הוא כנראה באמת יכול

"כן, אנחנו יכולים" היתה סיסמת הבחירות של נשיא ארה"ב, ברק אובמה. גם אצלנו, באחת ממערכות הבחירות, היתה הסיסמה "רק הליכוד יכול", ואני מניח שעניין היכולת שהיא רק "שלי" או "שלנו" שימשה כותבי סיסמאות בכל העולם, בכל הזמנים.

כי זו באמת אמירה מושכת, לפעמים אפילו סוחפת - תלוי ביכולת של הנואם לומר אותה בצורה משכנעת. בדרך כלל, לאחר שהמפלגה או האיש בעלי היכולת מגיעים לשלטון, מתברר שיש הרבה מאוד דברים שהם לא יכולים לעשות.

עדיין מוקדם לקבוע את ערכה המעשי של "כן, אנחנו יכולים", אבל מתחילה להסתמן האפשרות שאולי אובמה באמת יכול. הוא הוכיח זאת ברפורמת הבריאות שהעביר. ישראלים רבים לא מבינים על מה המהומה - כולה בריאות. לא מדובר בש"ס, ביהדות התורה ואפילו לא בקסאמים - אז על מה המהומה? אבל בארה"ב הדבר הזה הוא לא פחות מהפכני, אולי אפילו יותר, מהסכם לצמצום הנשק הגרעיני בעולם.

לא במקרה אני מביא את נושא הגרעין כדוגמה, כי מסתמן שבעוד כמה שבועות יחתמו רוסיה וארה"ב על הסכם כזה. אם זה יקרה, נקבל עוד הוכחה שהבן אדם יכול, כי גם נושא הגרעין היה אחד מחזונות אובמה, והוא חתר אליו ללא לאות.

כל זה הופך את המעקב אחר אובמה ודרכו למעניין מאוד, מרתק אפילו. בסדר, הוא יכול - אבל הרי ברור שהוא לא יכול לעשות הכול, אז היכן עובר הגבול ליכולותיו? מה יהיה הנושא שיעצור את מסע הישגיו? זו ללא ספק שאלה שמעניינת את כל אזרחי העולם, אבל כמובן שלנו יש בה עניין מוגבר. האם פה, בישראל, בפלסטין, באזור - הוא ישבור את הראש? האם הסכסוך האזורי "שלנו" יהיה הדבר שאובמה לא יוכל לפצח ולפתור?

זו שאלה שצריכה לעניין אותנו הרבה יותר מהסערות הארעיות על תמונות והצהרות משותפות בחדר הסגלגל. כי אלה רק הסימפטומים - ומה שחשוב ומעניין הוא התופעה, מה שקרוי התמונה הגדולה. וממנה עולה השאלה הגדולה מכולן: האם אנחנו רוצים שאובמה יוכל גם אצלנו, או שמא האינטרס שלנו מכתיב את הרצון שפה יסומן הגבול של "אנחנו יכולים"?

במילים אחרות, יותר ממוקדות: הסדר כפוי. זו למעשה המשמעות האמיתית, האחת והיחידה, לפתרון הסכסוך כאן. ונראה שאובמה מבין זאת אולי טוב יותר מקודמיו. בעצם גם הם הבינו, אבל נראה שאובמה מוכן ללכת עם זה רחוק מאוד, כלומר, לא רק להבין אלא גם לעשות ולפעול - ללחוץ, להעניש, לכופף ידיים, לקומם עליו את כולם, אבל לא להתעייף ולהיכנע, אלא להמשיך עד שיהיה לזה סוף. נראה שהיום, בשלב הזה, הוא מוכן ללכת על זה.

רק הסכם כפוי

נדמה לי שנפספס את מה שקורה היום בבית הלבן אם נתייחס לכך במושגים של "נמאס לו מביבי". בטח שנמאס לו, ובטוח שנמאס לו גם מאבו מאזן ושאר עסקנים שפורטים כל דבר לפרוטות פוליטיות קטנות.

אין ספק, נתניהו יכול לשגע כל אחד עם החלטותיו שאינן מחזיקות מעמד ומים. קשה להגיע למשהו עם אדם שמתנהל כך. אבל בסופו של יום, ספק אם מנהיג ישראלי אחר היה יוצא יותר טוב.

המנהיגים שלנו לא הוכשרו להתנהלות מול נשיא שמקבל החלטות ונוקט צעדים לא פופולריים רק משום שהוא מאמין שזו הדרך. אצלנו היה מקובל שבמקרה של משבר רצים אל השדולה היהודית, והלחץ מתאייד. נשיא שלא שם על השדולה (וכך זה נראה עכשיו) הוא יצור שלא רגילים אצלנו לשכמותו.

אז איך להתייחס אל נשיא כזה, במיוחד אל דרישותיו ועמדותיו? נדמה לי שנקודת המוצא צריכה להיות ההכרה שלא ניתן להשיג הסכם באזור, אלא אם כן הוא יהיה כפוי. עברו די שנים מאז כינון המדינה, מספיק מתווכים פקדו את האזור - בקיצור, אין טעם לצפות עוד לאפשרות הבלתי אפשרית ששני הצדדים יוכלו להגיע להסכמה במשא ומתן.

matigolan@globes.co.il