איך מזהים את "יחסי הרווחיות" מתוך הדו"חות הפיננסיים?

רווח הוא מדד לזיהוי הצלחה או כישלון של חברה - אך רווח ביחס לפרמטרים אחרים מהמאזן או מדו"ח רווח והפסד מחדד את יכולת הזיהוי

בשוק ההון האמריקני, רווח למניה הוא הקריטריון העיקרי להשוואת תוצאות כספיות רבעוניות של חברה ציבורית לתחזיות האנליסטים, ואילו תשואה על ההון העצמי מהווה מדד קריטי למצב של מגזר הבנקאות המקומי. שני יחסים אלו שייכים לקבוצה השנייה של יחסים פיננסיים, שעליה נרחיב את הפירוט במדור הנוכחי.

כזכור, בשבוע שעבר התמקדנו ביחסי נזילות - יחסים שיכולים לסייע בזיהוי קשיי נזילות. הקבוצה השנייה של היחסים הפיננסיים היא "יחסי רווחיות".

אחד המדדים לזיהוי הצלחה או כישלון של חברה הוא הרווח, ולכן יש חשיבות רבה בניתוח היחס שבין הרווח לבין פרמטרים אחרים ממאזן או מדו"ח רווח והפסד. יחסים אלו נקראים "יחסי רווחיות".

כשאנו אומרים "רווח" אנו לא מתכוונים ל"רווח נקי". כדי למדוד "יחסי רווחיות" משתמשים ברווח התפעולי לפני מס במטרה לנטרל את השינויים בסעיפי הוצאות המס וההכנסות/הוצאות חד פעמיות.

1. הרווח ביחס לסך המכירות

היחס שבין הרווח לבין סך המכירות של החברה מודד את שולי הרווח, והוא נמדד לפי הנוסחה הבאה:

שולי רווח = רווח תפעולי לפני מס/סך מכירות

"שולי הרווח" מוצגים באחוזים.

ככל ששולי הרווח נמוכים יותר, פירוש הדבר שרמת הסיכון של הרווח גדולה יותר. במילים אחרות, כל עלייה חריגה ובלתי צפויה באחד ממרכיבי העלות (כמו עלייה במחיר של אחד מחומרי הגלם) או ירידה במחיר של המוצר (כמו ירידה במחיר של שקית במבה) עלול לגרום להפסדים, ולהיפך. ככל ששולי הרווח גבוהים יותר, פירוש הדבר שהחברה יכולה לספוג תנודות חדות יותר במרכיבי העלות או ירידה חדה במחירי המכירה.

בדומה ליחסים פיננסיים אחרים, גם במקרה זה אין סטנדרט מוסכם שקובע מהם שולי רווח מסוכנים ושולי רווח לא מסוכנים. בענפים תחרותיים, שולי הרווח הם נמוכים יחסית (כי מלחמות המחירים בין השחקנים השונים בענף שוחקות את שולי הרווח) ואילו בענפים פחות תחרותיים שולי הרווח גבוהים יחסית (כי לשחקנים המעטים שפועלים בענף יש יותר השפעה על מחירי המכירה).

דוגמה:

בטבלה ניתן לראות כי שולי הרווח של אסם ירדו בין 2007 ל-2008, מכיוון שסך המכירות גדל אך הרווח התפעולי לפני מס נותר בעינו. במקרה של שטראוס גרופ התמונה דומה למדי - ירידה בשולי הרווח בין 2007 ל-2008, ועלייה בין 2008 ל-2009.

2. הרווח ביחס להון העצמי

היחס שבין הרווח להון העצמי מודד את שיעור התשואה על השקעת הבעלים, והוא נמדד לפי הנוסחה הבאה:

התשואה על ההון העצמי = רווח תפעולי לפני מס/סך הון עצמי

שיעור התשואה על ההון העצמי פירושו שיעור הרווח שבעלי החברה השיגו על השקעתם בה, בין אם רווח זה חולק להם כדיבידנד ובין אם נותר בתוך החברה והושקע מחדש.

ככל שהתשואה על ההון העצמי גבוהה יותר, פירוש הדבר שאלו שהשקיעו בחברה השיגו תמורה גבוהה יותר על השקעתם, ולהיפך. גם כאן קשה לקבוע סטנדרט מוסכם שיאמר מה היא תשואה נאותה ומהי תשואה בלתי נאותה, ולכן יש לבחון את התשואה יחסית לתשואה שהמשקיע יכול להשיג בהשקעות ברמת סיכון דומה, וכן לבחון את המגמה המסתמנת ביחס זה לאורך זמן. עלייה בתשואה משנה לשנה היא מגמה חיובית, ואילו ירידה היא מגמה שלילית.

דוגמה:

במקרה של אסם, התשואה על ההון העצמי ירדה בין שנת 2007 לשנת 2008 מכיוון שהרווח התפעולי לפני מס נותר בעינו בעוד שההון העצמי גדל. במקרה של שטראוס גרופ, הירידה הייתה חדה יותר מכיוון ששיעור הגידול בהון העצמי היה גבוה באופן משמעותי ואילו הרווח התפעולי ירד בין אותן שנים.

3. הרווח ביחס לסך הנכסים

היחס שבין הרווח לסך הנכסים של החברה מודד את יעילות השימוש בנכסי החברה והוא נמדד לפי הנוסחה הבאה:

רווח ביחס לנכסים = רווח לפני הוצאות מימון בניכוי מס/סך נכסים (או סך מאזן)

ככל שיחס זה גבוה יותר, יעילות השימוש בנכסי החברה גבוהה יותר ולהיפך. יעילות פירושה הפקת רווחים גבוהים ככל האפשר מההון המושקע בנכסי החברה.

להבדיל מיחסי רווחיות קודמים, ביחס זה נעשה שימוש ברווח שכולל את הוצאות המימון (נטו לאחר ניכוי מס) כדי לקבל את סך התשואה שהושגה בחברה על ההון העצמי וההון הזר (הון זר פירושו הון שהחברה גייסה ממקורות חיצוניים כמו הלוואות בנקאיות שעליהן היא משלמת ריבית וזו כלולה בהגדרה של "הוצאות מימון").

דוגמה:

במקרה של אסם, יש ירידה עקבית ביחס האמור (שיעור העלייה בשווי הנכסים גבוה משיעור העלייה ברווח), ואילו במקרה של שטראוס גרופ אין מגמה אחידה לאורך שלוש השנים האחרונות.

4. רווח למניה

זהו אחד מהפרמטרים החשובים ביותר למדידת רווחיות של חברה, והוא נמדד לפי הנוסחה הבאה:

רווח למניה = הרווח הנקי/ממוצע משוקלל של הון המניות הנפרע

רווח למניה הוא אחד היחסים הפיננסיים הבולטים שמודדים בחברות ציבוריות. ככל שהרווח למניה גבוה יותר, פירוש הדבר שמחיר המניה צריך להיות גבוה יותר. כלומר, בטווח הארוך עלייה ברווח למניה פירושו עלייה במחיר המניה וכפועל יוצא - עלייה בשווי החברה.

5. מכפיל רווח

זהו אחד היחסים הפופולריים ביותר לבחינת שווי של חברה ציבורית, והוא נמדד לפי הנוסחה הבאה:

מכפיל הרווח = מחיר המניה בשוק ההון/רווח למניה

אם הרווח למניה הוא 5 שקלים ואילו מחיר המניה בשוק ההון הוא 100 שקלים, הרי שמכפיל הרווח הוא 20, ולכן שיעור הרווח שרוכש המניה יכול להניב מהפעילות העסקית של אותה חברה הוא 5% לשנה (100 חלקי 20).

מכפיל רווח 20 פירושו שמחיר המניה בשוק ההון גבוה פי 20 מהרווח למניה, ובמילים אחרות - אם הרווח הנקי של החברה יישאר ברמה הנוכחית, יעברו 20 שנה עד שהרווחים של החברה יחזירו למשקיע את הסכום שהוא משלם כיום עבור מניה אחת.

מכפיל רווח שונה מענף לענף, ולכן כדאי לבחון מכפיל רווח של חברה בודדת ביחס לממוצע ענפי.

מכפיל רווח גבוה משקף ציפיות של ציבור המשקיעים כי הרווחים בעתיד של החברות יהיו גבוהים מאלו שהוצגו בדו"חות הכספיים האחרונים שלהן, ולהיפך. עם זאת, בתקופה של גאות בשוקי ההון (דוגמת התקופה הנוכחית) מכפילים של חברות עולים כלפי מעלה, וברוב המקרים ללא שום קשר עם הרווחיות של החברות.

דוגמה:

במקרה של אסם, מכפיל הרווח שמר על יציבות ונע סביב 20, ואילו במקרה של שטראוס גרופ חלה ירידה חדה במכפיל הרווח בשנת 2008 מכיוון שמחיר מניית החברה התדרדר באופן משמעותי לאורך אותה שנה, בעוד שהרווח למניה היה כפול מזה שבשנים 2007 ו-2009.

6. תשואת דיבידנד

מדד נוסף הרלוונטי לחברות ציבוריות, והוא נמדד לפי הנוסחה הבאה:

תשואת דיבידנד = דיבידנד במזומן שחולק למניה/מחיר המניה בשוק ההון

ככל שתשואת דיבידנד של חברה גבוהה יותר (נמדדת באחוזים), פירוש הדבר שההשקעה במנייתה אטרקטיבית יותר.

צרו איתנו קשר *5988