הבונים: גוסטב אייפל הקוסם של הברזל

בילדותו הושפע משני דודיו הכימאים, שבילו איתו זמן רב, ולימדו אותו כימיה ופילוסופיה. בתיכון הרגיש שהלימודים הם בזבוז זמן, והעדיף דווקא ספרות והיסטוריה. כשסיים את התיכון נסע לפריז ושם השלים תואר שני במדעים.

התחלה: ב-1855 החל אייפל לעבוד בחברה שתכננה פסי רכבת, והתקדם לתפקיד מנהל פרויקט בגשר של מסילת ברזל בבורדו שבצרפת. משם המשיך לפרויקטים אחרים של גשרים ומבנים למסילת ברזל. לאחר שעבד זמן מה כשכיר הקים אייפל חברה משלו, Eiffel et Cie, והפרויקט הראשון שלה היה בניית גשר באורך 160 מטר בפורטוגל. ההצעה שלו, כך נטען, זכתה במכרז משום שהיה זה מבנה יפה, זול, ונבנה תוך שימוש בשיטה חדשנית לאותה תקופה: קשת כפולה תלויה שעליה עוברת מסילת ברזל הנתמכת בעמודים שמחזיקים את כל המבנה. בשנים שלאחר מכן בנה אייפל עשרות גשרים ומבנים באירופה ומחוצה לה. הוא היה מהמהנדסים הראשונים שעשו שימוש בפלדה - שהיתה אז חומר בנייה חדש.

הכוורת: אייפל תכנן גם את "לה רוש" בפריז, בניין מגורים בעל שלוש קומות, שנראה כמו כוורת ותוכנן לשמש מבנה זמני בתערוכה הגדולה של 1900. לאחר מכן הושכר המבנה כסטודיו וחלל תצוגה במחיר נמוך לאמנים, שרובם היו כה עניים שלא יכלו לשלם כלל. בין השאר התגוררו בו גיום אפולינאר, מואיז קיסלינג, מארק שאגאל, חיים סוטין, דייגו ריברה, ואחרים.

כישלון: חברת תעלת פנמה הצרפתית, בראשותו של פרדיננד לספס, רצתה לבנות תעלה בגובה פני הים, אולם משהבינה שיהיה זה בלתי אפשרי, תכננה תעלה מורמת, ואייפל נבחר לתכנן את הבריחים שלה. רעיון התעלה קרס בסופו של דבר בגלל עניינים כספיים, והמוניטין של אייפל נפגעו משם ששמו נקשר בפרויקט הכושל.

חירות: נוסף לגשרים ובניינים, תכנן אייפל גם את קונסטרוקציית הברזל של פסל החירות בניו יורק, שעוצב על ידי צרפתי אחר, הפסל פרדריק אוגוסט ברתולדי. הפסל, שתוכנן כמתנה ליום העצמאות ה-100 של ארצות הברית, נשלח לאמריקה דרך הים, מפורק ל -214 חלקים.

גולת הכותרת: מגדל הברזל שקרוי על שמו של אייפל הפך לסמלה של פריז ולאחד האייקונים המזוהים בעולם. אייפל הוזמן לבנות את המגדל בכניסה ליריד העולמי של 1889, לאחר שהתפרסם בזכות מבני הפלדה שבנה במקומות שונים בעולם וכבר יצא שמו בתור "הקוסם של הברזל". גובה המגדל 324 מטר, כמו בניין בן 81 קומות, והוא היה הבניין הגבוה בעולם מהשלמתו ועד 1930, אז נבנה בניין קרייזלר בניו יורק. על פי הערכות, הוא שוקל כ-10,000 טונות, קל יחסית למגדלים בגובהו. עד היום זהו המבנה הגבוה ביותר בפריז, ומיליונים מבקרים בו בכל שנה.

בגמלאות: אחרי שהשלים את מפעל חייו, המשיך לנצל את המגדל כבסיס למחקרים באווירו-דינמיקה (באמצעות מנהרת רוח שבנה בתחתית המגדל), מטרולוגיה (באמצעות ציוד שפיזר ברחבי המגדל) ושידורי רדיו (המגדל הפך תחנת שידור קבועה). שנים ארוכות לא זכה הבניין להכרה מצד אנשי הרוח הפריזאיים ואייפל התבודד מתוסכל בחדר שבנה בראשו. אייפל נפטר ב-27 בדצמבר 1923.

ביקורת: אוסקר ווילד צוטט כמי שאמר שהוא מעוניין לשהות באייפל בשהותו בפריז, כדי שלא ייאלץ לצפות בו. הסופר הצרפתי גי דה מופאסן אכל במגדל את ארוחת הצהריים מדי יום, "משום שזה המקום היחיד בפריז שלא רואים ממנו את המגדל".