אוסטרליה הוקירה רק בדיעבד

מפעל חיים: ב-1957 זכה אוטזון במכרז לתכנון בית האופרה של סידני - הפרויקט הראשון מחוץ למולדתו. אחד השופטים בתחרות היה הארכיטקט ארו סרינאן, שאמר שהשרטוטים שהגיש אוטוזן היו גאוניים ממש, כך שלא היה יכול לבחור בכל הצעה אחרת. אוטזון ספג ביקורת על כך שלא היו שרטוטים מדויקים של הפרויקט, אך דחה אותה: "רציתי לעשות את זה כמו שצריך. עבדתי כמו פסל. זה נולד יותר ממודל מאשר משרטוט על הנייר", סיפר.

נהוג לחשוב שהמבנה היפהפה בנמל מזכיר קונכיות או מפרשים, אך אוטזון סיפר שקיבל ההשראה דווקא מקילוף תפוז: "רק במקרה זה דומה למפרשים לבנים", הסביר. 14 קונכיות המבנה, אם היו משולבות יחד, היו יוצרות כדור שלם.

פוליטיקה: ב-1965, בעקבות בחירות שנערכו באוסטרליה, מונה במדינה שר חדש למבני ציבור, דיוויד יוז, שהתנגד לפרויקט היקר עוד לפני הבחירות, והחל לפעול לעצירת התוכנית. הכותרות בעיתונים דיברו על "הפיל הלבן של סידני", "הדד ליין של אוטזון", "כעס עצום על העלויות", "יוז: בית האופרה לא יושלם לעולם", ועוד.

"יכולתי להבין את הביקורת", סיפר אוטזון. "התוכנית הייתה יקרה, היא ארכה הרבה זמן והיא התחילה בהערכת חסר (של המחיר) שלא היה לי כל קשר איתה". בסופו של דבר עצר השר יוז את הזרמת הכסף לפרויקט, והאדריכל, שלא יכול היה לשלם לצוות שלו, התפטר מתפקידו בפברואר 1966, ועזב את אוסטרליה בחיפזון עם אשתו וילדיו. "בא שר חדש, והבהיר שהוא רוצה משהו אחר לגמרי ממה שהוועדה שהייתה לפניו תכננה. הוא רצה שהבניין יהיה שלו, שיזכרו שהוא אחראי לבניין", סיפר אוטזון על הפרשה שעוררה סערה. "לא קיבלתי מעולם את הכסף", סיפר אחר כך, "אבל הכסף לא שינה לי - זה היה הבניין המבריק ביותר שארכיטקט יכול לשאוף לעבוד עליו".

במקום אוטזון מונו שלושה אדריכלים שסיימו את הבניין. בית האופרה נחנך ב-1973 על ידי המלכה אליזבת. האדריכל לא הוזמן לטקס ושמו לא הוזכר. אוטזון מעולם לא חזר לאוסטרליה ולא ראה את הבניין הגמור. בראיון שנתן ב-1992 סיפר: "בוודאי שהייתי רוצה לנסוע לראות אותו, אך איני יכול. זה ישבור אותי לחתיכות. אני סובל מלחץ דם גבוה ובריאותי לא תעמוד בכך... ראיתי תמונות רבות והוא שונה מאוד ממה שתכננתי... אני לא מריר ביחס לשום דבר. הייתה לי קריירה נהדרת, מעבר למה שדמיינתי".

מחיר: עלות הבנייה של בית האופרה האמירה, לפי מחקר בהרווארד ביזנס ריוויו, ב-1,400% לעומת התכנון (שהוערך ב-1957 ב-7 מיליון דולר), והסתכמה לבסוף בכ-102 מיליון דולר.

תהילה: ב-2003 זכה אוטזון בפרס פריצקר, המכונה "נובל" האדריכלים. גם אוסטרליה הכירה בדיעבד בתרומתו ליצירת הסמל הלאומי: אוטזון נעשה חבר של כבוד במסדר אוסטרליה, ב-2003 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סידני וקיבל את מפתחות העיר. ביוני 2007 הוכרז בית האופרה כאתר מורשת עולמי על-ידי אונסק"ו. אשתקד נפטר אוטזון בביתו, בגיל 90, מהתקף לב.