המפלצת הכחולה נחתה בראשל"צ

ספק אם תתפסו את נוחי דנקנר מנסה להרכיב בעצמו 20 חתיכות עץ ומתכת לכדי יחידת מדפים אחת של איקאה. זה לא מנע ממנו ומעוד כמה חברים טובים שיכולים להרשות לעצמם לקנות את המקום, להגיע היום (ג') להשקת המתחם החדש של החברה בראשון-לציון.

בתוכנית: ברכות, קביעת מזוזה וניסור מסורתי של בול עץ. מובן שבאיקאה תמצאו בעיקר מוצרים העשויים "שבבית אירופית דחוסה", שזה מיליוני חתיכות עץ המעורבבים בדבק ובחומרים כימיים שונים, אבל עץ טבעי מצטלם הרבה יותר טוב.

מצד אחד מתיו ברונפמן, הבעלים; באמצע מסור גדול; ומהצד השני הגברת אליזבט בורסין-בונייר, שגרירת שוודיה בישראל. איך אמר מוקדם יותר דוד ישראל, סמנכ"ל בנק דיסקונט, לאלי יונס, מנכ"ל מזרחי-טפחות: "אז מה, באת לראות איך חותכים אקליפטוסים?".

בלי שום מילה על קרטל, עוד בחניון הענק אפשר היה להבחין בחבורת הבנקאים המרשימה: יוסי בכר (יו"ר דיסקונט), ציון קינן (מנכ"ל הפועלים), וכמובן יונס ודוד ישראל. מאוחר יותר גם רקפת רוסק-עמינח (המשנה למנכ"ל לאומי) התיישבה בשולחן הבנקאים. קינן הבטיח לי שהם לא מדברים על עמלות היום.

מחכים לנוחי

 איקיאה

ארוחת הבוקר השוודית היתה מרשימה, אבל הצלחות נותרו מלאות. כנראה סלמון כבוש וביצה קשה על מצע של חסה ופרוסות לימון לא עושות את זה לשועי הארץ. לא ב-8:00 בבוקר בכל אופן. דנקנר הגיע באיחור אופנתי של חצי שעה, מלווה במנכ"ל IDB חיים גבריאלי, ורק אז - ממש רק אז - החלו הברכות.

דב צור, ראש עיריית ראשון-לציון שהתנגד לבניית המתחם באמצעות אישורים חורגים לפני שנבחר בבחירות האחרונות, אמר כי העיר מקבלת את איקאה "בחיוך ובעדנה". מתיו ברונפמן דיבר על ציונות, על שמעון פרס ועל כך שלפני 7 שנים לא היה פה הרבה - "אפילו עראפת היה בחיים". רוצה לומר: עכשיו, כשאיקאה הגיעה לראשון, אתם כבר בליגה אחרת.

למקום הגיעו גם ישי דוידי, מייסד קרן ההשקעות פימי; עופר קוטלר, מנכ"ל שיכון ובינוי; אפי רוזנהויז, מנכ"ל שופרסל; חיים פרייליכמן, מנכ"ל בנק איגוד; רפי ביסקר ושולם פישר, היו"רים המשותפים של שופרסל; יועצי התקשורת מושיק תאומים ורני רהב ואחרים. מיכל מרגלית, כתבת הנדל"ן של "גלובס", האירה את עיניי לכך שצמרת משטרת ראשון-לציון הגיעה גם היא. ביקשתי (יפה) ממיכל לא להטריד אותי בעניינים מוניציפליים באירוע שכזה.

קביעת המזוזה היתה משעשעת. שולם פישר והרב יצחק דוד גרוסמן הרקידו את מתיו ברונפמן כאילו היה חתן בר-מצווה. העובדים הצעירים, לבושים כולם בצהוב, היו מבסוטים. לא כל יום תהיה להם חגיגה כזאת. בטח שלא ריקודים.

העובדים, אגב, נשמעו מאוד מרוצים לעבוד בתאגיד השוודי. מצד שני, רובם גם צעירים מאוד. נציגי השירות מרוויחים 21 שקל לשעה (30 אגורות בלבד מעל המינימום), ואחראי משמרת מרוויחים כ-25 שקל לשעה. "זה יכול להשתנות מעובד לעובד, כי ההסכמים אישיים, ואנחנו לא מדברים על זה בינינו, אבל יש גם תפקידים שמרוויחים בהם יותר, כמו מנהלי מכירות", מספר אחד מהם.

בארץ אולי לא משלמים כמו בשוודיה, אבל הפנסיה לעובדים ניתנת כבר מהיום הראשון, ממש כמו אצל הסקנדינביות. רק עובדי הניקיון באיקאה לא לבושים בצהוב, אלא בחולצות שעליהן כיתוב "אדמוני שירותי ניקיון בע"מ". הם, אגב, מרוויחים בדיוק 20.7 שקל לשעה. כל המנקים, ללא יוצא מן הכלל, הם בני העדה האתיופית. התופעה הזו לא מאפיינת רק את איקאה, אבל ביום החגיגי הזה היא בהחלט צרמה לעין.

כולם מחבקים את סטייסי ברונפמן. נוחי חיבק פעמיים. אני מאוד רוצה לומר שהיא נראית מיליון דולר, אבל במונחים של משפחת ברונפמן זה בטח מעליב. אני מחפש דרגים זוטרים יותר בקהל, כאלה שהושארו מאחור, כמוני, ללא חיבוק. שמעון כצנלסון, יו"ר הפיס לשעבר, נראה כמי שמתאים לתפקיד.

מאני, מאני, מאני

 איקיאה

ברקע נשמעים שירים של להקת "אבבא" השוודית, ושערי החנות נפתחים באופן רשמי. השעה עוד לא 10:00 בבוקר. תור ארוך של לקוחות כבר משתרע בחניון. כולם רוצים לטעום מהמפלצת הכחולה, כאילו שהיא עוד רגע בורחת.

"לא יכולתן להתאפק?", אני שואל שתי צעירות שהגיעו עם עגלת תינוק. "היה לנו חופש, אז קפצנו מגדרה". חופש - הסיבה שנשמעה שוב ושוב. איקאה מגיעה לראשון, ופתאום כולם בחופש.

בתוך שעתיים בלבד פקדו את המקום 3,500 מבקרים, והמספר רק הולך וגדל. "איזו פרובינציה אנחנו", אמרתי לעצמי והלכתי לבחור מנורות לסלון.