בית-ספר לעסקים אפלים

לשבוע הפיננסי הסוער שעבר עלינו, הייתה אחראית במידה רבה מדינה שבוודאי אינה גורם בולט בכלכלה העולמית - צפון קוריאה. במחזוריות מסוימת, היא ואיראן מארגנות ימים סוערים בבורסות העולם, עם אמירה או מהלך לוחמני נוסף מצידן.

השפעתן גלויה, ותפקידן כמחוללות סערות, ברור. אלא שלצידן יש "שחקנית משנה" קבועה הבולטת הרבה פחות מהן, אבל השפעתה רבה. זו סין, לה יש חלק נכבד בכוחן, הן הכלכלי והן הפוליטי, של צפון קוריאה ואיראן להמשיך במעלליהן.

סין הפכה במרוצת השנים לצינור החמצן הכלכלי של כל המשטרים האפלים שקיימים על כדור הארץ. איראן היא הסיפור המוכר וגם המשמעותי ביותר מבחינה כלכלית נטו. כשמדינות המערב החלו בסנקציות על איראן בגלל פרויקט הגרעין שלה, סין "מילאה את החסר" ותפסה את מקומה של גרמניה כשותפה השלישית בגודלה של איראן. הפרויקטים הסינו-איראנים עתירי המיליארדים שבדרך, יקדמו את סין עוד במעלה הדירוג הזה.

באפריקה מכירות נשק נרחבות, סייעו לסין להשיג "חברים טובים". עם זימבבואה יש לה קשרי מסחר ענפים והיא השותפה המובילה של סודן מבחינה מסחרית, כאשר היא מייבאת ממנה נפט ומוכרת בעיקר נשק. ויש גם את צפון קוריאה, שעבורה סין היא השותפה המובילה במסחר, מקור מרכזי מבחינת ממלכת קים ז'ונג איל לאוכל, דלק וכמובן נשק.

וכשהאינטרסים הכלכליים חופפים, סין גם עושה שימוש בעוצמתה הפוליטית כדי להגן על שותפותיה השנויות במחלוקת. הרבה "בזכותה", בדארפור מתרחש רצח עם, בזימבבואה נרדפים החוואים הלבנים והאופוזיציה ואיראן וצפון קוריאה מקדמות במרץ את תוכניות הגרעין שלהן, תוך דיכוי אזרחיהן.

בעצם זו דרך נוספת של סין, שנויה במחלוקת אף היא, להתעצם כלכלית. כה הרבה מתלוננים בארה"ב ומדינות מערב אחרות על כך שסין צומחת כלכלית באופן "לא הוגן", שהרי היא חייבת הרבה מהתעצמותה לכוח העבודה הזול והתנאים הסוציאליים העלובים של כל העובדים הצעירים מדי במפעלים שבמדינה (אפשר לקרוא להם בקיצור "ילדי נייקי").

אבל, באופן גלוי פחות (וגם במידה פחותה), סין מרוויחה מכך שהמשטרים הגרועים ביותר שקיימים על גבי הגלובוס, מזרימים את מיטב כספם לענק הסיני. לעתים פשוט אין להם אופציה אחרת.

בנוסף להיבט המוסרי הבעייתי, זו נקודת תורפה קטנה של הכלכלה הסינית המתעצמת - היא רגישה לכל טלטלה של המדינות הכי לא יציבות בעולם. כך למשל, צרות מכיוון איראן או סודאן, יפגעו בהזרמת הנפט אליה.

לצערם של רבים, לא השותפויות הללו יורידו את הענק הסיני על ברכיו. לשם כך דרושים כנראה דברים גדולים בהרבה. אבל יש בהם לעשותה מעט פחות אטרקטיבית.

משקיעים הם חובבי סיכון, כמו אלו שמארגנות להן הכלכלות המתעוררות וסין בראשן, כל עוד הוא תיאורטי. משטר איום אחד שיבוא סופו, עשוי להזכיר לאותם משקיעים את חסרונה הסמוי הקטן של הכלכלה הסינית.