התחיל באוויר ועכשיו הוא מחובר לקרקע

שהנהלת אזורים הודיעה על מינויו של המנכ"ל החדש דוד נצר בחודש נובמבר האחרון, האתר הפופולארי ביותר במשרדי הנהלת החברה ברחוב הארבעה בתל-אביב, היה גוגל. לאיש מהעובדים או המנהלים לא היה שמץ של מושג מי זה בכלל דוד נצר. כולם חוץ מאחד - יורם טורבוביץ', יו"ר הדירקטוריון שהביא את נצר לחברה.

נצר, מושבניק שיחגוג בחודש יוני הקרוב 48 שנים, הוא לא רק דמות שאינה מוכרת בשוק ההון והנדל"ן בישראל אלא אפילו מסתורית. אולי שירותו הצבאי בעבר כטייס בחיל האוויר ואולי העבודה לצידו של המיליארד בני שטיינמץ, שמקפיד להימנע בהתמדה מחשיפה בתקשורת, יכולים להסביר את העובדה שכאילו צץ פתאום וצנח בראש הנהלת אחת מחברות המגורים הגדולות בישראל.

חיל האוויר סיפק למגזר העסקי שורה ארוכה של מנכ"לים (ראה מסגרת), אך לרוב הם נחשפים רק בלית ברירה כאשר הם מכהנים בראש של חברות ציבוריות. במקרה של נצר שמסרב להתראיין, למרבית אמצעי התקשורת אין אפילו תמונה שלו.

לאחר שירות בחיל האוויר סיים לימודי משפטים באוניברסיטת תל-אביב, משם המשיך לאוניברסיטת אינסיאד היוקרתית בפאריס (הוא דובר צרפתית) עם התמחות במימון ובחשבונאות. בין השנים 1996 ועד לשנת 2003 עבד בקרן הנדל"ן של דויטשה בנק וגר מרבית הזמן בלונדון ולאחר מכן הצטרף לזרוע הנדל"ן המניב של שטיינמץ ופעל בעיקר באירופה וקנדה. בשנת 2006 החל לפעול עצמאית עם שותף במדינות שוויץ ובולגריה.

"לבבי ונחמד"

מאז השלים שעיה בוימלגרין את רכישת השליטה (64%) בחברת אזורים לפי שווי של 2.2 מיליארד שקל בספטמבר 2006 מידי קבוצת אי.די.בי, שבשליטת נוחי דנקנר, מצב החברה הלך והידרדר וכיום היא נסחרת לפי שווי של כ-700 מיליון שקל, וזה עוד אחרי שזינקה ב-276% במהלך 2009.

נצר התמקם בלשכת המנכ"ל של אזורים לאחר שורה ארוכה של מנכ"לים שעברו בחברה בתקופה קצרה של כ-3 שנים. המנכ"ל הראשון שמינה בוימלגרין היה עמיקם אורן במקומו של דוד לב, אך הוא שרד בתפקיד כחצי שנה בלבד. אחריו מונה מתי דב שכיהן בתפקיד מאוקטובר 2007 ועד לאפריל 2009. אחריו כיהנו שמואל סלבין ויעקב סיסו כממלאי מקום, עד שהחברה הודיעה אשתקד על חזרתו של לב, צעד שבסוף נגנז לטובת הגעתו של נצר.

תנאי העסקתו של נצר באזורים מפנקים, אך נמוכים מאלו שהיו נהוגים בחברה לפני כן: שכר של 100 אלף שקל בחודש ועוד שורה נוספת של הטבות הכוללת גם בונוס שנתי של 1% מרווחי החברה ותגמול מבוסס מניות - אופציות בהיקף של 2% ממניות החברה עם מחיר מימוש 20 אגורות למניה.

מנהל בכיר שעבד לצידו של נצר בחברה באזורים בחודשים האחרונים סיפר עליו כי "נצר הוא בחור רציני, אינטליגנט ולמדן. אמנם הניסיון שלו הוא יותר בתחום הפיננסי בנכסים מניבים, קניית פורטפוליו והמימון שלו, אך הוא לומד. מבחינת האישיות הוא לבבי ונחמד".

מאז נכנס נצר לתפקידו הוא זימן למשרדו כמעט את כל העובדים בחברה לשיחה אישית. "נצר בחור מקסים, נפגש עם העובדים ולומד את התחום של פיתוח, יש לו תפיסה מהירה", אמר ל"גלובס" עובד באזורים, והוסיף "הוא נותן הרגשה טובה של יציבות". ואכן זה מה שאזורים זקוקה כעת אחרי שעננת הנושים ובראשם בנק מזרחי-טפחות זזה לעת עתה מעל ראשה של החברה.

עדיין מממשים

אזורים עדיין לא פרסמה את התוצאות לסיכום השנה החולפת, אך את תשעת החודשים הראשונים של 2009 סיימה בהפסד כבד של 330 מיליון שקל, בהמשך להפסד של 412 מיליון בשנת 2008. היקף ההתחייבויות של החברה (במאוחד - כולל החברות הבנות) עצום ומסתכם ב-6.5 מיליארד שקל.

רואי החשבון של החברה של החברה הפנו את תשומת לב המשקיעים לצרה הגדולה מכל שלה - חברת הבת לגנא הולדינגס. על העסקה הגרועה הזאת חתום שעיה בוימלגרין שלא הסתפק בפעילות המצליחה של אזורים בישראל ורכש מידי יעקב אנגל בנובמבר 2006 את השליטה בחברה לפי שווי חברה של 600 מיליון שקל.

משקולת לגנא

היום לגנא, הפעילה במזרח אירופה, נסחרת לפי שווי של 27 מיליון שקל בלבד והיא מנהלת מלחמת הישרדות כשברור לנושיה שאין סיכוי שיראו את מלוא כספם בחזרה בזמן. נצר הבין שכדאי להיפטר מהמשקולת הזאת שעל צוואר החברה האם והציע למחזיקי האג"ח את החברה ללא תמורה. לבסוף נציגות מחזיקי האג"ח של לגנא נענתה והחוב הענק שלה יוסר בבת אחת מהתוצאות של אזורים לסיכום 2009.

מלבד לגנא ביצעה אזורים בחודשים האחרונים עוד מימוש גדול שנועד להפחית את המינוף של החברה ולהרגיע את הבנקים - מכירת רשת של 13 בתי מלון לדוד פתאל לפי שווי של 970 מיליון שקל (270 מיליון שקל במזומן ונטילת התחייבויות של 700 מיליון שקל). עסקה חשובה נוספת היא הכנסת מגדל כשותפה (9%) בחברות הבנות תמורת 100 מיליון שקל.

מימוש הנכסים והכנסת השותפים שיפרה את יחסיה הפיננסים של חברת אזורים, אך האתגרים העומדים בפניה עוד רבים. היתרון הגדול ביותר של החברה - הצלחה בתחום הדירות למגורים בישראל, שממנו החברה נהנית כיום, עלול להפוך לעקב אכילס אם השוק יכנס למשבר ועליות המחירים בתחום יפסקו.

הטובים לנדל"ן

מלבד דוד נצר, מנכ"ל אזורים, ניתן למצוא בסקטור הנדל"ן מנכ"לים נוספים יוצאי חיל האוויר. הבולטים שבהם הם תמיר דגן, מנכ"ל חברת שיכון ובינוי נדל"ן, מקבוצת שיכון ובינוי של שרי אריסון וגילי דקל, מנכ"ל חברת אפריקה מגורים, מקבוצת אפריקה ישראל, שבשליטת לב לבייב.

נצר (48), דגן (52) ודקל (57) שירתו ביחד, הם חברים טובים ונפגשים באירועים שונים גם שלא במדים. דקל, שהיה תקופה מסוימת מפקד שלהם, פיזר מחמאות לכישוריהם של עמיתיו, אך ציין כי "אין שום קשר בין חיל האוויר לנדל"ן".

ובכל זאת איך זה שבשלוש חברות נדל"ן גדולות מכהנים בראש הפירמידה אנשי חיל אוויר?

דקל: "אין הנחתום מעיד על עיסתו. זאת תופעה מעניינת מצחיקה, אולי בזכות מיקוד במטרה".

מחוץ לתחום הנדל"ן, ניתן לראות שמשפחת חיל האוויר סיפקה עוד רשימה ארוכה של מנכ"לים, בהם גיגי לוי (מנכ"ל 888), חמי פרס (שותף מנהל בקרן פיטנגו), אורני פטרושקה (ממייסדי כרומטיס), הרצל בודינגר (נשיא חברת ראדא), אליעזר שקדי (מנכ"ל אל-על), דן חלוץ (מנכ"ל קמור), אלון כרמלי (מנכ"ל בבילון), מאיר שמיר (בעלי מבטח-שמיר), אביב צידון (מייסד חברת BVR) ועוד רבים אחרים.

הפנים של משפחת ספרא

נצר הוא בנו של ז'אק נאסר, איש עסקים שנחשף בתקשורת הכלכלית בישראל בשנת 1986 כשרכש את השליטה בבנק הבינלאומי מידי המדינה וקבוצת תעשיינים (חברת דנות). נאסר הוא מקורב למשפחת ספרא המפורסמת, יהודים מחלב בסוריה וביירות בלבנון, שהקימו במערב אירופה, ברזיל וארה"ב אימפריה כלכלית שעיקר עסקיה בתחום הבנקאות.

משפחת ספרא לא עלתה לישראל, אך מקפידה לבקר בה מספר פעמים בשנה ותרמה רבות למוסדות שונים ולפוליטיקאים וכך עיבתה את קשריה עם הצמרת הפוליטית המקומית.

למרות הקשר החם לישראל הפעילות הבינלאומית של משפחת ספרא, הכוללת גם קשר עם העולם הערבי ואפילו סניף של בנק בביירות, הקשתה על ביצוע העסקה לרכישת הבנק הבינלאומי ולכן ז'אק נאסר שימש חזית של המשפחה. רק בשנת 1990 מימשה משפחת ספרא את האופציה והפכה באופן רשמי לבעלת השליטה בבנק.

בשנת 2003 רכש צדיק בינו את השליטה בבנק מידי משפחת ספרא.