אפרופים, הדור הבא

אין סטודנט למשפטים, המבלה אפילו דקות אחדות בתוככי הפקולטה או בית-הספר ללימודי משפטים, שאיננו מכיר את המחלוקת המשפטית הניטשת בשדה דיני החוזים, הזוכה למילת הקוד "אפרופים".

המאבק בנוגע לאופן שבו יש לפרש חוזים חצה כבר מזמן את גבולות הדיון האקדמי, והוא מהווה כר לקרבות אין-ספור בין עורכי דין במשפט המסחרי ואפילו בין שופטים.

רק בחודש שעבר התעמתו בנושא זה נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, אביה מולידה של "הלכה אפרופים", ושופט העליון יורם דנציגר, שבפסיקותיו נדמה כי הוא מבקש לבטל את המנדט שהעניק פסק דין "אפרופים" לשופטים באשר הם לפרש חוזה בניגוד ללשונו.

בפרשת "אפרופים" הראשונה עסקה המחלוקת המשפטית באופן שבו יש לפרש חוזה, לאחר שזה נחתם ועובדת קיומו לא היתה נתונה במחלוקת. אלא שכעת, בשקט בשקט, הולכת ונרקמת לה בבית המשפט העליון פרשת "אפרופים" - הדור הבא.

מדובר בערעור שהגישה המדינה על פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים משנת 2007, העוסק באותה פרשה עצמה של הסכמה חוזית בין המדינה לבין "אפרופים" בנוגע לבניית אלפי יחידות דיור - ועניינו השאלה האם להבטחה בעל-פה שקיבלו ראשי חברת "אפרופים" בשנת 1991 משר הבינוי והשיכון דאז, אריאל שרון, יש תוקף מחייב כשל חוזה שנכרת עם המדינה.

את התיק, שאמור להגיע לדיון היום (ד') בבית המשפט העליון בפני הרכב השופטים אסתר חיות, עוזי פוגלמן ויצחק עמית, מנהלת בשם המדינה עו"ד אורית סון, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים.

לא כל יום מתגלגל לידיה תיק בסדר גודל כזה, שאמור לחדש חידושים משפטיים, ולא רק בגלל שמו: מה שהפרקליטות מבקשת מבית המשפט העליון לעגן בפסיקה היא קביעה שיפוטית שמטרתה לצמצם את משקלם של שרי הממשלה בקבלת החלטות בשם הרשות המבצעת.

ההבטחה בעל-פה, המגומגמת, המהוססת והבלתי מבוססת שנתן שרון לאנשי "אפרופים", אומרת המדינה, איננה הבטחה מחייבת - מאחר שלא עברה את תהליך האישור המקובל במשרד הממשלתי ובכנסת.

בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתה של "אפרופים" למתן סעד הצהרתי, וקבע כי המדינה "נקשרה עמה בהסכם מחייב" להקצאת קרקע לבניית 3,000 יחידות דיור בתנאים מיטיבים, במסגרת התוכנית הממשלתית שיזם שרון בראשית שנות ה-90 לבנייה מאסיבית באזורים שונים בארץ, במסגרת ההיערכות לקליטת גלי העלייה מברית המועצות.

לדברי הפרקליטות, "התביעה התבססה על דברים כלליים שאמר השר, בפגישה ראשונית ומקדמית שנערכה עם נציגי החברה. מדובר בפגישה אחת, שאין בה כדי לבסס גמירות-דעת של המדינה להתקשר בהתחייבות כספית. מגעים שחייבו בחינה רחבה וקבלת אישור הגורמים המוסמכים במשרד לחייב את המדינה, ואת אישורם המוקדם של משרד האוצר וועדת הכספים של הכנסת, ואלה לא ניתנו".

אנשי "אפרופים" באו לפגישה עם השר שרון, שהתקיימה בפברואר 1991, בגישה תכליתית. פרוטוקול של ישיבת ראשי החברה, שהתקיימה 4 ימים לפני מפגשם עם שרון, גילה כי בישיבה סוכם כי "בישיבה עם שרון צריך להיות תכליתיים ולהוציא ממנו התחייבות והבטחה... לקבל הבטחה עקרונית ולהביא זאת לידיעת הדרגים הנמוכים יותר".

פסק דינו של בית המשפט המחוזי, טוענת הפרקליטות, העניק "משקל סגולי מכריע למעמדו הבכיר של השר", כבסיס לקביעתו כי "סיכום עם שר הוא סיכום עם הממשלה". האישורים הנדרשים מבעלי התפקידים במשרד הממשלתי, כמו החשב ומנכ"ל המשרד, הוגדרו כ"מכשולים פורמליים וביורוקרטיים בלבד".

מדובר בטעות יסודית, טוענת הפרקליטות, מאחר שהחוק קובע במדויק את האופן שבו המדינה נקשרת בהסכמים, ובוודאי בהיקפים אדירים כמו אלה שעליהם מסתמכת "אפרופים".

טענות רבות הופנו בשנים האחרונות כלפי הדרג הפקידותי במשרדי הממשלה, המסנדל על-פי הטענה את יכולתם של נבחרי הציבור לבצע פעולות בשם המדינה או להעביר רפורמות משמעותיות.

מגמת הפרקליטות, אם לשפוט לפי עמדתה בתיק "אפרופים 2", היא להרחיב את סמכותם של אנשי הפקידות הבכירה - היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, חשבי המשרדים, מנכ"לי המשרדים ואנשי הדרג המקצועי - ולאפשר להם לקבוע אם הבטחה שהבטיח השר תצא לפועל או תישאר בלתי ממומשת.

"הכרה אבסולוטית בדבריו של נושא תפקיד שלטוני או פוליטי", טוענת המדינה, "המרחיבה את סמכויותיו מעבר לגבולות שנקבעו לו על-פי דין, עלולה לקעקע את יסודות המינהל הציבורי, ולשבש את מערכות הניהול הארגוניות והכספיות ואת האיזון שערך המחוקק. הענקת כוח בלתי מוגבל לנושא תפקיד שלטוני או ציבורי פוגעת בשלטון החוק ומאפשרת מצב שבו כל הנושא בתפקיד ציבורי יוכל להבטיח את הישר בעיניו".