3 נשים (או גברים) יאפו את אותה עוגה על-פי אותו מתכון. בסוף, בוודאות, עוגה אחת לא דומה לשנייה, והשלישית עלולה להביא כישלון מפואר. מידת ההצלחה קשורה למגע המיוחד של האדם עם החומר, לאינטואיציה שלפעמים מגלה את התמהיל הנכון בין המרכיבים ולפעמים לא, ובעיקר ליכולת לזהות את הרגע המדויק שבו העוגה אפויה מספיק, רצוי לא יותר מדי, ומתאימה בדיוק לחיך של מי שאתם מכירים ואוהבים.
מה המתכון לפורמט מנצח?
קשה להגיד שיש תשובה ברורה לשאלה הזאת. דרך ארוכה עוברת בין מה שנכתב על הנייר הראשון לבין סיכום נקודות הרייטינג, הטוויטים, הטוקבקים ועדכוני הסטטוסים בפייסבוק, שמוכיחים כי התוכנית קיימת גם מחוץ למסך, בהזדהות, בריגוש, ב"באזז".
הרי על הנייר, 16 איש שסגורים בבית, מכינים חביתה ועסוקים במריבות קנטרניות, לא נשמע כמו להיט. למעשה, זה אפילו נשמע די משעמם. אז איך "האח" נהייה כל-כך גדול? רמז: השאלה "האם הפורמט כבר הצליח בעולם?" היא פחות או יותר השאלה האחרונה בתור, לא משנה עד כמה התשובה היא "כן".
הנה רשימה קצרה של שאלות שתהיה חייב לענות לעצמך הרבה קודם:
- האם אני מזהה את עצמי בין השורות שאני קורא?
- האם הטקסט של הדרמה המתוסרטת הזו מצליח לגעת בדרך מקורית באיזה שהיא אמת מחיי היום-יום או מהמציאות הפוליטית והחברתית?
- מיהו הגיבור שלי, ועד כמה הייתי מוכן ללכת אחריו?
- האם אני מצליח להניע את אותו מתמודד בתוכנית ריאליטי, באמצעות אותם מנועים של דילמות, קונפליקטים ויצרים שקיימים בדרמה אמיתית, עד לרמת זיקוק של צפייה בסרט קולנוע?
בשלב השני ישנה עבודה ממושכת, עמוסה בדילמות, על "סל מרכיבים" שמתקיים בו מנגנון דינמי של קשרי תלות: ליהוק מדויק שמעלה את החיוך הקטן שצועק מבפנים "בינגו", צוות הפקה שאתה סומך עליו בעיניים עצמות עד שהיית מוכן להפקיד בידיו את הילד שלך לתקופה של 3 חודשים לפחות, וגוף משדר שיאפשר לחלום שלך להתרומם מהניירות.
כל אלה מהווים תנאי הכרחי אך בהחלט לא מספיק. בעידן האינטרנט והסלולר, המסר והעטיפה השיווקית של התוכנית שלך אינם מהווים עוד כלי שליטה ובקרה מספקים במידת ההתקבלות של התוכנית שלך. אתה נשפט ונמדד כל רגע, כמעט על-ידי כל אחד, אתה בתחרות בלתי פוסקת על תשומת-ליבם של אנשים שרובם בלאו-הכי סובלים מהפרעות קשב.
לכן, עוד בשלב הרעיון הראשוני אתה חייב להגדיר באופן ברור, ממשי ואפילו כמותי מספר אלמנטים: מהם חיי המדף של הפורמט; האם קיימים בו הזרעים המתאימים, אותם יסודות כוח בעלי פוטנציאל צמיחה מחוץ למסך (תוך קיום משלים ועצמאי בעת ובעונה אחת); וכן עליך להעריך נכון את יכולתך כיוצר להגיע אל הצופה באופן יזום, בכל זמן, בכל מקום ובאופן המייצר עניין וריגוש מתמיד.
בשורה התחתונה - תסלחו לי על הרגשנות - אתה חייב לאהוב את המקצוע הזה, להכיר את הקהל, להרשות לעצמך להיות משוגע ובכל זאת לנהוג בשיקול-דעת, ובעיקר לסמוך על הדבר שאתה מאמין בו, גם כשאין לך איך להוכיח את זה באמת. רק להרגיש.
הכותב הוא מנכ"ל קופרמן הפקות וחבר בצוות משפעי הדעה בוועידת תקשורת ונתח שוק 2010
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
