הפסד לדרך ארץ בבוררות על תחנות הדלק בכביש חוצה ישראל

חברת דרך ארץ זכיינית כביש חוצה ישראל צריכה לשאת בעלויות הקמת תחנות הדלק שלאורך הכביש, כך קבע הבורר שלום ברנר במחלוקת שבין דרך ארץ לרגולטור של הכביש, חברת כביש חוצה ישראל הממשלתית. הבורר חייב את דרך ארץ בתשלום הוצאות משפט לכביש חוצה ישראל בגובה 40 אלף שקל. בחברת כביש חוצה ישראל ברכו על ההחלטה וציינו כי היא צפויה להניב למדינה תקבולים בהיקף כולל של עשרות מיליוני שקלים לאורך שנות הזיכיון.

לאורך כביש חוצה ישראל הוקמו 4 תחנות דלק המופעלות כולן על-ידי חברת דור אלון . התחנות הן מתחנות הדלק הרווחיות בארץ.

ברנר התבקש להכריע בשאלה האם יש לקזז את עלויות הקמת תחנות הדלק על-ידי דרך ארץ מהערכת השווי של הקרקעות. השאלה עלתה בקשר למחלוקת בין הצדדים על קביעת דמי השימוש הראויים עבור הקרקע. חברת כביש חוצה ישראל טענה כי בדומה לעלויות סלילת הכביש מוטלות גם עלויות ההקמה של תחנות הדלק במלואן על הזכיין. דרך ארץ טענה כי יש לנכות את ההשקעה בהקמת התחנות מהערכת השווי של הקרקעות.

ברנר קבע כי הערכת שמאי שנערכה ב-2006 ושבה נוכו הוצאות הקמת התחנות הייתה שגויה בהיותה מנוגדת לחוזה הזיכיון בין הצדדים. עם זאת הבורר קבע כי השומה תחייב את חוצה ישראל משך שנה אחת -2005 משום שלדבריו "לא רק מידת הדין אלא גם מידת הצדק דורשת שעל טעות יש לשלם". בנוסף קיבל הבורר את הגישה השמאית האומרת כי שווי הקרקע של תחנת דלק נקבע לפי הערך המהוון של היקף הפעילות העסקית הצפויה בה ואין מקום להביא בחשבון את הוצאות הקמתה. ברנר ציין גם כי בהסכם הקמת תחנות הדלק בין דרך ארץ לדור אלון נקבע כי חברת הדלק תישא במלוא הוצאות הקמת התחנות ומשום כך אין זה סביר שדרך ארץ תטען לניכוי הוצאות שלא הוציאה כלל.

מחברת דרך ארץ נמסר בתגובה כי "נושא ההתחשבות בעלויות ההקמה הינו רק נושא אחד מבין מספר נושאים פתוחים בהתחשבנות שבין הצדדים והיחידי שהוכרע עד כה. קיימות מספר מחלוקות פתוחות בין הצדדים שטרם נדונו ושעתידות להתברר בפני השמאי הממשלתי הראשי. דרך ארץ סבורה, כי במסגרת ההכרעה במחלוקות אלה יושג בסופו של דבר פתרון הולם והתחשבנות ראויה, שיאזנו את התוצאה בפסק הבורר, לפיה המדינה הורשתה להתעלם, במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים, מהוצאות הקמה אדירות ומיוחדות ביחס לתחנות התדלוק בכביש לרווחת משתמשי התחנות ובהתאם לדרישות ייחודיות שהעמידה המדינה".