מאחורי המספרים המחמיאים

לפחות פעמיים עסק המדור הזה בהסכם האומלל שנחתם בין המוסד לביטוח לאומי למשרד האוצר, שקבע כי כאשר תרד רמת האבטלה מתחת ל-7.5%, תוקשח מחדש הזכאות לדמי אבטלה. כפי שחשפנו, ההחלטה להגמיש את תנאי הזכאות בוטלה בחופזה בעקבות דו"ח אחד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), שהראה כי שיעור האבטלה ברבעון האחרון של 2009 עמד על 7.4% "בלבד". כעבור 3 שבועות התברר כי שיעור האבטלה בפועל עומד על 7.6%. המדינה נוקטת את כל האמצעים כדי למרוח את הזמן כשצריך להוציא כספים ולהגמיש קריטריונים, כתבנו, אבל לוקח לה חצי שנייה בדיוק כשהיא צריכה לקמוץ את ידה.

והנה, דו"ח בנק ישראל שמתפרסם היום אומר בדיוק מה שאמרנו מזמן. "ראוי לבחון החלת קיצור תקופת ההכשרה והארכת תקופת הזכאות לביטוח אבטלה באופן קבוע, ולא כהוראת שעה כדי לאפשר למובטלים למצוא תעסוקה המתאימה לכישוריהם".

אם נתרגם את זה לעברית, בבנק ישראל קוראים לפקידי האוצר, ולעושי דברם השרים, לא להסתפק בשיפור קוסמטי של שוק העבודה. בטווח הקצר זה אומר להאריך את תקופת האבטלה ולהשקיע בהכשרות מקצועיות. בטווח הארוך זה יחסוך למדינה הרבה כסף וכאב ראש.

בבנק ישראל מציינים ובצדק: "רק כ-30% מהבלתי מועסקים מקבלים ביטוח אבטלה, וגם לאחר הקלת התנאים (שבינתיים בוטלו - ש"נ), ביטוח האבטלה בישראל נמוך בהשוואה בין לאומית". למעשה, בנק ישראל השתמש בלשון המעטה. ישראל בתחתית של התחתית בהשוואה למדינות המפותחות ביחס לגובה דמי האבטלה וביחס לתקופת הזכאות לדמי אבטלה.

במשרד האוצר יכולים להיות מרוצים ממסקנה אחרת של בנק ישראל, ולפיה מספר המועסקים בישראל לא ירד בזמן המשבר הכלכלי, אף שהממשלה לא התערבה. בגרמניה ובשווייץ, למשל, שם נרשמה יציבות כמו בישראל במספרם של המועסקים, הממשלות סבסדו את שכר העובדים עבור מעסיקים שביקשו לצמצם את שעות העבודה.

בישראל מספר שעות העבודה צומצם משמעותית, ללא שום סבסוד כזה. אמנם "עסקת החבילה" המפורסמת כללה אפשרות לסבסוד למעסיקים שיבקשו לעבור לשבוע עבודה מקוצר, אך העסקה הזו נחתמה אחרי שהמשק עבר כבר לפסים חיוביים.

במשרד האוצר יכולים כאמור להיות מרוצים, אך אנחנו צריכים להיות מודאגים דווקא משביעות הרצון הזאת. המשבר הכלכלי תפס את המשק הישראלי במצב טוב יותר מזה של גרמניה, ויותר משהיה זה משבר ריאלי, עבור רוב המעסיקים היה זה משבר פסיכולוגי. לכן המעסיק הישראלי בחר קודם לקצץ בשומנים ובשעות העבודה, לפני שהניף את חרב הפיטורים - חרב שבה השתמשו מעסיקים אמריקנים, למשל, בלי לחשוב פעמיים.

אבל האם צריך להסיק מכך שהתערבות ממשלתית למניעת פיטורים היא מיותרת? המשבר הבא, ובטח יהיה כזה, עלול להיות "הדבר האמיתי", שיגרור פיטורים המוניים ורמת אבטלה בשיעור 10% ומעלה, כפי שראינו בשנת 2002. זחוחים עוד מהמסקנות של בנק ישראל, עלולים פקידי האוצר לשכנע את הממשלה כי אין כל צורך בהתערבות, וכשזו תבוא זה יהיה מאוחר.

חשש מעבודה מאורגנת

הדו"ח של בנק ישראל קובע כי אחת הסיבות לרמת האבטלה הנמוכה ערב המשבר הכלכלי היא "היחלשות הדרגתית של ארגוני העובדים בשני העשורים האחרונים". כלומר, מהדו"ח אפשר להקיש: פחות עבודה מאורגנת, פחות אבטלה. המסקנה הזאת מטעה. נכון, ככל שכוח האדם במשק זול יותר וחלש יותר, למעסיקים יש תמריץ להעסיק יותר עובדים כאלה.

אולם בנק ישראל בעצמו קבע כי יש יותר ויותר עובדים עניים במשק וכי יציאה לעבודה כבר אינה מחלצת מעוני. אם תחברו אחד ועוד אחד תגלו מתאם ברור בין היחלשותם של ארגוני העובדים להיחלשותם של העובדים עצמם. פחות עבודה מאורגנת - פחות אבטלה - יותר עובדים עניים.

אפשר לבנות משוואה אחרת: על העובדים לשאוף להתאגד כדי לעמוד על זכויותיהם, על ארגוני העובדים להיות גמישים כדי שהמעסיקים לא יחפשו רק עובדי קבלן או זרים, ועל הממשלה לתמרץ מעסיקים המגדילים את מצבת כוח האדם שלהם. נתוני שיעור האבטלה החביאו עד היום מגמות מסוכנות לחברה הישראלית - הגיע הזמן לטפל במגמות במקום להתבשם במספרים.