט על 93%.
בקרב קבוצת הגילאים 30-49 שיעור זה עומד על 81%, בקרב בני 50-64 שיעור השימוש יורד ל-70%, ובקרב האוכלוסיה מעל גיל 65 שיעור השימוש באינטרנט עומד על 38% בלבד. אולם, בקרב קבוצת הגילאים האחרונה ניכר הגידול המשמעותי ביותר בשנים האחרונות - מה שמעיד על כך שהאינטרנט הוא כבר מזמן לא רק נחלת הדור הצעיר.
עקב אכילס: המהירות
באופן טבעי קיים יחס ישר בין רמת ההשכלה לבין שיעור השימוש באינטרנט; על-פי ה-FCC, ועדת התקשורת הפדרלית בארה"ב, 86% מבעלי ההשכלה הגבוהה בארה"ב גולשים באינטרנט - בהשוואה ל-77% בקרב בעלי השכלה גבוהה חלקית, 55% בקרב בוגרי התיכון ו-24% בקרב אלה בעלי השכלה הנמוכה מהשכלה תיכונית.
יחס ישר זה קיים גם בקרב בעלי הכנסה הגבוהה הממוצע - 93% מהאזרחים שמרוויחים יותר מ-75 אלף דולר בשנה גולשים באינטרנט - בהשוואה לשיעור של 84% בקרב אלה שמרוויחים 40-75 אלף דולר בשנה, 59% בקרב אלה שמרוויחים 20-40 אלף דולר בשנה, ו-40% בלבד בקרב אלה שמשכורתם השנתית נמוכה מ-20 אלף דולר בשנה.
עקב אכילס של ישראל בכל הנוגע לדפוסי השימוש באינטרנט טמון במהירות הגלישה הממוצעת. באופן כללי, מהירות החיבור לאינטרנט תלויה בכמה גורמים - בהם עומס על רשת האינטרנט העולמית, עומס על רשת האינטרנט הישראלית, עומס על קווי האינטרנט של ספק האינטרנט או המרכזייה ורוחב הפס הפנוי.
הסיבה העיקרית לכך שישראל מפגרת אחר מרבית המדינות המערביות בכל הנוגע למהירויות הגלישה נובעת מהעדר תחרותיות בתחום התשתיות שמובילה להשקעה נמוכה יחסית.
מהירות הגלישה או רוחב הפס נמדדים ביחידת בייט (Byte) המשקפת יחידה בודדת של זיכרון מחשב. בייט גם משקף את המהירות שבה אנחנו יכולים להוריד או להעלות קבצים באינטרנט, כך שככל שמהירות הגלישה גבוהה יותר - היכולת שלנו להוריד סרטים, שירים או משחקים, היא מהירה יותר.
על-פי Akamai, בעוד שבישראל מהירות הגלישה הממוצעת עומדת על 2.5 מגה בייט לשנייה - מהירות הגלישה במדינת דרום קוריאה עומדת על 11 מגה בייט, וביפן מדובר ב-7.3 מגה בייט.
למרות הפיגור היחסי של ישראל, עבור המשתמש הממוצע שלא מרבה להוריד תכנים באינטרנט - מהירות גלישה של 1.5 מגה בייט מספקת בהחלט.
44
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
