ברכה לנצח בודקת

בימים שבהם הנוסעים לחו"ל קיבלו דפים לבנים עם ציור של נעל (רצוי אדידס רום) ורשת המזון המהיר היחידה הייתה בורגראנץ', גם מדורי הצרכנות היו נישה קטנה בעיתונות הישראלית. הסאטיריקנית דניאלה שמי כתבה מדור צרכנות ציני-הומוריסטי ב"העולם הזה", ש"שליחות קטלנית" בימי גיל ריבה הזכיר אותו באופיו. העיתונאית נורית ארד, הייתה זו שהקימה את מדור התלונות הצרכניות הראשון של "ידיעות אחרונות".

שושנה חן עצמה החלה דרכה כמחליפה של לאה אתגר במדור הצרכנות "הלירה שלך" ב"ידיעות אחרונות". מאז, השוק השתכלל. עיתונאים רבים החלו את דרכם ככתבי צרכנות, ביניהם גם עורך "עובדה" ולשעבר עורך "מעריב" דורון גלעזר, ששימש ככתב צרכנות במקומון הירושלמי "כל העיר", והפך לאחר מכן לעורכו. הצמיחה של שוק הפרסום הישראלי, בעיקר עם כניסת ערוץ 2 המסחרי, הביאה לפריחה גם של שוק יחסי הציבור, ועיתונאים ותיקים עוד זוכרים את סלסילות המוצרים שהגיעו ממשרדו של הכוח העולה בתחום - רני רהב, לדלת ביתם.

כיום, שליחים של משרדי יח"צ עושים שעות נוספות בעברת ארגזים עם מוצרים חדשים עד לפתח ביתם של עיתונאים, או למשרדי המערכות. השוק המשוכלל הפך את הזירה למסובכת יותר עבור היח"צנים. אם בעבר כל תרסיס לניקוי אבנית היה נכנס בקלות לעיתון, היום, רק תרסיס שהוא גם אפליקציית אייפון שמזהה הסתיידות עורקים יזכה ל-15 דקות התהילה שלו. ההיצע אדיר, והמדורים, רובם ככולם, מנסים להציע משהו אחר וחדשני.

מעבר לכך, אומר עיתונאי צרכנות ותיק, "המוצרים הישראליים לא נחשבים מאוד אטרקטיביים, ויש העדפה של הרבה עיתונאים למוצרים מקבילים מחו"ל". כך, במקום סיקור של נעלי "גלי" תקבלו תמונה של קולקציית הסניקרס של יוז'י יאמאמוטו לאדידס.

"ברכה בודקת", הדגלנית הראשית של מדורי הצרכנות שסוקרת מוצרים חדשים במוסף "זמנים מודרנים" של "ידיעות אחרונות", היא בין הבודדות שעדיין מפעילה מדור צרכנות קלאסי, שבו איכות המוצרים נמדדת במספר עלי הכותרת שמקבל כל מוצר, מתוך פרח שלם. "ברכה", אגב, הוא שם גנרי, והמדור נכתב למעשה על ידי עיתונאיות מתחלפות, שנקראות ברכה כי המושג הפך ב"ידיעות אחרונות" למותג בפני עצמו, שהשם שלו מייצר אווירת סמכות ואמינות.

מעבר לדרישה שיחד עם מוצר יהיה סיפור מרתק שיגבה אותו, ישנו עניין המשאבים המידלדלים בעיתונות. שושנה חן היא היחידה שעל בסיס קבוע שולחת מוצרים לבדיקות איכות במעבדות, על חשבון העיתון.