"ייתכן שכבר היום יש ירידה ביכולות המקצועיות של העובדים"

על פניו נדמה שנושא החינוך, שנמצא בראש מעייניהם של בכירים רבים במשק, מונע בעיקר משיקולי רייטינג ואירועי התרמה נוצצים.

אך מסתבר כי הפילנתרופים מונעים משיקולים עסקיים טהורים.

איך הולכת הפגיעה הנמשכת במערכת החינוך לפגוע בכושר התחרות של המשק הישראלי, ומה עושים מנהלים בכירים כדי למנוע זאת.

גיל שרון, מנכ"ל פלאפון:

"כחברה שיונקת מהתפתחות ההיי-טק, הצמיחה שלנו מאוימת"

 גיל שרון, מנכ

"משבר החינוך בישראל הוא איום אסטרטגי על המדינה, לא פחות מהאיום הביטחוני, והוא מדאיג אותי בשתי רמות: בטווח הקצר בו הפערים החברתיים מתרחבים, ובטווח הארוך בו הוא מצמצם את מקורות המשך הצמיחה הטכנולוגית. בל נשכח שאנחנו חברה המבוססת על טכנולוגיה, חדשנות, היי-טק וסטארט-אפים. גם כאזרח וגם כמנכ"ל פירמה עסקית שניזונה מסביבת היי-טק, אני מודאג מכך שהמשך התפתחות המדינה לא תהיה כפי שהייתה בעשורים האחרונים.

"צריך להבין שהישגי ההיי-טק של ישראל בעשורים האחרונים מבוססים על הישגים לימודיים שהושגו לפני 40 שנה, היום אנו למעשה קוצרים את פירות החינוך משנות ה-60 שהיה איכותי מאוד. הדורות לפנינו חיו במצוקה קיומית גדולה הרבה יותר, ולמרות הכול הם ידעו להשקיע ולבנות מערכת חינוך איכותית שאנחנו נהנים ממנה היום.

"אם בשנות ה-60 ישראל הייתה ממוקמת במקום הראשון בעולם במבחני המתמטיקה לכיתות ח', היום היא מדשדשת במקום ה-30. המשמעות של נתונים מדאיגים כאלה היא שלא יהיה בהכרח המשך צמיחה להיי-טק המפואר במדינה, ושלא בהכרח נהנה מהיתרון התחרותי שלנו - ההון האנושי.

"כראש חברה עסקית שנוגעת במיליוני צרכנים ויונקת מהתפתחות ההיי-טק הישראלי, אני מתמלא דאגה. הרי כל חברה שעוסקת ב-Mass Marketing ניזונה מצמיחת המשק, וצמיחה זו מאוימת ללא סגירת הפערים".

*מה עם אחריות הממשלה?

"לקברניטי השלטון בכלל, ולשר החינוך בפרט, ברור לחלוטין שמשבר החינוך עמוק ושנדרש שינוי מהותי. אבל גם ברור להם ששינוי זה כרוך בתקציבים גדולים, בשינוי המבנה הארגוני, במאמץ גדול, ובעיקר - בזמן ממושך. עד שזה יקרה אנחנו, כאזרחים וכמנהלים, לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים ולהשלים עם המצב.

"ממש כאן נכנס המגזר העסקי, שזקוק לדור המשך של אנשים מוכשרים ולחברה חסונה. החלום שלי הוא ש-300-400 חברות יאמצו מרכזי לימוד בפריפריה שמפעילים תוכניות לימוד והעשרה, כשתפקיד העמותות יהיה לאתר בקרב השכבות החלשות ילדים עם פוטנציאל למצוינות כדי להשקיע בהם. כך נוכל לגדל דור איכותי יותר.

"צריך לדעת, שהעלות אימוץ מרכזים כאלה עומדות על 500 אלף שקל בשנה לכל היותר. אם אכן מאות חברות יתגייסו למשימה, נצליח לטפח 100 אלף ילדים מדי שנה - זה כשלעצמו כבר מהווה מסה קריטית שתחולל שינוי אמיתי בחברה, בפרט אם התהליך יימשך מספר שנים".

*מה מנהלי בתי"ס יכולים ללמוד ממנכ"לים?

"ניהול כל ארגון (מדינה, פירמה עסקית או בית-ספר) חייב להתבסס על עקרונות בסיסיים כמו יכולת תכנון, יכולת לגייס ולבחור את האנשים המתאימים, יכולת לקבוע יעדים ותוכניות עבודה, מדידה עצמית אל מול היעדים, ויכולת לתמרץ עובדים ולשאוף למצוינות. הבעיה היא שמרבית הרכיבים הללו לא מתאפשרים בעצם למנהל בית-ספר. נכון להיום, גם אם יש לו כלים והבנה של מתודולוגיות ניהול הוא חסר את הסמכויות שמגדירות את יכולותיו לפעול בכיוונים כאלה".

דב לאוטמן, מייסד דלתא, מנכ"ל קרן לאוטמן ויו"ר תנועת 'הכל חינוך':

"דרך שיפור החינוך נטפל בבעיות הקשות האחרות"

 דב לאוטמן, מייסד דלתא / צלם עינת לברון

"אין לי סטטיסטיקות מדויקות שמצביעות על כך שאנשי עסקים אכן תורמים לחינוך יותר מאשר לתחומים אחרים, אבל אני מעריך שזה נכון והגיוני. נכון להיום אנו נמצאים במקום האחרון במדינות ה-OECD ברמת החינוך. זה מביש. לכולם ברור שהפערים בחברה הישראלית, שנפתחים בקצב מהיר, מהווים איום על חוסננו.

"הרבה מהקשיים הלאומיים שלנו הם נגזרות של משבר החינוך. רכיבים כמו אלימות, עוני והיעדר בריאות הולכים ביחס ישיר עם היעדר חינוך, ולכן דרך שיפור מערכת החינוך ניתן לטפל בבעיות הקשות האחרות. חינוך הוא הנושא החשוב והמרכזי ביותר שמהווה מפתח לפתרון של שאר הבעיות. הגיע הזמן לשים את הנושא בראש סולם העדיפויות הלאומי, אפילו מעל הביטחון כיוון שמחינוך מושקע נגזר גם שיהיו לנו חיילים משכילים, הווה אומר צבא חזק יותר".

*מה עם אחריות הממשלה?

"תרומות הפילנתרופיה בישראל עומדות על 0.25% מהתל"ג, כשבארה"ב הגדולה השיעור המקביל הינו פי-10 (2.5% מהתל"ג). אף אחד לא מצפה שהפילנתרופיה תפתור את בעיית החינוך, ואני אומר בוודאות שאם מערכת החינוך הציבורית לא תשנס מתנים ותשתפר - לא יעזרו כל העמותות והפילנתרופים גם יחד. התרומות הללו הן טיפה בים, אבל יש להן אימפקט מקומי. זהו נדבך נוסף כשהבסיס לשיפור החינוך מונח חד וחלק במערכת החינוך הציבורית".

*מה מנהלי בתי"ס יכולים ללמוד ממנכ"לים?

"מנהל בי"ס הוא לא רק מורה טוב הוא גם מנהל, ואין לי ספק שלמידה של כלי ניהול תשפר את מצב החינוך בארץ. כל זאת למה? כיוון שללכת ולשנות את רמתם של 130 אלף מורים בארץ הוא תהליך ארוך מאוד שייקח שנים.

"לעומת זאת, לשפר את כושר הניהול של 3,200 מנהלי בתי"ס יהיה תהליך קצר, זול ויעיל יותר. צריך להבין, שמנהלי בתי"ס נמצאים היום בפוזיציה שממנה הם בהחלט יכולים לחולל שינוי, כיוון שהם מתממשקים גם עם המורים וגם עם דור העתיד.

"יש לי עמותה בשם 'צמרות', במסגרתה 75 מנהלי בתי"ס באים יומיים בחודש ללמוד מתודולוגיית ניהול מהמרחב העסקי. בסופו של יום, מנהל בי"ס, מנהל פירמה ורה"מ עושים את אותה עבודת ניהול. כלומר, לייצר מוטיבציה אצל הכפיפים, לשתף בקבלת החלטות, להנהיג כדי להפיק את המיטב מהכפיפים שלך, ובמקרה הזה מהמורים".

ינקי מרגלית, מייסד אלדין וארגון "לתת" ויזם חברתי:

"יצירת בונדינג עם קהל צעיר סוללת דרך לשוק העתיד"

 ינקי מרגלית, מייסד

"ישנן הרבה סיבות בגינן פירמות עסקיות בוחרות לתרום לקהילה דווקא בזירת החינוך. לפני הסיבה האידיאליסטית, קיימת סיבה עסקית מובהקת: ילדים ונוער הם קהל יעד שהרבה פירמות רוצות 'להתמצב' בו. יצירת בונדינג עם קהל של מעריצים בגיל צעיר סוללת דרך לשוק העתיד. קרי, זהו מהלך אסטרטגי מוגדר מראש.

"סיבה אחרת מונחת במאבק על עתיד המדינה, כשאנשי עסקים מבינים שזה יוכרע בשדה הקרב של החינוך. מנהלי הפירמות רוצים להבטיח שצרכני ועובדי העתיד יימנו על דור משכיל, שיודע להתחבר לטכנולוגיות, לנאורות, לגלובליות. היום, ממש לא טריוויאלי שתוך שני עשורים כולנו נדע 'לעשות' מתמטיקה ואנגלית, ובכלל ממש לא ברור מאליו שתהיה לנו מדינת היי-טק. התרומה לחינוך מגדילה את הסיכוי שתהיה לנו מדינה עם כושר תחרות".

*מה עם אחריות הממשלה?

"גם בחברה אידילית תמיד יהיה פער בין מה שהשלטון יכול לעשות לבין מה שהציבור צריך. זהו חוק המחסור שלעולם יהיה קיים, ועלינו כאזרחים מוטלת האחריות להתייחס אליו ולנסות לסגור אותו. גם כשאני הולך ברחוב וזרוקה שם חתיכת פסולת, אני יכול להמתין לתברואני העירייה שיבואו לאסוף אותה או שאני יכול להתכופף, להרים ולהשליך אותה לפח בעצמי.

"בעיניי האמירה 'אני לא אעשה כדי שהממשלה תיקח אחריות', מסוכנת מאוד. היא מייצרת ערכים של אינדיווידואליזם לא בריא. אגב, שמעתי את הטיעון הזה בתקופת ההקמה של ארגון 'לתת' שהייתי בין מייסדיו. הטיחו בנו ביקורת בנוסח: 'למה אתה נותן להם אוכל? תן להם חכות' (לצורך העניין, חכות הן החינוך). אז נכון אומנם שחייבים ללמד את הילד לדוג, אבל מה לעשות שעכשיו הוא רעב? תן לו סנדוויץ' ותלמד אותו. תפישת העולם הזו של 'או או' אינה נכונה. צריכה להחליף אותה הגישה של 'גם וגם'".

*מה מנהלי בתי"ס יכולים ללמוד ממנכ"לים?

"אני חושב שמוטב שנעשה פחות את ההפרדה בין מנהל בי"ס למנהל פירמה עסקית. לפני 10 שנים הייתי שותף במיזם שנקרא IVN במסגרתו מנהלים של פירמות עסקיות החליטו לחנוך מנהלי בתי"ס ולהקנות להם כלים ניהוליים. אני סבור שתרומה משמעותית הרבה יותר יכולה להתרחש בהקשר של למידה הדדית או הפריה רעיונית הדדית, ולא כשמנהל היי-טק בא כ'יודע כל' מלמעלה.

"אבל, אם יש משהו שהמגזר השלישי יכול ללמוד מהזירה העסקית הוא הכלי של מיזוגים ורכישות. נכון להיום, יש יותר מדי עמותות מתחרות בחינוך (וגם בתחומים אחרים), כל אחד מהם רוצה לעשות טוב בדרכו שלו אבל זה לא יעיל. הגיוני היה שכל העמותות הקטנות הללו יעברו מנגנון של סלקציה ומיזוג, כפי שקיים במרחב העסקי"

שולה רקנאטי, יו"ר עמותת חינוך לפסגות:

"ייתכן מאוד שכבר היום מנהלים חווים ירידה ביכולות המקצועיות של כוח-האדם"

 שולה רקנאטי, יו

"נושא החינוך הוא בנפשנו. כשמסתכלים על הפערים החברתיים המקצינים במדינה ומחפשים את הפתרון, המפתח היחידי שעולה הוא מחויבות לחינוך. הרבה מעבר להיבטים המוסריים, למשבר בחינוך יש פגיעה אמיתית Hardcore, ביכולת של ישראל להתחרות בעולם המערבי. אותם ילדים שבאים מרקע של מצוקה, מהפריפריה הדמוגרפית או הגיאוגרפית, אותם ילדים שמתקשים להשיג בגרות ולהשתלב מאוחר יותר בחברה, לא יתרמו בהמשך לצמיחה הכלכלית ואף יהוו נטל.

"לישראל אין משאבים אחרים מלבד ההון האנושי, ולכן היא חייבת להבטיח שכל ילד ישלים בגרות ויוכל להתקדם ללימודים גבוהים. נכון להיום, בשכבות המבוססות 67% מהנערים זכאים לבגרות, ובשכבות החלשות זה עומד על 47% בלבד. בהמשך, 73% מבעלי תעודת הבגרות בשכבות החזקות ממשיכים לקבל השכלה גבוהה, לעומת נתון מקביל של 37% בלבד בעיירות הפיתוח".

*איך את מסבירה את העובדה שמנהלים בכירים מתאפיינים בתשוקה פילנתרופית לחינוך דווקא?

"זה נובע מכך שמנהלים בכירים מיומנים בהסתכלות על העתיד ובחשיבה תוצאתית אסטרטגית. כשהם רואים היום את משבר החינוך, הם צופים את הסכנה העתידית לקיומה של המדינה. מעבר לכך, מנהלי הפירמות הללו בונים על כוח אדם מיומן בדורות העתיד כמפתח להישרדות עסקית. ייתכן מאוד שכבר היום הם חווים ירידה ביכולות ובמיומנויות המקצועיות של כוח האדם".

*האם מה שעמותות החינוך עושות אינו בבחינת טיפה בים?

"עמותות יכולות לחולל שינוי משמעותי רק במידה מוגבלת. לעומת זאת, הן כן יכולות להיכנס לנישות שהרשויות לא מצליחות למלא. לדוגמה, מערכת החינוך מטפלת היום בקצוות: או בילדים המחוננים או בילדים הנחשלים. אנחנו, למשל, פונים לילדים שלא נופלים בקטגוריות הנ"ל, אותה קבוצה שבברירת המחדל הייתה נזנחת על-ידי מערכת החינוך.

"במילים אחרות, הפעילות של עמותות החינוך אינה תחרות אלא בבחינת השלמה. כולנו הרי רוצים לשפר הישגים לאומיים, להשריש מורשת של אהבת הארץ, של ערכיות, של השכלה, של טיפוח מצוינות ושל עידוד לשירות המדינה בצבא. כל אלו הן משימות כבדות ואני ממש לא מצפה שעמותות חינוך ישנו את המפה החינוכית. השאיפה היא לגעת באוכלוסיות שלא היו מצליחות לבד, ללא התמיכה הזו".