כן אני עוד חי (בקושי)

הראל סקעת ישיר לנו סולו. אבל עוד לפני זה, קשה להתייחס לאירוע טלוויזיוני נשכח כמו ה"קדם-אירוויזיון", בלי לתת לנוסטלגיה להתפשט באברינו כמו טיפה של מים בתוך כוס ערק.

ובכן, בראשית היה פסטיבל הזמר. תחרות שירים שנתית, כללית וארצית, כמו מלכת היופי או גביע המדינה בכדורגל. למזרחיים, אגב, היה פסטיבל משלהם "בסגנון עדות המזרח", ולדתיים היה את פסטיבל הזמר החסידי.

יכול להיות שיש קוראים צעירים שלא ממש יודעים על מה אני מדבר, אבל באותה תקופה זה היה ברור עד כדי כך, שאפילו עכשיו אני יכול לשמוע את רבקה מיכאלי צורחת "ורק ירושלים אפס-שתיים" באותו מערכון מפורסם.

אחר-כך באה אילנית עם הקשת בענן, והיה ברור לכולם שהשיר שמייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון, חשוב יותר מהשיר שזוכה בפסטיבל הזמר. רגע לפני שהוחלט לאחד בין השניים, רגע לפני המפץ הגדול בחברה ובפוליטיקה הישראלית, רגע לפני ש"העם השתגע" כמו שקבעו במטה של מפלגה אחת ברחוב הירקון, התרחש אירוע חד-פעמי: קבוצה של אנשים צעירים בחולצות טריקו, ג'ינס ושיער ארוך, נשלחה לייצג את ישראל באירוויזיון.

לחבורה ההיא קראו "כוורת", ולשיר קראו "נתתי לה חיי". המילים שלו היו פוליטיות יותר מכל שיר אחר שזכה כאן למעמד של "להיט" בלשון הימים ההם. בשנות הפוסט-טראומה של אחרי מלחמת יום-הכיפורים, לא היה מתבקש יותר מלשיר "למדתי מה זה סתם ונעלבתי", אבל הפוליטרוקים בוועדות המסדרות של אותם ימים לא הבינו כלום בשירה, אז שלחו אותם לאירוויזיון.

ה"קדם-אירוויזיון" בלע לתוכו את פסטיבל הזמר. "אבניבי" ו"הללויה" גרמו לגאווה לאומית בגרוש, כמו רינה מור או מכבי תל-אביב, והיו גם כל מיני אלמנטים ביזאריים: שערוריות כמו ההפסד של חדווה עמרני עם "סאלם עליכום", אחרי שוויון בתוצאות והחלטה שהצבעת הצופים באולם היא שתקבע את זהות המנצח, או שירים כמו "תמיד אישה" בביצוע הבלתי נשכח של פנינה רוזנבלום, או אפילו הז'קט הנופל של ריטה כשהיא מזמרת את "שביל הבריחה".

ועכשיו, בפאסט-פורוורד להראל סקעת. אם תרצו, יש כאן סימבוליות יפה. הערוץ הראשון מרוממה נפרד מהתוכנית שסימלה אותו יותר מכל במשך כל שנות קיומו, לטובת פליט אחת מתוכניות הריאליטי של הערוץ המסחרי, המנצח. זה סימבולי ביותר ממובן אחד. אם תרצו, יש כאן גם סגירת מעגל מסוימת. ה"קדם-אירוויזיון" היה תוכנית הריאליטי הפופולרית ביותר בשנים שלז'אנר הזה אפילו לא היה עוד שם, והנה היא הגיעה - בגירסה מקוצצת, אל הפריים-טיים של הערוץ השני, גן העדן של תוכניות הריאליטי.

אני מודה שהתחקיר שלי מרושל: אין לי מושג מי קבע שהראל סקעת, זמר חביב ויש אומרים גם מוכשר, שנצרב בזיכרון כשהפסיד להראל מויאל בגמר "כוכב נולד 2", הוא זה שיילך לאותה תחרות זמר בלתי-חשובה בעליל שהפכה למעין מצעד גאווה אירופי, מה שהוסיף לה קצת חן אבל לא הצליח להחזיר עטרה ליושנה.

אבל אם התחלתי לעייף אתכם, חכו למשדר המיוחד, שעתיים וחצי אורכו. עוד לא ראיתם כלום.