השמועות על מות האירו מוקדמות

כשהדברים מתנהלים כסדרם איש לא מטפל בכלום, מפני - כפי שאומר פתגם אמריקני - אם זה לא מקולקל, למה לתקן זאת? וכשיש משבר אז מטפלים בבהילות במשבר - אבל בסיבות העמוקות למשבר, בתהליכים שהוליכו אליו ויוליכו למשבר הבא, נטפל אחר-כך, כלומר לעולם לא. אולי תוקם ועדת בדיקה.

משבר היורו הנוכחי אינו יוצא מכלל זה. מבחינות רבות, הוא המשכו של המשבר הגלובלי שהחל ב-2008 עם קריסת שוק המשכנתאות בארצות-הברית. אבל למרות ששני המשברים - זה האמריקני שהתפרץ ב-2008 וזה האירופי שאנו צופים בו כעת - קשורים, כי אכן הכלכלה גלובלית, והעולם גלובלי, ושוקי הכספים גלובליים יותר מכל - למשברים יש גם מאפיינים לאומיים. או, ליתר דיוק, הראשון אמריקני מאוד והשני, הנוכחי, אירופי מאוד.

האיחוד האירופי הוא סיפור הצלחה. אין ספק. אבל מה שהכל כמעט שכחו הוא שהאיחוד תפקד היטב בזמן שגשוג ושפע - וגם אז לא לגמרי. אבל כשרמת החיים עלתה מדי שנה, כשאירופה המערבית חיה בשלום ובביטחון הודות לכך שארצות-הברית מגינה עליה, הייתה תעסוקה מלאה ומנגנונים חברתיים וכלכליים להגן על החלשים, הכל הצליח.

ומדוע לא? אבל גם אם אירופה ממשיכה להיות אי של שפע בעולם, מתברר שכמה מהנחות היסוד כבר אינן נכונות. בראש ובראשונה, ההנחה שהמדינות השונות יתנהגו ברציונליות, באחריות קולקטיבית, ויראו את טובת הכלל האירופי ולא היחידה הלאומית.

לזעזע את השבלונות

עוד לפני המשבר הנוכחי החלה אירופה להתמודד עם שורת שאלות לא פשוטות: ההגירה הפנימית והחיצונית, קריסת מודל מדינת הרווחה שנוסד כאשר על כל מפורנס היו עשרה מפרנסים, התרחבות האיחוד האירופי מזרחה ודרומה והוספת מדינות עניות ונחשלות שמישהו צריך לממן אותן, הכנסת מטבע אחיד באמצעי סחטנות, חלוקת הסמכויות והאחריות בין פוליטיקאים נבחרים במדינות השונות לפקידות הממונה של האיחוד האירופי, וכו'.

סימני האזהרה הלכו והתרבו - אבל אם בארצות-הברית פטרו הרוב את אזהרות נביאי הזעם בנפנוף יד מבטל, אז מדוע לא באירופה, היציבה יותר? אבל מודל הניהול האירופי לא יכול לעבוד עוד, בעצם מעולם לא יכול היה: אין שום היגיון בהנפקת מטבע אירופי אחיד כשלבנק המרכזי האירופי אין שום סמכות אכיפה על הגירעון של החברות בגוש. אין היגיון במנגנון שמחצית מתקציב העתק שלו הולך לסובסידיות לחקלאות, בעיקר ממניעים פוליטיים.

וכעת הגיע יום הדין וחשבון - או בעצם יום תשלום הערבות. אז יוון חולצה, במחיר עתק, בינתיים לפחות. אבל אם תזדקק אירלנד לחילוץ, שלא לדבר על ספרד או איטליה, מהיכן יבואו טריליוני היורו הנחוצים? הרי כבר עתה הגרמנים זועמים, על שכספיהם מולווים כדי להמשיך ולממן מדינה שבה יש משכורת 14 ואנשים יוצאים לפנסיה בגיל נמוך מ-50. אפילו ההולנדים - הפרו-אירופים מכולם - מראים סימני אי נוחות.

ניתן כמובן לראות את פתרון המשבר הנוכחי באופן נוסף - לא זה המדבר על כך שמנהיגי אירופה ויתרו כדי להציל את האיחוד. אלא שהמנהיגים הפעילו לחץ בלתי-סביר כדי להציל כל אחד את הבנקים הגדולים במדינתו, שהלוו כספים ליוון, ואם לא היו תומכים ביוון היינו רואים את קריסת ליהמן ובר סטרנס במהדורות צרפתיות וגרמניות.

אז מה עכשיו? אני אישית לא מאמין בתבונתם האין-סופית, המשוקללת, של השווקים, אלה שזינקו יום לאחר הודעת החילוץ של יוון, וקרסו שוב יום אחר-כך. ההודעות על מותו של האירו מוקדמות, ודאי ההודעות על סופו של האיחוד האירופי.

אבל ברור שהמטבע האירופי ספג מהלומה, ויותר מכך - מודל האיחוד האירופי השאנן, המתנהל כך שלוקסמבורג או יוון יכולות להטיל וטו, אינו פועל עוד, ובינתיים לא נראה שהמנגנון החדש, המשוכלל, של אמנת ליסבון פועל טוב יותר. כמו כן, אירופה אינה מאמינה ביכולות, באופן הפעולה, ויותר ויותר גם לא בטוהר הכוונות של הביורוקרטיה בבריסל.

צריך לחשוב מחדש על הרבה הנחות יסוד, על הרבה מנגנונים שמתנהלים מעצמם אך אינם יכולים להמשיך כך.

השאלה היא האם המשבר הנוכחי הוא גדול מספיק כדי לזעזע את השבלונות המחשבתיות - או שמחר יעלו הבורסות, יגיעו נתונים טובים על מצב המשקים, האופטימיות תלבלב, ותיקון האבסורד שלפיו יש מטבע אחיד אירופי ובנק מרכזי אירופי אך כל מדינה מנהלת מדיניות פיסקלית ומוניטארית אחרת, מנוגדת, יחכה לפעם אחרת. הרי אם זה לא מקולקל, לא צריך לתקן זאת, נכון? אז לכל היותר נפיק לקחים: נקים ועדת בדיקה.

הכותב הוא עורך חדשות החוץ, ערוץ 1