פנו דרך לטייקוני הנפט

אם דנקנר ימצא גז, יצוצו מכל עבר צדיקים שיגידו שהים, ומה שבתוכו, שייכים לכל עם ישראל ולא לו

ד"ר דפנה פפר, מרצה בתוכנית MBA במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה

השבוע קראתי באחד העיתונים מאמר שבו נטען ש"המדינה מעשירה את האוליגרכים של הנפט והגז". במאמר, טען הכותב, שהמכון הגיאולוגי האמריקאי (USJS) מעריך שישראל נמצאת באזור ששווה 500 מיליארד דולר בגז, ואוי לנו אם ניתן אותו בחינם לכמה טייקונים וספסרים.

שתי נקודות הרגיזו במאמר אי התייחסות לאלמנט הסיכון שבחיפושים, שימוש אינסופי במושגים טייקון ואוליגרך כדי להדגיש את "הגזלנות המודרנית". הכותב הוסיף והביא את ההשוואה הבאה: "לאחר התפרקות בריה"מ מכרה רוסיה בפרוטות את חברות המחצבים והאנרגיה לאוליגרכים. תהליך דומה מתרחש כיום בתחום הנפט והגז בישראל". ממש ככה באלו המילים.

הבה נזכור, שעד ים תטיס ותמר, ובמשך 55 שנים, לא היו גילויי גז או נפט בישראל. עשרות חיפושים נכשלו ואיתם טבעו מאות מיליוני שקלים, עד שיצחק תשובה ושותפיו החלו לחפש בים ולשמחתנו נמצא גם מאגר תמר. תשובה ושותפיו הפכו מיד לאוליגרכים וטייקונים ואותו פרשן לא טרח כלל לשאול מה היה קורה אם קידוח תמר היה נכשל. כסף גדול היה צולל בים ותשובה היה אומלל.

אומדנים ומציאות

קידוחים בעולם מלמדים שגם אחרי סקרים סייסמיים עתירי מידע הסיכוי למצוא אוצר נמוך. אם 15% מהקידוחים בעולם היו מצליחים לא הייתה קיימת בעיית אנרגיה. האומדנים של המכון הגיאולוגי מארה"ב הם השערות ועם השערות לא קונים במכולת.

אם מצאתם גז הרי שהוצאות קידוח, הובלת הגז, אחסונו, שיווקו עולות כסף כבד. סכומים עצומים. ברור שהרווח הצפוי מהצלחה ענק. על כל אחד שמצא ישנם רבים שנכשלו אותם הפרשנים כצפוי שכחו. זוכרים את המיליארד האמריקאי המר ובקבוק הנפט הישראלי? מזמן שכחתם אבל היה גם סיפור מאכזב כזה.

מהו הקשר בין קידוח תמר לחלוקת אוצרות לאוליגרכים? אין כל דמיון חוץ כמובן מהשימוש הנדוש והפופוליסטי במושג אוליגרך. הבה נהיה כנים - איזה סיכוי נתנו לתשובה למצוא גז בתמר? 10% או 20%? עם יד על הלב - וודאי חשבתם שהסיכוי כמעט אפסי. ובכן היתה טעות, וזה נהדר לתשובה ולמדינת ישראל. נפט מסחרי, למי ששכח לא נמצא עדיין בארץ. יתרה מכך, הבה נזכור שמדינת ישראל גובה תמלוגים בשיעור 12.5% ברוטו מהיזמים.

הצעה בעניין התמלוגים

סולטן, נמרודי, בן-זקן, אינם טייקונים והלוואי שיהיו. השותף של סולטן במודיעין נוחי דנקנר, בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי. הוא דמות מרכזית במשק. אם דנקנר ימצא גז, יצוצו ודאי מכל עבר "צדיקים" אשר יגידו שהים שייך לכל עם ישראל ורק לא לדנקנר. תוך רגע דנקנר יהפוך לאוליגרך.

רוב מדינות העולם גובות יותר מ-12.5% תמלוגים אבל אצלם גם מצאו שפע נפט. הגיוני שחוק התמלוגים אשר נחקק ב-1952 לא העלה בדמיונו בתקופת הצנע את תשובה או דנקנר מחפשי הגז. הגיוני שמי שמוצא גז או נפט בכמות מסחרית ישלם 25% תמלוגים, אחרי קיזוז השקעתו והוצאותיו. כמובן שאין לשנות את החוק רטרואקטיבית על קידוחים שכבר התבצעו או מתבצעים.

המהלך לשינוי התמלוגים צריך לאפשר את המשך תנופת החיפושים הקיימת ולהתבצע תוך הבנה שהמחפשים נוטלים כאמור סיכון פיננסי גדול - שכסף רב שמושקע שם הוא של משקיעים מקרב הציבור.

צריך להפסיק את הבכי והנהי על טייקונים ששודדים את הרכוש הציבורי תמורת פרוטות. המלל על הימים האפלים מהיבט הכלכלי של פירוק רוסיה בהקשר של חיפושי הגז בישראל משאיר טעם רע, מיותר, מזלזל בשכל הישר.

בהצלחה לקודחים.

מאת ד"ר דפנה פפר, מרצה בתוכנית MBA במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה

צרו איתנו קשר *5988