כך תקראו את דו"ח בנק ישראל

הדין וחשבון של בנק ישראל על המשק הישראלי לא היה מעולם מסמך נוח לפוליטיקאים ישראלים. לא רק שמדובר בכלכלה, מדובר בעמודי טקסט רבים המלווים בנתונים ומספרים. כדי להקל על מצוקת הפוליטיקאי הישראלי המצוי, מוצעות כאן כמה נקודות שיסייעו לו להדגיש את החשוב ולהימנע מטעויות מיותרות.

1. לאחר שסיימת להלל את המשק הישראלי, "אשר ידע לצלוח את המשבר הכלכלי הגדול, בפגיעה קטנה יחסית" אל תתפתה להעניק לראש הממשלה בנימין נתניהו את תפקיד המושיע. מישהו יזכיר לך, במהירות גדולה, כי על פי הדו"ח, התחיל המשק לצאת מהמיתון כבר ברבעון השני של 2009, לא מעט בגלל אמינות המדיניות הממשלתית עד אותו מועד. ככל שתתאמץ, לא תוכל להוכיח כי נתניהו היה בשלטון לפני המועד הזה.

2. אל תשכח מי שילם את המחיר של מה שקרה בסוף 2008 ותחילת 2009. בעניין זה כדאי שתעיין בפרק על שוק העבודה בישראל. עובדים רבים פוטרו בישראל, ועוד שכרם של מספר עצום של שכירים קוצץ בסוף 2008 ותחילת 2009, "לרגל המצב", כפי שהדבר כונה באותם ימים. מה קרה בפועל? התשובה היא שהתעסוקה ירדה, השכר ירד והפריון עלה. במילים אחרות, הרווחיות של פירמות רבות דווקא עלתה. את העניין הזה אל תבליט יתר על המידה, במיוחד אם אתה בקואליציה. מישהו עוד עלול לזכור כי באותה תקופה עצמה, שבה ההכנסות של השכירים ירדו, הממשלה עוד מצאה לנכון להגדיל את המסים העקיפים ולהטיל קנסות על משקי בית בגין השימוש במים.

3. אם קראת את הפרק על המוסדות הפיננסיים ואת הפרק הראשון של הדו"ח, ודאי הבחנת בעובדה שהנגיד סטנלי פישר מאמין שרגולציה חזקה ודרישות הון לא קטנות תרמו לא מעט ליציבות המערכת והצלחת המשק.
אם איזה לוביסט שכנע אותך בעבר לצאת נגד הפיקוח על הבנקים, תדאג שאיש לא יזכיר לך זאת. מצד שני, הנגיד פישר גם טוען שהגיעה העת לשינויים נוספים במערכת הפיננסית, במבנה התמריצים למנהלים, בהטלת מגבלות וקנסות על גופים גדולים מדי, בגין הסיכון העודף שהם מייצרים. תתחיל לחשוב מה תענה ללוביסטים של הבנקים וחברות הביטוח שיפקדו אותך כאשר הקרב בעניין זה יתחיל, לקראת סוף השנה.

4. עצה ידידותית נוספת נוגעת לאותו חלק בפרק הראשון של הדו"ח, אשר חוזר גם בפרקים הבאים ונוגע לצמיחה העתידית של המשק הישראלי. בתרגום מאוד חופשי של הטקסט לעברית פשוטה ניתן לומר כי בנק ישראל מזהיר שאם הצמיחה לטווח ארוך לא תעלה, יהיה צורך להחליט על תוואי של קיצוצים בהוצאה הממשלתית או על הפסקת הירידה בשיעורי המס.
הסיבה לכך היא הצורך להבטיח שהגירעון הממשלתי יעמוד במגבלות שעליהן החליטה הממשלה, ושההוצאה הממשלתית לא תעלה יותר ממה שמותר על פי הכללים שאושרו על ידה. במילים אחרות, אם לא תהיה צמיחה גבוהה, הדרג הפוליטי יצטרך להחליט אם לקצץ בחינוך, בריאות ורווחה, או להפסיק את הפחתת המסים שעליה החליטה הממשלה.

5. כדאי להזכיר בהקשר זה כמה דברים: ראשית, הדו"ח אומר במפורש שיש להגדיל את ההשקעה בחינוך, הנמוכה יחסית בישראל.
החלופה היא המשך ההידרדרות של המערכת. דבר שני, הסיכויים לעלייה מהירה בשיעור הצמיחה הם לא גדולים, כי יחלוף זמן עד שהעולם יתאושש סופית מהמיתון, וגם כיוון שבעתיד הקרוב המצור המדיני על ישראל עלול לגבות מהמשק מחיר כלכלי. בתנאים אלה על הפוליטיקאי בישראל לקבל החלטה אסטרטגית לגבי המשך הורדות שיעורי המס. מישהו עוד יצטרך להסביר לממשלה שעדיף לחדול מכך, לפחות עד אשר יוכח שישראל יכולה לצמוח בקצב מהיר למדי.