מדוע הגנה דורנר על יאיר לפיד

חנטרישים כמותו הם דברנים קלישאיים ששום דבר מעניין או חשוב לא יכול לצאת מהם

כמעט כל מילה שיוצאת מפיה של השופטת בדימוס דליה דורנר מוכיחה את בורותה בכל הנוגע לתקשורת בכלל ולעיתונות בפרט. זה לא מפריע לה להתראיין בנושאים אלה ולהשמיע בקול של שופטת המקריאה גזר דין את דעתה, שלרוב דבר אין לה עם עיתונות, בוודאי לא עם עיתונות טובה והוגנת.

הדוגמא האחרונה היא פרשת יאיר לפיד. לא שכל העניין נורא חשוב, בסך-הכול מה זה משנה אם לפיד יהיה או לא יהיה בכנסת. פרט לכך שיתרום למשכן את האסתטיקה של הופעתו החיצונית, שזה דבר מבורך כשלעצמו, אין ללפיד שום דבר מעניין לומר פרט לסיסמאות בנאליות וחזרה כמעט מילולית על נאומים של אביו המנוח טומי.

הפרשה שבה עסקה השבוע התקשורת בתיאבון מרובה היא נאום שנשא לפיד לאחרונה בפורום כלשהו, שהיה בעצם מעין נאום בחירות. על העובדה הזאת אין ויכוח, ועוד מעט נעסוק בבשורות שהשמיע לפיד. מה שיותר מעניין היא השאלה שהופעת לפיד עוררה: האם ראוי ומוסרי שאדם המגיש תוכנית אקטואליה ירוץ לכנסת בעודו בתפקיד - או שמא יש כאן ניגוד אינטרסים בין התפקיד העיתונאי ובין האינטרס האישי של העיתונאי. מועצת הרשות השנייה עמודת לדון בשאלה זו בעקבות תלונה שהוגשה נגד לפיד.

מובן מאליו שגם אל דורנר פנו בעניין זה, והיא כמובן לא החשתה, לאמור: "לפי תחושתי אני לא רואה סיבה שעיתונאי לא יוכל לעסוק בפוליטיקה". כן, ככה. כלומר, אין בעיה שאדם יקדם את עצמו כפוליטיקאי תוך ניצול עבודתו העיתונאית - על-פי "תחושתה" של נשיאת מועצת העיתונות. לפי תחושה זו של הנשיאה יכול גם מי שעוסק בפוליטיקה להיות עיתונאי, שהרי אין שום הבדל בין עיתונאי-פוליטיקאי לבין פוליטקאי-עיתונאי, נכון?

על מה נשענת תחושתה של דורנר? "אין שום הגבלה בחוק", היא אומרת על ניגוד האינטרסים של לפיד. נראה כי דורנר התבלבלה ולרגע חשבה שהיא עדיין על כס המשפט, שם פוסקים אך ורק על-פי החוק (אם כי לא על-פי תחושות). אבל מעבר לחוק יש בתחומים שונים מגבלות של אתיקה מקצועית, אישית ומוסרית. ברפואה, בעריכת דין ובתחומים נוספים יש כללי אתיקה, האמורים לחייב גם כאשר החוק אינו עושה זאת.

על כך אומרת דורנר: "אין בתקנון האתיקה בעיה כזאת". רק אדם שלא קרא את התקנון, או לא הבין אותו, יכול לומר זאת. הנה: "15. א. לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב שבו קיים חשש לניגוד עניינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי לבין כל אינטרס אחר". כאשר עיתונאי העוסק במסגרת תפקידו בחדשות הנוגעות לכל המפלגות, העמדות והדעות - זה לא ניגוד אינטרסים כשהוא מקדם בהופעות ציבוריות עמדות כאלה ואחרות (שלא לדבר על קידום עצמו)?

ועוד: "17. א. לא יעסוק עיתונאי בכל עיסוק, עבודה... המעוררים חשש או מראית-עין לניגוד אינטרסים או להטעיית הציבור". כלומר - לא רק ניגוד אינטרסים עובדתי, אלא אסור שיהיו גם "חשש ומראית-עין" לניגוד כזה. ולמה? - מכיוון שבלתי אפשרי לדעת האם ואיך משתמש עיתונאי בבמה העיתונאית כדי לקדם את מטרותיו הפוליטיות, ולכן, האיסור חל גם על "חשש ומראית-עין". נדמה לי שגם דורנר מסוגלת להבין (ואולי לא?) כי במקרה של לפיד היו לפחות שני האלמנטים הללו של חשש ומראית-עין.

בשם הבן יואב

"פתחתי במסע כי הבטחתי לבן שלי יואב, שיושב כאן, אני הבטחתי לו איזושהי מדינה, ואני מעדיף למות בעודי מנסה לתת לו את המדינה הזו", הצהיר לפיד. אתם מבינים? הוא לא הולך לפוליטיקה בשביל עצמו, בשביל הכוח, ההשפעה, האגומניה. הוא הולך בשביל יואב.

בשבילי המשפט הזה על יואב מספיק, כי חנטרישים כמו לפיד הם דברנים קלישאיים ששום דבר מעניין או חשוב לא יכול לצאת מהם.

matigolan@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988