מהרובוט הקרבי אל נתיבי איילון

חשיפת מרכז המו"פ של GM בישראל החודש המחישה שאנו הופכים למעצמה בתחום טכנולוגיות "הרכב החכם". אבל הכסף הגדול נמצא דווקא בתחום הממשלתי-ביטחוני: מרובוטים קרביים ועד מערכת ממוחשבת לגביית מסי דרך, שתתחיל בנתיבי איילון

בשבוע שעבר הרימה ג'נרל מוטורס חלק ממעטה הסודיות שעטה את מרכז המחקר והפיתוח הטכנולוגי שהיא מפעילה בשנתיים האחרונות בארץ. אבל מי שציפה לקבל באירוע "טיפים" טכנולוגיים שניתן לתרגם להשקעות ספקולטיביות בחברות היי-טק וסטארט-אפ ישראליות, עשוי היה להרים גבה.

אנשי GM בחרו להתמקד דווקא בחזון טכנולוגי גבוה ורחוק, כביכול, של "רכב בעל תנועה אוטונומית" - כלומר רכב חכם ולא מאויש - שנמצא עדיין במרחק לא מעט שנות פיתוח ורגולציה בעתיד. זאת למרות שיצרני הרכב - ו-GM בתוכם - משוועים לפתרונות מיידיים ומעשיים בתחומים כמו הורדת עלויות ייצור, חיסכון בדלק והפחתת פליטה, שיאפשרו להם לשרוד פיננסית את השנים הקשות שבפתח.

אבל כשמפרקים את החזון העתידני של "הרכב האוטונומי" למרכיביו השונים, דוגמת טלמטיקה (שליטה והעברה אלחוטית מרחוק של נתונים בזמן אמת), חיישנים מתוחכמים, זיהוי תמונה ממוחשב, איתור באמצעות לוויין וכדומה, אפשר להבין מדוע ענקית כמו GM בחרה דווקא להקים כאן את מרכז המומחיות שלה.

ישראל הפכה למעצמה טכנולוגית ועסקית בכל הנוגע לרכיבים השונים במכלול "הרכב החכם" ונמצאת על סף פריצה לעולם.

סגירת מעגל

חברות רבות מנהלות כיום קשרים כאלה ואחרים עם תעשיית הרכב, או לפחות עם שוק ה-AFTER MARKET של אבזור לרכב, אך הפוטנציאל הגדול שלהן נמצא דווקא בשוק הממשלתי-ביטחוני.

מדובר בסוג של סגירת מעגל: כמו תחומים רבים בהיי-טק הישראלי, גם חלק גדול מהידע וגרעין המומחיות בתחומי הרכב "האזרחיים" הללו נרכש במהלך השנים בעבודה בתוך ומול צה"ל או התעשיות הביטחוניות. אותם לקוחות ממשלתיים וביטחוניים בארץ ובעולם הם אלה שמציעים כיום כסף רציני באמת עבור פריצות דרך בתחום השליטה מרחוק בזמן אמת ויכולת חישה עצמאית.

חלק לא מבוטל מהכספים הממשלתיים מוזרם לקבלני פיתוח חיצוניים (ובתוכם, אגב, גם ג'נרל מוטורס), שמצדם רעבים לטכנולוגיות בתחום. הקבלנים סורקים את העולם בחיפוש אחרי מובילים בתחום ומוכנים לשלם כסף שתעשיית הרכב האזרחית מתקשה לשלם.

התעשיות הביטחוניות הישראליות כמו אלביט, תע"ש, התעשייה האווירית ועוד כבר נמצאות עמוק בנושא ופיתוחים שלהן מושכים תשומת לב עולמית. אולם גם לפיתוחים שמזוהים עם תעשיית הרכב האזרחית וניזונים ממנה כיום, יש פוטנציאל לנגוס בנתח עתידי מהשוק העסיסי הזה.

הכסף הגדול

הקשר בין מערכות "תמימות" לחיסכון בדלק ומניעת תאונות וגניבות בציי רכב לבין טנקים ואמצעי לחימה מתוחכמים הדוק יותר מכפי שהוא נראה. ניקח למשל "רכב הדגמה" מתוחכם כמו הרובוט הקרבי, שנחשף בתחילת החודש על ידי מעבדת פיתוח והנדסת הטנקים של צבא היבשה האמריקני (TARDEC).

תיאורטית קשה למצוא הקבלה כלשהי בין מפלצת 6 גלגלית משוריינת במשקל 9.6 טון עם מנוע היברידי ואפשרות לנהיגה אוטונומית ללא נהג או בשליטה מרחוק, לבין רכב אזרחי כלשהו שאמור לשרת ציים. בפועל, הכלי הענק הוא תוצר של אינטגרציה בין רכיבים מתוחכמים, שאינם שונים בעיקרון מהמקבילים האזרחיים שלהם.

כך, למשל, תנועת הרכב המשוריין מאובחנת ונשלטת בסיוע מערכת ניווט ומיפוי בסיוע לוויין, שמחוברת לתקשורת אלחוטית או סלולרית ומשדרת נתונים רציפים ממחשב הרכב למרכז בקרה מרוחק. השיטה הזו אינה שונה מהותית מהמערכת שפיתחה חברת "טראפילוג" הישראלית עבור ציי משאיות ופרייבטים בארץ.

הרכב גם מזהה מכשולים בדרכו, מפעיל אוטומטית את הבלמים ונמנע מלרמוס כוחות ידידותיים באמצעות חיישני ראייה סינתטית, שאינם שונים בעיקרון בסיסי מהמערכת האזרחית החדשה, שחשפה בשבוע שעבר חברת "מובליאיי", ושרכיבים שלה משולבים במכוניות פרטיות של יצרני רכב כמו וולבו וב.מ.וו. הרכב מאפשר קשר דו צדדי והגנה עצמית מרחוק באמצעות מערכות תקשורת ואלגוריתמים, שאינם שונים מהותית מאלה שמשמשים את איתוראן ופוינטר לסיכול גניבות ואלו הן רק כמה דוגמאות.

השוק הביטחוני בהחלט נראה קורץ: אם כל אחת מהחברות האזרחיות בתחום צריכות "להזיע" כדי ליצור קשרים עם יצרניות הרכב, לשכנע אותן לפתוח את הארנק הקפוץ-תמידית שלהן ולחזר אחרי מתקיני מערכות ומשווקי/מתווכי רכב בשוק הפרטי, הרי שנגישות לתקציבי פיתוח ממשלתיים יכולה "לסדר" חברות אזרחיות בקלות.

משרד ההגנה האמריקני, למשל, הציג לפני כשנתיים "מפת דרכים" לפיתוח, ניסוי והערכה של כלי רכב, תעופה ושיט לא מאוישים, שמגיעה עד שנת 2032. בתקציב משרד ההגנה האמריקני לשנת 2010 בלבד הוקצו לנושאים האלה מעל 20 מיליארד דולר.

אגב, לא מדובר בהכרח בהתמודדות ישירה על מכרזים צבאיים, שמהווים חומה עסקית לא קטנה בפני עצמה. גם האפשרות של ביצוע "אקזיט" באמצעות מכירת זכויות מלאה או חלקית לענקים מהתחום הצבאי/ביטחוני היא אפשרות, שיכולה לסדר היטב את חשבון הבנק של משקיעים בתחום אם תנוהל נכון.

תסריטים של השתלבות בפיתוח רובוטים צבאיים ממונעים ואוטונומיים בנוסח סדרת ה"טרמינייטור" של ארנולד שוורצנגר ושות' עלולים להיות מרתיעים ועתידניים מדי עבור משקיעים מתונים ושוחרי שלום. אולם אפשר להתנחם בכך שגם השוק הממשלתי בישראל ניצב כיום בקו העולמי הראשון של חיפוש ורכש פתרונות טכנולוגיים "חכמים" בתחום הרכב הפרטי, ומספק תוך כדי כך כר פורה להתרחבות חברות, שמתמקדות בפיתוח חלקי הפאזל הקרוי "הרכב האוטונומי".

גביית מסי רכב חכמה

כך, למשל, הוציא לאחרונה הצבא מכרז להצטיידות בכ-4,000 מערכות לאיתור וניהול ציי רכב עבור צי רכב הליסינג "הלבנים" שלו, שצמודים לקצינים.

האוריינטציה כאן היא לוגיסטית-תקציבית: צה"ל צבר ניסיון רב וחיובי בכל הנוגע לתפעול, בטיחות וחיסכון במסגרת ניסוי של מאות מערכות טלמטיקה לרכב, שהותקנו בצי שלו. ההחלטה לצייד בהן את צי הליסינג העתידי, למרות שטרם נקבעו בכלל מועד האספקה וזהות ספקים הליסינג של אותו צי, מציבה אותו כיום כלקוח אסטרטגי בשוק האיתור/טלמטיקה, עם פוטנציאל להתרחבות עתידית ליותר מ-15 אלף כלי רכב שמשרתים בצי הממשלתי והביטחוני בארץ.

בחזית אחרת פורסם לאחרונה בקשה ממשלתית לקבלת מידע (RFI) לפיתוח והטמעה של "מערכת חכמה" לגבייה אלקטרונית של "מסי דרך" ממשלתיים מכלי רכב. המערכת, שמבוססת על מודל שנמצא כיום בניסוי ופיתוח מתקדם בהולנד, מיועדת להסב את גביית מסי הרכב בישראל ממס קנייה קבוע - שהוא מהגבוהים בעולם - למס יחסי, שיגבה בהתאם לתרומתו של נהג/רכב ספציפי לפקקים ולזיהום ובהתאם לדרישות של ה-OECD.

מערכת כזו תצטרך לכלול רכיבים רבים מתחום "הרכב האוטונומי": רכיבי GPS ועקיבה בזמן אמת אחרי מיקומם של כלי רכב עם חיבור בטלמטריה למידע האגור במחשבי המנוע; מערכת העברת נתונים אלחוטיים לקוראים חכמים; זיהוי אוטומטי ואינטליגנטי של וידאו ותמונות לצורך פענוח זהות, שיוך וחיוב כלי רכב במנגנון גביית המס; מערכת לזיהוי אוטומטי של עבירות תנועה ועוד.

בגיבוש המערכת הזו שותפים כיום באופן פעיל גם נציגים מהאוצר וממשרדים ממשלתיים נוספים והיא מתוכננת בשלב הראשון להריץ "פיילוט" על נתיבי איילון. הפיילוט הזה יכול להפוך בטווח של שנתיים-שלוש את מערכת גביית מס הרכב בישראל משריד מאובן לתקופה נושנה לאחת ממערכות המס הסביבתיות המתקדמות בעולם.