מסיבות ירוקות מרגיזות אותי

לכיבוי האור במשך שעה ביום כדור הארץ, יש תרומה שלילית, ולא רק על הרווחיות של חברת חשמל. כמו שתיית דיאט קוקה קולה בדיאטה, שאחריה מרגישים שמותר לאכול משולש פיצה, כך היא התרומה השלילית של מה שתומס פרידמן מכנה "המסיבה הירוקה" או במקומותינו "יום כדור הארץ". הערך השלילי של זה נובע מכך שזה תומך בהתחמקות מעשייה האמיתית הנדרשת.

התחממות כדור הארץ היא אחת התופעות המורכבות ביותר להתמודדות. בעוד שבדיאטה קולקטיבית, הקבוצה מסייעת לנחישות הפרט, בדיאטת הנפט והפחם הנדרשת מהעולם הקבוצה מחלישה את הפרט.

לכל מדינה, ובייחוד למדינה קטנה כמו ישראל, יש אינטרס שמישהו אחר, משמעותי יותר, יפחית את הפליטה. הסינים חושבים שאלו האמריקאים, האמריקאים שהסינים וההודים, האירופאים מגלים קצת אחריות אבל מנצלים את החצר האחורית של אפריקה. ואנחנו? אנחנו קטנים וחסרי חשיבות לכן אנחנו יכולים להסתפק בכיבוי האורות לשעה בשנה ביום כדור הארץ.

הסיבה לכך שלא כדאי לנו להסתפק בכך, לטעמי לפחות, היא כלכלית. שוו בנפשכם כמה כסף הרוויחו חברות כמו South Beach Diet, תחשבו איזו תעשייה ניתן היה לפתח כאן על גב הצורך הגלובלי האמיתי בדיאטת נפט, פחם ומים.

ביום שלישי חנכה חברת בטר פלייס בטוקיו ניסוי בן 3 חודשים להפעלת מספר מוניות בעיר על בסיס רכב חשמלי. הפרויקט כולל גם פיתרון של עמדות טעינה ותחנה להחלפה מהירה של סוללות מפיתוח בטר פלייס. הניסוי מתבצע בשיתוף ובמימון של משרד הכלכלה המסחר והתעשייה היפני והוא אחד משורה של ניסויים בכלי רכב עם הנעה אלטרנטיבית, שמבצע המשרד.

הניסוי נערך בשיתוף עם חברת המוניות הגדולה ביותר בטוקיו והוא כולל כלי רכב של ניסן, שהוסבו להנעה חשמלית ולתמיכה בסוללות מתוצרת A123 האמריקנית, שמותקנות בתחתית המרכב." לא נראה לי מקרי שהיפאנים, שכבשו את תעשיית הרכב בזכות המכוניות ההיברידיות מוכנים להשקיע מכספי הציבור בניסוי שכזה הבוחן ומשווה בין הטכנולוגיות המתקדמות בתעשייה בתחום זה.

סולל היתה קונה את סימנס

אצלנו מסתפקים בכך שב-13 ערים כיבו את האור למשך שעה ביום כדור הארץ. כמעט שכחתי, השר להגנת הסביבה גם הכריז שעד 2020 נפחית את פלטות הפחמן ב-10% "בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אן וכמה".

תחשבו מה היה קורה לכלכלה וכן גם לגביע הקדוש שלנו - הביטחון, אם ישראל ולא גרמניה הייתה מסבסדת אנרגיה סולרית לפני 15 שנים ולא בעוד 15 שנים. אולי סולל הייתה קונה את סימנס ולא להיפך.

ארד היא חברה ותיקה המייצרת מזה שנים רבות מַדֵי מים. כיום מוכרת החברה טכנולוגיה המאפשרת קריאה מרחוק (כלומר השכן כבר לא צריך להיכנס לחצר שלכם לקרוא את מונה המים) ומערכת התראה בזמן אמת על נזילות מים. עכשיו תחשבו מה היה קורה אם מדינת ישראל הייתה מקציבה 100 מליון ₪ לסבסוד רשויות מקומיות על מנת שיתקינו מוני מים שכאלו (כן ורצוי תוצרת כחול לבן). אצלנו במושב אם מתפוצץ קו מים בשדות, בדרך לאחד המטעים, יכולות לעבור כמה שעות עד שמישהו יקלוט את הפיצוץ.

בכמות המים שמתבזבזת בכל שעה שהפיצוץ הזה לא מטופל כל המושב יכול להתקלח במשך שנה. מעבר לחיסכון המידי במים החשיבות של מהלך שכזה הינו בתרומה למחקר ופיתוח, בשיפור כושר התחרות של חברה כמו ארד בחו"ל.

בנוסף לתרומה הגלומה בהגדלת בסיס ההתקנות המקומיות לכושר התחרות בחו"ל לחברה כמו ארד, הפניית תקציבי מדינה לאפיק שכזה היא בעלת פוטנציאל לעורר פיתוח מתחרות נוספות מהשוק המקומי. אפשר גם להרחיק לכת ולטעון שיש לנו מה ללמוד מהגויים וכמו שהיפאנים מזמינים את בטר פלייס לפילוט בטוקיו לא יזיק לנו לחשוף את התעשייה המקומית לטכנולוגיות מתקדמות מחו"ל לפחות בחלק מהתקציב.

מכבים את המצפון

לפני כמה חודשים פגשתי יזם שפיתח מערכת לניהול ובקרת תאורת רחוב. הוא מזכיר לי יותר מכל את הפרסומת של משרד העבודה והרווחה שעלתה בימים האחרונים בזכות עבודה עברית. כמו העובדים העבריים בפרסומת הוא לא הצליח למצוא אף מעסיק, אף מועצה או עירייה שתריץ פיילוט על הפיתוח שלו. 13 ערים מוכנות לנקות את מצפונן בכיבוי האור למשך שעה אחת ואף לא אחת הייתה מוכנה להסתכן בניסוי שיכול להביא לחסכון משמעותי ביותר בחשבון החשמל השוטף שלה.

כל זה מתסכל כי לכאורה יש לנו את כל המרכיבים להצלחה, כל המרכיבים לכך שכלכלת ישראל יכולה ליהנות מהדיאטה שהאמריקאים כופים על הסינים והסינים על האמריקאים. יש לנו את היזמים, יש לנו צורך בחיסכון, יש לנו מנכ"ל חדש במשרד האוצר שמגיע מהתעשייה ומצהיר על כוונתו לשים דגש על פיתוח תעשיית ההי טק המקומית אבל יותר קל לכבות את האור למשך שעה בשנה ולשפוך מאות מיליוני שקלים במימון פרסומות בטלוויזיה.

חיים שני, מנכ"ל האוצר החדש, מצהיר כי הנושא בוער בעצמותיו והוא כנראה החל לפעול בנושא באמצעות צוות בין משרדי לפיתוח התעשייה עתירת הידע בישראל. כמנכ"ל לשעבר של אחת מחברות הטכנולוגיה המובילות במשק הוא כנראה סבור שעידוד המימון הפרטי הוא המפתח להצלחה.

גם לו יש טענות כנגד המוסדיים הישראליים אלא שהוא בניגוד לאוצר, לרשות לניירות ערך ולעיתונות חושב ששיעור הסיכון שהם לוקחים הוא קטן מידי ולא גדול מידי. לדבריו בעוד שמוסדיים אמריקאים משקיעים כ- 2% מהתיק בהון סיכון הישראלים משקיעים 0.3% בלבד.

כמו יום כדור הארץ, כך גם השקעת תשומת הלב של האוצר במנגנונים לעידוד מימון פרטי במקום בהכוונה נכונה של המימון הציבורי היא חסרת תוחלת במקרה הטוב ואולי אף מסוכנת בהיבט של הסטת תשומת הלב מהמהלך העיקרי שצריך להיעשות. הפוטנציאל קיים, צריך רק את היזם שיכוון. במקום להתמקד בחגיגות ירוקות כדאי להשקיע אנרגיה בתיעול התקציבים הציבוריים למקומות שתהיה להם תרומה אמיתית בפיתוח המשק ולא רק תרומה להרגעת המצפון הציבורי.