צריך לשחות נגד הזרם

אדריכלות בחו"ל "תכננתי מגדל בדאלאס שהיו בו 10 קומות חניון ומעליהן משרדים, מגורים ומסחר. הבנייה הופסקה במשבר. ביום העבודה הראשון שלי קיבלתי לתכנן בית ספר למנהל עסקים באוניברסיטת מישיגן. זה היה 'פישינג פרוג'קט' - זורקים את החכה ומחכים לראות מה יוצא - לא היה ברור אם יש לאוניברסיטה תקציב להקימו. בסוף אחד המנהלים שלי תפר עסקה בשביל האוניברסיטה והשיג תרומה מאיש עסקים בשם סטיב רוס. כך, בתוך פגישה אחת, התוכניות שלי הפכו מפרויקט לימודי לפרויקט 'רוס סקול אוף ביזנס' ב-70 מיליון דולר".

השיבה לארץ "עבדתי במשרד האדריכלים KPP בניו יורק. מסלול ההמראה עד להפיכה לשותף היה פתוח ובטוח. הבנתי שאם אחליט להישאר שם, המשמעות היא להישאר לתמיד, אז החלטתי לחזור לישראל".

לקוחות ישראלים "יש מין קטע שכזה, כשעובדים עם לקוחות פרטיים, שמתוך העיסוק בבנייה מתעורר בהם חשק לעשות קורס בעיצוב פנים ומתפתח בהם ביטחון שהם מבינים אדריכלות. כאילו שהעבודה שלנו היא לבחור צבע קרמיקה וגוון לקירות. בגלל השחיקה בשכר יש אדריכלים שמתכננים מעטפת, ומשאירים את הפנים לאחר. אני מעדיף לגלם בשכר הטרחה את עיצוב הפנים, אעבוד יותר קשה, רק שלא יביאו לי מעצב שידביק נצנצים על קירות".

אדריכלות ישראלית "דלת תקציב וצנועה, טלאי על טלאי, שיטת יהיה בסדר, תב"עות לא מעודכנות ובעיקר: חוסר יחס לסביבה. אני לא אופטימי - הבירוקרטיה והליכי התכנון מדכאים יצירתיות. אדריכל צריך לשחות נגד הזרם, להילחם, לבלות חצי שנה בעירייה כדי לסגור מרפסת. חוץ מזה, איך אפשר להיות אופטימי לגבי אדריכלות בארץ כשרואים את הולילנד, וכשכול בוקר אני עובר על יד הבימה בדרך לעבודה?".

בין הולילנד להבימה "הבימה יותר גרועה, בגלל שהיא תמצית ההחמצה של הזדמנות אדירה. במקום לעשות תחרות אדריכלית על מבנה כל כך חשוב, שתרענן המרכז העירוני ותפיח רוח חדשה - נעשה מחטף. עשו קומבינה ונבנה הדבר הענק הזה, הברוטלי, חסר הרגישות, שנראה כמו ממ"ד שיצא משליטה".

בינלאומיות "יש משמעות למקום שבו אדם גר. אדריכל שגר בלב תל אביב לא יתכנן כמו אדריכל שגר בראשון לציון. לא הייתי מציע את עצמי לתכנון בית מגורים ביפן. עם זאת, אני מאמין שאדריכל טוב יכול לתכנן במקומות וחברות שונים והחלום שלי הוא לתכנן ברבות הימים, גם בניו יורק. דור האדריכלים שאני שייך אליו פועל בסצנה אדריכלית שבה העולם נהיה קרוב. החלק הטוב הוא הנגישות והאפשרות לתכנן בסביבות רבות. החלק הרע הוא קלות ההעתקה, שלפעמים נעשית בהתקה - בלי חוש ופרופורציה. הנגישות מתעתעת.לא כל דבר יפה בציריך יהיה יפה בתל אביב".

פרובינציאליות "שואפים להקים משהו מרשים ובינלאומי - אז מקצרים את הדרך. מזמינים את סנטיאגו קלטרווה לירושלים והוא מעתיק את הגשר שבנה ברוטרדם ובה הוא משקיף על הנהר, לכניסה לעיר הקודש. זה נראה כמו פארסה והיא נובעת מהעדר נאמנות לקונטקסט, מחיקת הזיקה בין מבנה לסביבתו. חיפו את הגשר באבן ירושלמית וזה לא הופך אותו למתאים יותר. זה חלם וזה קורה גם בקטן. ארכיטקטים נתקלים באלמנטים בחו"ל ומעתיקים אותם. אבל בגלל שאין כסף לייצר אותם מהמקור עושים אילוסטרציה, וריאציה של עניים. וכך זה נראה - העתק דהוי".

צמודי קרקע "בכל העולם יש צמודי קרקע. הם לא דומים אחד לשני אבל יחד זה מסתדר כי כלפי הרחוב יש מדשאות פרושות וצמודות. בארץ משום מה כל לקוח שבונה וילה מתעניין קודם כל במקסימום היתר הגובה לגדר שמפרידה אותו מהסביבה. אחרי שהוא מגלה שהיא רק שני מטר, הוא מנסה להגביה אותה עוד קצת".

כיווני אוויר "יש לזה אוברייטינג. בארץ כולם רעבים לכיווני אוויר - ובסוף מקבלים ארבעה כיווני שכנים, או איזה חצי חלון במטבח שכאילו פונה מערבה, ואפשר לראות ממנו קצה צמרת אם מותחים את הצוואר".

חצרות "תל אביב נבנתה כעיר גנים - בתים וחצרות סביבם. הן אולי התאימו לתל אביב הקטנה, אבל קצב החיים התרבותי והכלכלי השתנה מאז. החצרות שבין הבניינים מזמן כבר אינן גינות פורחות בכניסה לבתי מגורים. כיום הן שאריות נדל"ן מבוזבזות שדרכן עוברת צנרת למיזוג אוויר, כבלי תקשורת ואנטנות. החצר התל אביבית נהפכה לסמטא מוזנחת שלכול היותר מתאימה ללינת הומלסים. צריך להפוך אותן לשטחים בנויים. הולך לו היום האיש במורד רחוב בלפור, משדרות רוטשילד, עובר על יד חזית בניין, נתקל בפח אשפה ועוד פח אשפה ועוד פח אשפה".

מגדלים "סמל לעוצמת תרבות האדם, אך צריך להקים אותם רק במקום מתאים ומשתלב עם הסביבה, ולא בגלל שהיזם הצליח להשיג היתר. מגדל דיסקונט ברחוב יהודה הלוי פינת הרצל בתל אביב הוא מבנה מצוין - הקומות מתוכננות היטב, המעליות מטפלות ביעילות בתנועת האנשים, אבל הוא תקוע במקום שעושה נזק לעיר".

אדריכלות של פעם "החומרים המתקדמים והטכנולוגיות מאפשרים היום לעשות כמעט כל מה שרוצים. בקלות אפשר להגיע לוולגריזציה, לשכוח את האדם שבתוך ולצד הבית. אני מביט בגעגוע בבתים שבנה אברהם יסקי, שבנה יעקב רכטר - בלי העושר שמוצע היום, בלי רפפות עץ וחיפויים יוקרתיים. יש בהם רק בטון וטיח והם נפלאים".

שכפולים "הגיעה אלי משפחה לתכנון בית דו-משפחתי, בעקבות תכנון שעשיתי לשכנים במגרש צמוד. הם ביקשו 50% הנחה, בטענה שכל מה שצריך הוא לשכפל את בית השכנים. אני מכנה זאת 'תסמונת איקאה', או אם תרצו - תרבות איי.די.דיזיין'. בתים משוכפלים ממגזינים. כל בית הוא תבנית נוף בעליו, וכמו בני אדם - אין אחד דומה למשנהו. ביום שיזמינו אצלי ואמצא את עצמי ניגש למגירה ושולף תוכנית ישנה, אדע שהגיע הרגע לתלות נעליים".

גיל: 36

מצב משפחתי: נשוי עם ילד 1 בדרך.

משרד: מבנה באוהאוס ברחוב אחד העם בת"א, 3 מתכננים 1 בדרך (מחפשים).

השכלה: תואר ראשון באדריכלות באוניברסיטת פאקס בניו יורק, תואר שני באדריכלות באוניברסיטת קולומביה.

מגורים: שכירות בדירת 4 חדרים בלב ת"א, ליד הבימה. 150 מטר, משופצת. את שכר הדירה משלמת וילה בבעלות ברמת השרון.

פרויקטים בולטים: אנדרטה בניו ג'רסי לזכר מגדלי התאומים, בי"ס למנהל עסקים במישיגן.

פרויקטים בעבודה: 12 אלף מטר משרדים בפ"ת, 128 יחידות דיור בהוד השרון, בניין מגורים בנתניה, תכנון פנים לכל המשרדים של הפניקס, מועדון לעוורים עבור עיריית תל אביב.