"לרשת BBC חלק חשוב בהרעלת המוחות של הבריטים נגד ישראל"

הטלפון צלצל מיד אחרי שעת התה בבית משפחת אסרסון. על הקו כחכך בגרונו בזיל פלדמן. הברון בזיל פלדמן. לורד פלדמן הוא איש עסקים יהודי שעשה את הונו בתחום צעצועי הפלסטיק בבריטניה. כחבר הבית העליון של הממלכה המאוחדת, מטעם השמרנים, הוא מכיר היטב את יחסי הכוחות בחברה הבריטית. "בשבוע הבא אקיים את הארוחה השנתית שלי עם ראש ה-BBC", ניגן הברון בלשונו. "בגללך, מר אסרסון, השיחה עשויה להיות מאוד מביכה".

זמן קצר לפני שיחת הטלפון פרסם אסרסון את מחקרו הרביעי. גם הפעם, כמו בשלוש הפעמים הקודמות, ביקש עורך הדין היהודי המצליח להוכיח שגוף השידור החזק בעולם, ה-BBC, משוחד בדיווחיו נגד ישראל. בקנאות חדורת מטרה ליקט אסרסון כל כתבה, כל מילה, כל דגש שהובעו בשידור הבריטי הציבורי, והציג לעיני כול את ה-BBC במערומיו. פלדמן דרש מעורך הדין להפסיק מיד לפרסם את הדוחות ה"בעייתיים". כשסירב, טלפן הלורד עוד פעמיים לפחות, והציע בנימוס פגישה. אסרסון הסכים, אך הודיע מראש כי היא לא תביא לכל תוצאה.

"הם שלחו את הלורד כדי להשתיק אותי", סיפר אסרסון בשיחה שקיימנו במשרדו בירושלים. "היה לי ברור שהוא דיבר עם אנשים ב-BBC, ושהם אמרו לו: 'אתה צריך לגרום לאיש הזה להפסיק'". ארבע שנים חלפו מאז שיחת הטלפון ההיא. אסרסון פרסם כבר את הדוח השביעי שלו. כל הניסיונות לעצור אותו, איומי התביעה נגדו והחמצת הפנים מהקהילה היהודית - לא עזרו. אסרסון ממשיך בשלו.

אג'נדה? לא בגוף ציבורי

"האובדן עובר בלבבות, בראשים, ברחובות ובהריסות. כ-80% מהעזתים הם פליטים פלסטינים שמשפחותיהם ברחו או גורשו מבתיהם במה שהפך להיות ישראל ב-1948. האישה הזו, סלמה אבו רשד, בת 85, איבדה את ביתה אז והיום איבדה אותו שוב. עבוד הפלסטינים, עזה 2009 נראית כמו 1948. רק שהפעם החמאס אומר שהפלסטינים ניצחו"

(ג'רמי בוון, ראש דסק המזרח התיכון של ה-BBC, מדווח על תוצאות מבצע עופרת יצוקה)

טרוור אסרסון, 53, יהודי חובש כיפה, היה במסלול הבריטי המעודן להצלחה. עם סיום לימודיו נקלט באחת מהפירמות הבריטיות המובילות, ומאוחר יותר עבר לעבוד בסניף הלונדוני של משרד עורכי דין אמריקאי.

"הסיבוב הראשון נגד ה-BBC היה לפני כעשרים שנה", הוא מספר. אז הוא ייצג מפלגות שטענו ליחס לא מאוזן מצד רשת השידור. "הייתי חלק מקבוצת עורכי דין שתבעה את ה-BBC והוכיחה כי היא אינה עומד בתנאיה שלה", הוא מסביר, "לא היה לזה קשר לישראל".

עשר שנים אחר כך פרצה האינתיפאדה השנייה. אסרסון, כמו רבים מהיהודים בממלכה, נצמד למקלט. את מה שראה לא יכול היה לשאת. "היחס הלא הוגן של ה-BBC כלפי ישראל היה גורף", הוא אומר. "אז עדיין חייתי בלונדון, וניסיתי לשכנע חברים בקהילה היהודית לתבוע את ה-BBC". בקהילה הגיבו באדישות. אז אסרסון החליט לעשות מעשה לא-בריטי בעליל. הוא יצא למאבק ייצרי במוסד המזוהה ביותר עם בריטניה, אחרי המלוכה, והחליט לחבר דוח.

ב-2001 הוא ביקש מסטודנט בריטי להקליט את כל הדיווחים מהעימות במזרח התיכון ולנתחם. "בחרתי בכוונה סטודנט מאוד שמאלני, כי רציתי להיות בטוח שהוא ידחוף אותי להוכיח שזה הוגן", הוא מסביר. "לא רציתי מחשבה או גישה ימנית. רציתי לנתח את הראיות. עברנו על ה'ניו יורק טיימס', ה'גרדיאן', 'הארץ' וה'ג'רוזלם פוסט', ועל בסיס המידע שליקטנו מכולם ניסינו לגלות מה באמת קרה במציאות. ואז השווינו את זה לסיקור של ה-BBC. מצאנו שדיווחי הרשת מוטים נגד ישראל ב-80%-90% מהמקרים".

לפני ארבע שנים, בשיא מסע הצלב שלו, הוא עלה לארץ יחד עם אשתו ושתי בנותיו. אחת הסיבות, הוא מסביר, הייתה מזג האוויר. אך בהמשך הוא לא מכחיש שבחברה האמריקאית שבה עבד, כמו בחברה הבריטית שלפניה, לא ששו להזדהות עם הופעותיו הפומביות. אז אסרסון החליט לפתוח משרד ישראלי. היום עובדים בו 14 עורכי דין.

אחד היתרונות של אסרסון הוא המתינות. על אף דבקותו האובססיבית במטרה, מדובר באדם שמכלכל את עצמו בהצלחה ומתנהל ברוגע ובנועם. את ה-BBC מעולם לא תבע. "הבנתי שזה כמעט בלתי אפשרי", הוא מודה. "קודם כול, צריך מיליון ליש"ט. ולו הם היו זוכים הם היו דורשים עוד מיליון כדי לכסות את ההוצאות שלהם. גם אם היינו זוכים הם לא בהכרח היו משנים דרכיהם. לכל היותר הם היו מתנצלים. אז החלטתי שאני מכין את הדוח שלי כמו ראיה לבית משפט, כעורך דין, ונותן לציבור לראות את זה ולשפוט".

ב-BBC דווקא כן רצו ללכת לערכאות משפטיות, ואיימו לתבוע את אסרסון. "ראש מחלקת החדשות של הרשת קרא לי לשיחה והציע לי להפסיק", הוא משחזר. "הוא אמר, 'בוודאי יש דרך טובה יותר להביע עמדות, זה לא עוזר'. אמרתי, 'בסדר. תנו לי את ההצעות שלכם ליצירת מערך שיסייע בהפסקת האופי הזה של הדיווח - ואפסיק'. זו הייתה שיחה נעימה, עד שאמרתי לו שהעיתונאים שלו משוחדים. 'זה ה-BBC', הוא זעם, 'אנחנו לא משוחדים'".

בהמשך החלה חלופת מכתבים בין השניים. אסרסון קבל על כך שה-BBC מסרבים לעשות שימוש במילה "טרוריסט" בכל הנוגע למחבלים שמפגעים בישראל. "הוא אמר שהם לא עושים שימוש במונח במקומות שבהם 'הלגיטימציה המוסרית שנויה במחלוקת'. אז אני אמרתי, בהסתמך על כך, שאני מסיק מזה שהוא לא חושב שהרג ילדים ישראלים זה לא לגיטימי. אז הוא איים בתביעה שלא הגיעה עד היום. חבל".

איך נולדה האג'נדה האנטי ישראלית הזו שם?

"בכוונה לא ניסיתי להיכנס לראשם של האנשים ב-BBC. זו תהיה ספקולציה. אני רק יכול לומר שהם עושים זאת ושאין להם שום נוהל שימנע את זה. שאלתי אותם אם יש להם מכניזם שאמור לגלות מה העיתונאים שלהם חושבים. נראה לי ברור שבנושא כמו המזרח התיכון הגיוני שמערכת ה-BBC תדע מה העיתונאים שלה חושבים".

אני לא יודע אם יש מערכת ששואלת את עיתונאיה מה העמדות שלהם.

"אני יודע שזו שאלה רגישה, אבל היכן שיש לך מוניטין של משוא פנים וחוסר דיוק, אתה צריך כלי מסוים כדי לשמור על החוק החל עליך, להיות הוגן. לכלי תקשורת שאינם ציבוריים יש חובה ערכית לשמור על הוגנות, אבל הם יכולים לבחור לעצמם אג'נדה ולכתוב מה שהם מוצאים לנכון. ל-BBC אין האפשרות להיות לא מאוזן. יש לו חובה חוקית לעשות זאת".

לכולם יש אג'נדה. למה ל-BBC אסור?

"הרשת מקבלת 4 מיליון ליש"ט בשנה מהממשלה, ועושה עוד כסף ממכירת תוכניות. אם אתה אומר שלא יכול להיות שכלי תקשורת כלשהו יהיה הוגן ואובייקטיבי, וגם ה-BBC לא יכול להיות כזה, אז תפסיקו לתת להם את כל הכסף הזה. תן להם למצוא את מקומם בשוק. אל תיתן להם קדימות לא הוגנת".

מקלט למוסלמים קיצוניים

"אני המום מהמסר הישראלי העיקש ש'כל מדינה אחרת בעולם הייתה עושה את אותו הדבר'. באמת?"

(ג'רמי בוון מדווח מעזה, 13 בינואר 2009)

התדמית ההוגנת והאחראית שדבקה ב-BBC היא שמרתיחה את אסרסון. "97% מהציבור הבריטי נחשף ל-BBC מדי יום", הוא מסביר. "זה מספר מדהים. אפילו הסאן (הצהובון היומי הפופולארי בבריטניה, ל' א') מגיע אולי ל-7%".

אז הם מחנכים את הציבור לשנוא את ישראל?

"נכון. בחנתי באינתיפאדה תוכניות בנות שלושים דקות. תוכנית כזו היא נשק מאוד מסוכן, כי היא נראית כניתוח מעמיק של נושא כלשהו. הם מראים את זה, חוזרים על זה, מעלים באתר ומוכרים לעולם. במהלך שלוש וחצי שנות האינתיפאדה, בכל ארבעה עד שישה שבועות בקירוב שודר סרט תעודה שתקף את ישראל. הציבור הבריטי נחשף מדי שישה שבועות לסרט שאמר שישראל היא מקום איום ונורא לחיות בו, ושמסביר למה החמאס פוגע בישראלים".

מאיפה זה בא לדעתך?

"אני חושב שלונדון הפכה, כבר לפני כמה עשורים, למאוד מסבירת פנים למוסלמים, מאוד חופשייה ומאוד איטית במעצר של אנשים שעוברים על החוק - מפיצים עמדות אנטישמיות או גזעניות, הומופוביות או פוגעניות כלפי נשים. הקיצונים המוסלמים קיבלו חוף מבטחים בבריטניה. הם מצאו מקום לפתח בו את האידיאולוגיה שלהם. זה אולי רצון לא לרמוס את חוקי הפרט, אבל זה גם אומר שבריטניה הפכה למקלט לכוחות אנטי מערביים הרסניים".

אתה רואה את הקשר בין צווי המעצר נגד בכירים ישראלים לבין גישת ה-BBC?

"לא. במקרה של הצו נגד ציפי לבני, מדובר היה בליגה ערבית שנתמכת על-ידי חמאס. יש קבוצת אנשים שמשלמים למשפטנים האלה כסף כדי לנצל את החוק הבינלאומי. בעיקרון, החוק הזה הוא חוק טוב - אם מישהו ברואנדה טובח בשבט שלם ומגיע לבריטניה, זה לא רע שהוא ייעצר. השאלה איך שולטים בחוק הזה. בגלל הכישלון של בריטניה לשלוט בו, זה מגיע למצב שבו גם ציפי לבני מקבלת צו מעצר".

אולי אתה טועה באשם? אולי ה-BBC הוא רק סימפטום של תופעה רחבה יותר בבריטניה?

"ייתכן. אבל אני חושב שה-BBC הייתה מרכיב חשוב בהרעלת המוחות של הבריטים ושל צופים ברחבי העולם. כוח המסר של הרשת גדל והולך, כי הדיווח שלה נתפס כהוגן וכמאוזן. אם זה היה דיווח מכלי עצמאי, העוצמה הייתה פחותה בהרבה".

לדעתך, ה-BBC מייצגת את קולה של בריטניה?

"אני בספק אם ה-BBC משקפת כהלכה את הלך הרוח הבריטי. אני חושב שהיא משקף את הלך הרוח של קבוצת אנשים בני המעמד הבינוני המשכיל השמאלני. מדובר בשיעור נמוך מאוד".

למה אף אחד מהקהילה היהודית לא רצה לעזור לך?

"אני חושב שהקהילה היהודית הבריטית נוטה להיות מאוד שמרנית. הם גרים באירופה ומאוד מושפעים מהמסורות האירופיות, של להיות מאוד רגוע ושליו. זו גישה אירופית, בריטית, ואולי גם גישה של יהודים החיים בגולה. בכל אופן, זו לא גישה ישראלית. הם מאמינים בדיפלומטיה שקטה, ויש לזה מקום. אבל גם יש מקום לקום ולומר את דבריך בבירור".

יש עוד תקווה

"במלחמה הזו, הבעיה העיקרית של העיתונאים נובעת מהרצון של ישראל לשלוט בסדר היום של הדיווחים"

(ג'רמי בוון מדווח מעזה, סוף ינואר 2009)

המחקר השביעי והאחרון של טרוור אסרסון, שאותו הציג בכנס אריאל למשפט ולתקשורת, מתמקד באדם אחד - ג'רמי בוון, ראש דסק המזרח התיכון ב-BBC. "גיליתי נתון מדהים", הוא אומר. "100% מהדיווחים שלו מוטים נגד ישראל". במהלך המחקר סרקו הסטודנטים של אסרסון את דיווחיו של בוון ממבצע עופרת יצוקה בעזה. "הוא ניהל יומן, שזה עומד בניגוד גמור לחוקי ה-BBC, שקובעים כי אסור לעיתונאי לחשוף את עמדותיו".

היום זה מאוד נפוץ שעיתונאים כותבים בלוג.

"אין בעיה, אבל לא אם אתה עובד בגוף השידור היקר ביותר בעולם, שחורת על דגלו להיות מאוזן. העבודה הספציפית שלו מחייבת אותו להיות מאוזן. לאיש הזה אסור שיהיה בלוג אישי. אם אתה רוצה בלוג - מצא לעצמך עבודה אחרת".

על-פי המחקר, מתוך 22 הימים שבהם פורסם היומן, רק יומיים הכילו דיווחים מאוזנים. "חייל בדובר צה"ל סיפר לי כי במהלך בדיקה של הסיוע ההומניטרי שנכנס לעזה, מצאו אמצעי ראיית לילה שאמור היה לסייע לחמאס לראות את חיילי צה"ל. זה הוחבא בתוך המזון. הם קראו לבוון ואמרו לו, 'תראה, זו הסיבה שבגללה ישראל חוששת מהסיוע ההומניטרי'. הוא סירב לשדר את זה. הוא אמר שזה לא סיפור. אין לזה שום הסבר פרט לעובדה שהוא משוחד".

דוגמה אחרת במחקר של אסרסון מראה איך בוון מאכיל את מרואייניו בכפית:

איש צלב האדום 1: זה היה טראומטי עבורי לראות ילדים מדממים באותו חדר עם גופות של מתים כבר במשך ימים.

בוון: זה נראה כאילו הישראלים לא עזרו להם כלל.

צלב אדום: בכלל לא.

בוון: אתה חלק מנציגות הגנתית מטעם הצלב האדום. האם אתה יכול לומר לי מה היית מצפה, תחת החוק הבינלאומי, שחיילים יעשו במצב כזה, כאשר יש אזרחים בתוך וסביב עמדותיהם?

צלב אדום: בשטח כבוש, הכוח הכובש אחראי לטיפול באנשים הפצועים בשטח, או לפחות לארגן שהאנשים האלה יפונו מהאזור.

בוון: האם היה סימן כלשהו שפצועים כלשהם קיבלו עזרה ראשונה?

איש צלב אדום 2 מניד ראשו בשלילה.

אסרסון מספר כי לבוון היה נהג פלסטיני שנהרג בידי חייל ישראלי לפני כמה שנים בלבנון. "הוא טוען שזה לא משנה את עמדותיו", מסביר אסרסון. "אני חושב שזה נכון - הוא שנא ישראלים עוד קודם".

זה יכול להשתנות?

"יש שיפורים. כשעשיתי את המחקר על האינתיפאדה פנו אליי חמישה גורמים שונים, בהם הרב הראשי של בריטניה, וביקשו עותק לפני פגישה עם ה-BBC. אז אני יודע שראשי ה-BBC קיבלו את המחקר מחמישה מקורות שונים. סרטי התעודה האלה פסקו בתוך חודשים ספורים מהדוח. הם שינו את אופן הדיווח".

כשאתה מגיע בערב הביתה, אתה מיד מדליק את ה-BBC?

"אני כמעט אף פעם לא צופה ב-BBC. אני משלם לאנשים אחרים שיעשו זאת. אני לא חושב שזו אובססיה, זה תחום עניין. הדוח על בוון הוא הראשון זה שנתיים. עשיתי את זה כי אמרתי שעזה תהיה סיפור גדול, ואני לא חושב שהם יסקרו את זה כראוי. אם היה עוד אירוע כזה, הייתי עושה זאת שוב".

G פנה בבקשת תגובה ל-BBC אולם לא נענה.