דיוקנו ה"נפלא" של עם ישראל

בישראל 2010 פער המעמדות מגיע גם לבית הקברות. יש מתים סתם, ויש מתים מיוחסים

שתי תחנות תרבות ישראליות בדרך מיום הזיכרון ליום העצמאות 2010, או מה קרה לנו לעזאזל.

1. כמו בכל שנה, הגיעו בני משפחה תל אביבית לבית העלמין בנחלת יצחק, כדי להתייחד עם זכרו של קרוב משפחה שנהרג לפני 62 שנים במלחמת העצמאות. "בכל שנה", סיפרה לי האישה, "אנחנו עומדים שם ליד הקברים, ומרגישים את תחושת האחדות ושותפות הגורל עם מאות האבלים מסביב. הפעם, הופתענו לגלות שמישהו הניח על קברו של הקרוב לוח שיש גדול עליו צוין באותיות קידוש לבנה שקיבל את אות הגבורה. אחרי הצבת השלט הזה הסתכלו עלינו פתאום אחרת, פינו לנו מקום, כאילו מגיע לנו יחס מיוחד. הרגשנו נורא. אנחנו הרי יודעים שהוא קיבל את האות. למה צריך היה לעשות את זה בצורה כל כך בוטה ובולטת? אי אפשר היה לציין את זה, אם בכלל, בקטן?".

בישראל 2010 פער המעמדות מגיע גם לבית הקברות. יש מתים סתם, ויש מתים מיוחסים. אלה שמקבלים טיפול מיוחד וצמוד מהצבא ואלה שמסתכלים עליהם בקנאה, כאילו השכול שלהם שווה פחות.

2. כבר 62 שנים מנסה ישראל לגבש ליום העצמאות זהות טקסית. ההצלחה הגדולה ביותר, מעבר להדלקת המשואות וחידון התנ"ך המסורתיים, היא חניכתן של ה"שאנז דה מנגל", על המדשאות בואכה מגרשי החנייה העמוסים ושחיטתן של חיות לתפארת מדינת ישראל. מסביב לזבח המרכזי, צומחות מדי פעם תופעות לוואי כמו פטישי הפלאסטיק, או הנפת דגלי ארצות הברית לצד דגלי הלאום שנעלמות כלעומת שצצו.

את התופעות התמימות האלה החליף השנה וונדליזם.

מי שנקלע לסביבת מתחמי הבמות ומרכזי הערים בבוקר יום העצמאות, נחרד לגלות שמה שהיה פעם רחוב, הפך לגל פסולת דביקה המעוטרת בערמות מיכלים ריקים של "קצף שלג". הפגנת השמחה של 2010 נדחסה לתוך מיכלי מתכת בעשרים שקלים, שמזהמים את הסביבה, מחוררים את האוזון ומאפשרים לילדים ובני נוער לפרוק עצבים על חלונות ראווה מזדמנים, אנדרטאות, שלטי רחוב וחברים, לרסס אותם ואת עיניהם השורפות היטב ולהתפוצץ מצחוק חסר מעצורים. בדרך אפשר גם לעקור שפופרות של טלפונים ציבוריים, לשבור דוכני פייס ולכלות את הזעם גם על מכוניות חונות.

בשנים עברו, בגלל ההתרעות הביטחוניות, הנוכחות המשטרתית היתה גבוהה, כך שלפחות היתה הרתעה מסוימת. השנה נדמה היה, לפחות בתל אביב, שהשוטרים קיבלו פס ביום העצמאות, ובני הנוער עשו ככל העולה על רוחם.

בטקס הענקת אותו לחיילים מצטיינים, בירך הנשיא שמעון פרס את החיילים וכינה אותם "דיוקנו הנפלא של עם ישראל" ו"בני תשחורת מצטיינים שעוד יעשו היסטוריה". באותו הזמן ממש, בני התשחורת האחרים, בעלי הדיוקן הנפוח מעייפות, שהיו עסוקים כל הלילה בהשחתה והכתמת ההיסטוריה, הצליחו סוף סוף להתעורר למנגל עם ההורים.