התשואה של תקציב הביטחון

אבי בניהו הוא דובר צה"ל

באחרונה, מתוך ערימת הדואר והניירת הפוקדת מדי בוקר את שולחני, צד את עיניי דווקא שקף של אגף הכספים באוצר, המעוטר בכותרת: "נטל תקציב הביטחון".

כבר קרוב ל-25 שנה שאני עד קרוב לדיונים, לוויכוחים ולעימותים בין משרד האוצר לצה"ל ולמערכת הביטחון סביב סוגיות התקציב. הריטואל השנתי של המאבק על תקציב הביטחון מונע לא רק ממאבק מקצועי, ממלכתי ולאומי על היקף ההשקעה בביטחון; לא אחת נכנסים למשוואה קרבות יוקרה, אגו אגפי-משרדי-בין-משרדי, סדרי עדיפויות ומאבקים פוליטיים.

הכול טוב, יפה ולגיטימי - גם אם לעתים נעשה הדבר באופן מכוער ופופוליסטי. אך על עניין אחד חייבת להיות הסכמה: הביטחון איננו נטל אלא נכס - ואפילו נכס גדול מאוד; והתקציב המופנה לביטחון, כמו כלל ההשקעות בביטחון, מניבים נכסים ולא מהווים נטל.

אני שם נפשי בכפי ומעריך כי כל שר בממשלה, כל מנכ"ל ממשלתי וכל ראשי המשק והבנקאות בישראל יודעים להעריך כמוני, שהשקעות של ממשלות ישראל בביטחון לאחר מלחמת לבנון השנייה נשאו פירות והניבו דיווידנדים גדולים למשק, בזכות החוסן והיציבות הכלכלית בתוך הים הסוער מאוד.

בשלוש השנים האחרונות רמת השקט והביטחון בגבולות ישראל היא מהגבוהה שידענו בשנים האחרונות (טפו, טפו).

הגבולות רגועים. גם אם מעבר להם נמשכת ההתעצמות, ההרתעה נשמרת. גם סוריה, גם חיזבאללה בלבנון, גם חאמס בדרום וגם הארגונים ביהודה ובשומרון, לא זנחו את כוונותיהם אך הם נרתעים מלממש אותם, כשמולם ניצב צה"ל גדול, חזק, איכותי ומרתיע, הנשען על שיא הטכנולוגיה ומונהג בידי הטובים שבמפקדים בסדיר ובמילואים. צבא שכזה, מאומן, מיומן, מצויד בחומר וברוח, הוא העובדה לקיומנו. רק צבא כזה יקרב שלום וירחיק מלחמה. צבא שכזה, רמת ביטחון שכזו, על כל מה שהם מניבים, מהווה נכס גדול ולא נטל.

כל שר ואזרח יודעים להעריך היטב את משמעות השקט והחיים לאורך גבול הצפון, את החקלאות הפורחת, את אתרי התיירות והצימרים. כל מנכ"ל וראש רשות מקומית יודע גם להעריך את משמעות השקט בדרום, את פריחת הנדל"ן בערים ואת התרחבות הקיבוצים סביב רצועת עזה. כל פרשן כלכלי בכיר ופועל זוטר בתעשייה יודעים להעריך בזכות מה יש כאן יציבות כלכלית, השקעות של חברות בינלאומיות, תעשיה ואפילו תיירות. כל אלו ונוספים הם הדיווידנדים הישירים והעיקריים של ההשקעות בביטחון - שקט וביטחון.

לפני שלוש שנים, בתום שורת דיונים נוקבים, העניקה ממשלת ישראל לצה"ל את היכולת לתכנן לטווח ארוך, לאחר שאימצה את מסקנותיה של "ועדת ברודט". כתוצאה מכך, בראשונה בתולדות צה"ל לא קורסת תוכנית העבודה הרב-שנתית לאחר שנה, וכיום היא נכנסת כבר לשנתה הרביעית עם תוכניות אימונים והכשרה ופרויקטים ביבשה, בים, באוויר ובחלל.

בפתחו של קיץ מהביל אין בכוונתי להטריח את הקוראים בנתונים או להתעמת על תקציב הביטחון, גם זה ודאי יגיע. כל שאני מציע הוא שבמדינת ישראל, שב-62 שנותיה לא הצליחה לדאבון לב להניח את חרבה ולו לרגע קט אחד, ואשר מתמודדת על קיומה בזירות רבות ומגוונות, נשכיל תמיד להציג את הביטחון ואת ההשקעה בביטחון כנכס ולא כנטל (וכן, אני יודע - כאזרח וכאב לשלושה - שגם ההשקעה בחינוך היא קריטית).

אם לא נתכונן לרע - לא נגיע לטוב, וזה עולה - ואפילו הרבה. ב"שכונה" המיוחדת שלנו השקעה (ולא הוצאה) בביטחון מניבה שקט וביטחון סביר לאזרח, והיא נכס שלא יסולא מפז.

אבי בניהו הוא דובר צה"ל