מבריח המוחות מירושלים

מבכה על כל במה את עתידם השחור של אקדמאים ישראלים, ולא עושה דבר כדי לשנותו

אסתר סרוק היא יו"ר ארגון המורים והחוקרים באוניברסיטה העברית

כמו כולם, גם נשיא האוניברסיטה העברית, פרופסור מנחם בן ששון, מתלונן לאחרונה כי איננו עושים די להחזרת המוחות הבורחים ארצה. במאמר דעה, (גלובס ב-9 ביוני), קרא פרופ' בן ששון לממשלה למלא את הבטחתה ולהקצות תקציבים על מנת להחזיר ארצה את המוחות האבודים.

ואכן ההשכלה הגבוהה בישראל נמצאת בהתדרדרות מתמשכת. עקב הקיצוצים התקציביים, האוניברסיטה מצמצמת את התקנים בסגל הבכיר, ולעתודה האקדמית הישראלית אין מקום לצמוח והיא מחפשת אפיקים אחרים- באוניברסיטאות מובילות בעולם, במקום באוניברסיטה העברית ואחיותיה.

המאבק נגד בריחת המוחות הוא הבון טון החדש, וגם פרופ' בן ששון מבקש להתהדר בו. אך בזמן שהוא מכלה את זמנו במאמרי דעה המדגישים עד כמה חשוב לנו "להחזיר את הבנים הביתה" הוא ממשיך לייבש את המוחות, שעם כתיבת שורות אלו, יושבים בקמפוס אדמונד ספרא, הר הצופים, עין כרם או רחובות ושולחים בקשות מלוות כמעט בתחנונים, לאוניברסיטאות אחרות בעולם על מנת להיקלט בצל קורתן.

רק בשנה האחרונה קיצץ פרופ' בן ששון, בהינף יד, וכמובן מבלי להודיע, עשרה אחוזים מתקציב שדרת המחקר וההוראה של האוניברסיטה העברית. הקיצוץ לידי ביטוי, בין היתר, בצמצום 5% במשרות המסטרנטים, ;12% במשרות הדוקטורנטים -13% במשרות המורים מן החוץ. התוצאה הרסנית: כיתות תרגול אוחדו, מתרגלים פוטרו, תרגילים אינם נבדקים, מעבדות עולות על גדותיהן בסטודנטים ולחילופין זמן המעבדה קוצר, בחוגים רבים בוטלו קורסי בחירה לסטודנטים (כך לדוגמא: בשנה ג במחשבים בוטלו השנה 27 קורסי בחירה).

הקיצוץ החד מסתכם בסדר גודל של עשרה מיליון שקלים. לא יותר. סכום זעום במונחים של האוניברסיטה היוקרתית במדינה שהכנסותיה בשנה החולפת, על פי פרסומים בעיתונות הכלכלית, עמדה על 2.3 מיליארד שקלים. למעלה מפי 200 מכלל ההכנסות.

זהו ללא ספק צעד קטן לקופת האוניברסיטה - אך צעד הרסני לעתיד החוקרים שלה.

מקוממת התגייסות בן ששון ואחרים להניף את דגל "שבו בנים לגבולם" כשבד בבד איתה הוא וויתר מראש על המלחמה האמיתית, הקשה והסיזיפית - זו שתעצור אחת ולתמיד את ייבוש תקציבי ההשכלה הגבוהה, תחזיר את ההשקעה בבית, ותבטיח לנו שהסטודנטים, המתרגלים והחוקרים יאהבו להגיע לאוניברסיטה ויראו בה את עתידם.

הסגל הזוטר המאייש את החוקרים, המתרגלים, המורים מן החוץ ועמיתי הוראה של האוניברסיטה הוא העתודה האקדמית של האוניברסיטאות ושל איכות המחקר בישראל. כיצד זה פרופ' בן ששון מציין רק את החוקרים ומתעלם מתרומתם הקריטית של המורים והמתרגלים המכינים את התשתית למאגר החוקרים המצטיינים. בלא סגל מורים מסור ומוכשר ומתרגלים מצויינים לא תוכל האוניברסיטה העברית לטפח מועמדים למרכזי המצוינות.

כיום אין לסגל האקדמי הלא בכיר אופק מקצועי. אין תקנים לקידום, עבודת ההוראה והתרגול שוחקים מאוד, כי מטעמים תקציביים מספר הסטודנטים בכיתות הוכפל. כך שגם הסטודנטים מקבלים פחות ופחות וסובלים מחוסר תשומת לב מספקת מצד המרצים והמתרגלים, כפי שנהוג באוניברסיטאות.יוקרתיות בעולם.

באווירה כזו - ניתן יהיה להציע לחוקרים בחו"ל הרים וגבעות רק על מנת שיחזרו לאוניברסיטה העברית אותה נטשו, על מנת שיחקרו פה ויקטפו כאן בבית את פרס נובל הבא., אך לא די בכך כדי למנוע מהדלת להמשיך להסתובב, כך שבעוד כמה שנים שוב נצטרך להשקיע סכומים נכבדים כדי להחזיר את אלו שברגעים אלו ממש שולחים טפסי בקשות למחקר בלונדון, בוסטון וניו-יורק.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988