"חברות משקיעות בשיווק תרופות בפטנטים יותר מבפיתוח חדשות"

חברות התרופות עושות ככל יכולתן כדי להאריך את משך הפטנטים שמגינים על התרופות שלהן, אבל התופעה עלולה לחזור כמו בומרנג ולפגוע בפעילות שלהן. כך טוען ד"ר גיל תומר, סגן נשיא לפיתוח עסקי בחברת התרופות הישראלית אוניפארם (unipharm).

תומר משתתף בפורום ייחודי, שבו נפגשים מנהלים ועובדים בתעשיית מדעי החיים. את הפורום הקימה ד"ר דליה מגידו, מייסדת קרן ההון סיכון 7 Health Ventures, יחד עם מועדון הבוגרים של תוכנית קלוג-רקנאטי, תוכנית משותפת ללימודי תואר שני במינהל עסקים של אוניברסיטת נורת'ווסטרן ואוניברסיטת תל-אביב. מגידו, בעצמה בוגרת התוכנית, החליטה על הקמת הפורום כדי ליצור מקום להחלפת ידע, ניסיון ודעות. על הדרך עשויים להיווצר בעזרת הפורום גם קשרים עסקיים, אולם זאת לא אחת ממטרותיו.

במפגש האחרון של הפורום הרצה תומר על הנושא "פטנטים במדעי החיים - זרז או מעכב חדשנות". תומר מגיע אמנם מחברת תרופות גנריות, כך שהוא עלול להיתפס כבעל עניין בנושא, אולם לדבריו, הוא מתנתק מההקשר הגנרי ומציג את התמונה הקיימת.

"בניגוד למה שלמדנו על פטנטים כתמריץ לחדשנות, בשלב מסוים פטנטים יכולים להפוך אפילו לתמריץ שלילי כנגד חדשנות", הוא אומר בראיון ל"גלובס". "פטנט זה מונופול שניתן לאדם שהמציא משהו חדשני, כדי שיראה רווחים מההשקעה שלו, וזה בהחלט חשוב. הדבר נכון במיוחד במדעי החיים, שם יש צורך בהשקעות גדולות מאוד עד להבאת תרופה או מכשור רפואי לשוק, ויש גם סיכון גבוה לכישלון. אבל בשנים האחרונות אנחנו רואים שימוש יתר של פטנטים, מה שגורם למונופול מופרז ולעיכוב של חדשנות".

* איך המונופול פוגע בחדשנות?

תומר: "היבט ראשון הוא מכיוון החברה שזכתה בפטנט. היא המציאה, השקיעה, וקיבלה מונופול בפועל ל-10-14 שנה. ולא מדובר על פטנט אחד, כי לכל תרופה יש היום עשרות ולפעמים מאות פטנטים, על מרכיבים ואספקטים שונים. העיכוב נוצר מכיוון שיש מעגל המצאה ותחרות. לתרופה יש מחזור חיים שבמהלכו קוצרים רווחים, אחר כך מגיעה תחרות מצד הגנריקה ואז הרווחים יורדים אך התרופה הופכת להרבה יותר זמינה.

"כשחברה מסתכלת קדימה וצופה תחרות גנרית בעוד חמש שנים, היא מתחילה לפתח את התרופה החדשה הבאה, ונותנת 'פוש' למחקר ופיתוח. ככל שמאריכים את השלב עד לפתיחת התחרות, מחלקות הפיתוח הופכות לעצלניות, והתקציב נוטה יותר לשיווק ופחות לפיתוח, כך שיש יבול מועט של תרופות".

זאת לא הסיבה המרכזית, להערכת תומר ומגידו, לכך שהצנרת של התרופות החדשות מתייבשת. "אם להיות הוגנים, הפייפליין מתייבש במידה רבה בגלל שבתחילת שנות ה-90 חברות התרופות הבינו שהכוח האמיתי הוא לא במו"פ אלא בשיווק, ומיצבו את עצמן כארגון שיווקי", אומרת מגידו.

* חברות תרופות גדולות שהפטנטים שלהן עומדים לפוג מחפשות תרופות חדשות בחברות צעירות או באקדמיה.

מגידו: "זה מאוחר מדי. הולכים לפוג בשנתיים הקרובות פטנטים בהיקף מכירות של כ-60 מיליארד דולר. גם אם החברות יקנו את כל הקניין הרוחני של כל האוניברסיטאות, יש להן עדיין 10 שנות פיתוח לפני שתרופה מגיעה לשוק".

צריך שינויי חקיקה

מעבר לגורם המעכב הראשון, תומר מוצא גורם נוסף. "יותר ויותר פטנטים נרשמים בשלבים מוקדמים של הפיתוח, אבל הם מאוד נרחבים", אומר תומר. למשל, אם יש פטנט על כל הרצפטור, אז הוא מגן על כל תרופה שעובדת על הרצפטור. מן הסתם, החברה שמחזיקה בפטנט תפתח תרופה אחת, אבל הפטנט שלה כל כך רחב שהיא תעצור חברות אחרות מפיתוח תרופות אחרות, אולי אפילו יעילות יותר".

תומר סבור שיש צורך בשינוי חקיקה על-מנת לצמצם את הפטנטים כדי שלא יהיו נרחבים מדי. "יש צעדים ראשונים לכך בארה"ב, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי", הוא אומר. לדבריו, לחברות התרופות הגדולות יש לובי חזק, שיכול לנסות למנוע את השינוי, אבל הן צריכות להבין שגם הן נפגעות מהמצב.

"יש דוגמה שמראה איך הגולם קם על יוצרו", אומר תומר. "אוניברסיטת רוצ'סטר, שהיא אוניברסיטה קטנה, רשמה פטנט על טיפול נגד דלקות מסוימות, ותבעה את חברת התרופות Pharmacia, שנרכשה על-ידי פייזר. האוניברסיטה קיבלה פטנט שמגן על השימוש במעכבי האנזים COX-2 בצורה מסוימת, וטענה שפרמסיה הפרה את הפטנט שלה בתרופה שהיא משווקת. למעשה, האוניברסיטה ביקשה מונופול על כל תרופה שמעכבת את האנזים באופן ספציפי - מספר רב מאוד של תרופות.

"בסופו של דבר פייזר ופרמסיה ניצחו במשפט, אבל אם הפטנט היה נשאר על כנו הן היו צריכות לשלם תמלוגים לאוניברסיטה, וחברות אחרות היו נמנעות מפיתוח תרופות חדשות באותו מנגנון. אני מקווה שהחברות יתפכחו ויראו איך הן עלולות להיפגע מהמצב הקיים".

תומר אמנם מציג דעה לא מאוד מקובלת בתחום ("אני עדיין במיעוט, אבל כשהצגתי את העניין בפורום, זה התקבל בצורה יפה גם בקרב אנשי מחקר", הוא אומר), אולם הוא יכול להיתלות באילנות גבוהים. דו"ח הנציבות האירופית מיולי 2009, מצא שחברות התרופות האינובטיביות (יצרניות תרופות מקוריות) משתמשות בכלים שונים להאריך את תקופות המונופול בתרופות פרי פיתוחן, מעבר לתקופות להן התכוון המחוקק, תוך חסימת התחרות.

תומר מציין שמחברי הדו"ח זיהו 1,100 מקרים, שבהם חברות אינובטיביות נתקלו במחסום של פטנט של חברה אחרת שעיכב אותן בפיתוח תרופה שעליה שקדו. ב-20% מהמקרים ניסיונות להגיע לפתרונות של מתן רישיון שימוש בפטנט בין החברות לא צלחו, ולכן במקרים רבים המחקר והפיתוח של התרופה נזנח. "יהיו יותר ויותר חללים בדמות תרופות טובות שהפיתוח שלהן ייפסק, ואני מקווה שנתעשת מהר", מסכם תומר.