מה הרתיח את יו"ר ועדת הכספים?

יו"ר ועדת הכספים משה גפני הוא חבר כנסת ותיק ומנוסה, כך שדי קשה להוציא אותו משלוותו. ההתבטאויות האחרונות נגד החרדים הצליחו לעשות את זה: מראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שאמר כי "בורותם של החרדים פוגעת בחוסן הלאומי" ועד דבריו של אבי שמחון, יועצו הטרי של שר האוצר יובל שטייניץ, שלפיהם להוליד עשרה ילדים זה "הרסני לחברה".

בסביבתו של גפני מנסים להסביר מה גרם לו לצאת כל-כך מכליו הפעם, ומייחסים זאת לדבר אחד, שלא כולם יודעים עליו בציבור: מאמציו להביא לכך שחלק מהשנים בישיבה גבוהה יוכרו כשנות לימוד אוניברסיטאיות. "בכל יום הוא מקבל מכתבים מחרדים שמספרים כי למדו 15 או עשרים שנה בישיבה, ולא מכירים להם את השנים הללו כשנות לימוד, וזה תוקע אותם", אומרים בסביבתו. "אבל מי שלמד תרבות סינית במאה ה-13 יכול להיות פרופסור".

גפני, כבר אמרנו, הוא ח"כ ותיק ומנוסה, ולכן אין לו תקוות רבות שהיוזמה הזו תתקבל באמצעות חקיקה. לכן הוא ואנשיו מנסים להכניס את החרדים למעגל ההשכלה והעבודה באמצעים אחרים. למשל, במקרה של תלמידות בית הספר "בית יעקב": בנות חרדיות לא עושות מבחני בגרות, אלא מבחנים מקבילים - מבחני סאלד. בסביבתו של גפני טוענים כי מנכ"ל משרד החינוך שמשון שושני הכיר במבחנים האלה, כדי שהבנות יוכלו ללמוד בקורס יועצי מס, אבל האישור תקוע בגלל ביורוקרטיה.

העובדות ידועות, המספרים מדברים בעד עצמם: שיעור ההשתתפות של גברים חרדים בכוח העבודה הוא בלתי נסבל. היוזמה של גפני היא לא הפתרון לכל תחלואי המגזר, אבל נראה שיש בה לפחות התחלה טובה. בעידן שבו לתקוף את החרדים הוא סוג של בון-טון, מותר גם לעצור לרגע ולחשוב על דרכי גישור.