העבר הכלכלי של סטנלי פישר

החודש לפני 25 שנה מינה מי שהיה אז ראש ממשלת ישראל, שמעון פרס, ועדה של פקידים ופרופסורים לתכנון מה שלימים נודע בשם "תוכנית יצוב המשק הישראלי". עצם מינוי הועדה היה בגדר סוד מדינה, ובמקרה, או לא במקרה, הדבר נעשה מיד לאחר שהסתיימו הבחירות להסתדרות. ארה"ב דחפה להפעלת תכנית ייצוב, ומי שהיה מעורב בניסיון זה היה מי שמכהן היום כנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר.

הימים היו ישמי האינפלציה של 500% לשנה, עם גירעונות תקציביים של כמעט 15% מהתוצר. שנה קודם לכן נאלצה ממשלת ישראל לזייף נתוני יתרות מטבע חוץ, כדי לנסות להסתיר את היקף המשבר בה היה שרוי המשק. שנתיים קודם לכן קרסה המערכת הבנקאית, לאחר ניסיון כושל של ויסות מחירי המניות.

הלקח הישראלי

תיאור המשבר הישראלי של שנות השמונים מזכיר במידה גדולה את מה שניתן לקרוא בימים אלה על יוון, ואולי אף על מדינות נוספות באירופה. בראיה שלאחר מעשה, אותם משברים, אשר נראו בזמנו כאסונות גדולים הפוקדים את המשק הישראלי, שמשו כמעין חיסון לטווח ארוך.

התכנית הישראלית כללה, מלבד הקפאה זמנית של שער החליפין, קיצוץ ללא תקדים של התקציב, כ-5% של תוצר, הקפאת שכר זמנית. מאוחר יותר נסגרו פילים לבנים במערכת הביטחון, קוצץ תקציב הביטחון, והחל ביטול הסובסידיות למוצר יסוד.

הפוליטיקאים ראו את התהום, בדיוק כפי שעשו זאת הבנקאים שנתיים קודם לכן. ההחלטה האסטרטגית שהמערכת הפוליטית הישראלית קיבלה הייתה גורלית, לא רק שמאז אחריות תקציבית וכלכלית נחשבת תקן של התנהגות, אלא גם הניהול של המדיניות נמסרה, בפועל, לדרג המקצועי במשרד האוצר ובבנק ישראל.

אי אפשר להכחיש שגם מזל, הרבה מזל, היה למשק הישראלי בזמן האחרון. בחודשי המשבר החריף של תחילת 2009 לא הייתה ממשלה בישראל, ולא היה תקציב מאושר, ועל כן ההוצאה הממשלתית לא התרחבה, כפי שדרשו זאת לא מעט אנשי ציבור, "ראשי המשק" ופרשנים כלכליים.

המבורכים והמקוללים

על פי המגמה הקיימת, שנת התקציב 2010 תסתיים בגירעון תקציבי נמוך מ-4%, נמוך בהרבה ממדינות מתועשות אחרות. בעולם אשר יחלק מעתה את המשקים ל"מבורכים" ו"מקוללים", על פי עומק הבור התקציבי, יהיה לכך משמעות גדולה מאד.

למעשה, ה"חיסון" הישראלי כלל צעדים אשר מרבית המשקים באירופה יצטרכו לנקוט בצעדים כואבים מאד, כלכלית ופוליטית. לא מדובר רק בקיצוצים בהוצאה הציבורית והשכר, אלא גם ברפורמות עמוקות. את הרפורמה הגדולה במערכת הפנסיה ביצעה ישראל בשני שלבים, ב-1995 וב-2003, על ידי ממשלות של מפלגת עבודה והליכוד. ממשלות אירופה יגיעו לרגע בה הן יתמודדו עם המשבר הפנסיוני רק במהלך השנים הקרובות.

אך זו רק דוגמא למה שממתין לפוליטיקאים האירופיים. בצנרת ממתינים צעדים דרושים בתחום דמי אבטלה, תמיכות שונות, סבסוד לחקלאים, ועוד מרכיבים של ה"חיים הרגילים" של אזרחי האיחוד האירופי. מזווית הראיה של ישראל, תהיה זו תחושת "חזרה אל עתיד", אשר, התרחש בשנת 1985.